1/8צלמת: עדי שילדן
דברים שרואים משם לא רואים מכאן
האי קורון (Coron) הוא אחד האהובים עלי בכל הפיליפינים, בזכות האגמים והלגונות שבו. האי עצמו אינו מיושב, מקומות הלינה נמצאים בעיירה קורון שבאי הסמוך בוסואנגה (Busuanga) וצריך לקחת טיול יום בסירה בשביל להגיע אליו, מה שנקרא בפיליפינים – 'איילנד הופינג'. בשביל להגיע לאגם קאיינגן המרהיב צריך לעגון את הסירה בלגונה הקטנה שבתמונה, אך רק כאשר מתרחקים קצת ומטפסים בדרך לאגם אפשר להביט לאחור ולקבל פרספקטיבה על יופייה של הלגונה.
iconטיפ צילום:לפעמים מקומות מתגלים במלוא עצמתם דווקא ממרחק, והמרחק נותן לנו הזדמנות לארגן את הפריים בהקשר לסביבה. בחירות הנוגעות לשוליים יכולות לעשות את ההבדל בין תמונה טובה לתמונה מעניינת. שוליים מוגדרים וכהים מהצדדים ומלמטה מבליטים את הפרטים והצבעים במרכז התמונה ומעניקים תחושה של עומק ומרחב.
2/8צלמת: עדי שילדן
על אי בודד הכל הופך למשחק
האי הקטן מלפסקואה (Malapascua) הוא יעד מוכר לחובבי הצלילה בפיליפינים, אך בתור מישהי שלא צוללת (בינתיים לפחות) היתה לי הזדמנות לחקור ברגל חלקים פחות מתויירים של האי. באחת ההליכות לחוף הצפוני התלוו לטיול כמה ילדים בני המקום, שניצלו כל הזדמנות לשחק ולהשתעשע, ובאי קטן שכזה הכל הופך למשחק, אפילו סירה נטושה על החוף.
3/8צלמת: עדי שילדן
שוקולדים תוצרת הטבע
במרכז האי בוהול (Bohol) יש תופעה גאולוגית משונה ויפהפייה של מעל ל-1,000 גבעות עגלגלות וסימטריות בגובה של 50 מטר. בסוף העונה היבשה צבען הופך מירוק לחום ומכאן הן קיבלו את השם הקליט - “גבעות השוקולד”. המסורת המקומית מספרת על ענק שהתאהב בבת אדם וכשליבו נשבר ובכה, דמעותיו הפכו לגבעות, ואגדה אחרת פחות רומנטית מספרת על קרב זריקת אבנים שהתרחש שם בין שני ענקים.
iconטיפ צילום:כאשר מתכננים את הקומפוזיציה והדינמיקה בתוך הצילום, כדאי לקחת בחשבון את עקרון “חוק השלישים”. למעשה זוהי טכניקה פשוטה ביותר, שמחלקת את הפריים לשישה ריבועים סימטריים המופרדים על ידי ארבעה קווים ישרים. בשלב ראשון, מומלץ להיעזר בתצוגת ה-”Grid” במצלמה שלכם ולמקם את האובייקט המרכזי באחת מארבעת נקודות ההשקה של הקווים.
4/8צלמת: עדי שילדן
מושבת צבי הים באי אפו
אי קטנטן, נקודה בים, ללא חשמל וללא מקורות מים מתוקים – מה יכול לגרום לאנשים לגור שם? אני מודה שלא ירדתי לסוף דעתם של תושבי האי, אבל לזכותם יאמר שהם שמחים ויודעים לחגוג את החיים יותר מבכל מקום אחר שראיתי בפיליפינים. מה שכן ברור לי הוא מדוע המים הרדודים של דרום האי הם בית פופולארי לצבי-ים – מהסיבה הפשוטה שיש להם שם שפע של אוכל מזין, בעיקר פלנקטון ואצות ים, במפרצון מוגן. כנראה שהדבר היחיד שעשוי לאיים על שלוותם זה תיירים עם GoPro שמתקרבים יותר מדי...
iconטיפ צילום:המלצתי הפעם היא לשים לב לרגעים בהם המצלמה מעפילה על החוויה, ואז אחרי שהשגתם את התמונה לה חיכיתם, תשאירו אותה בחדר וצאו לטבע בלעדיה.
5/8צלמת: עדי שילדן
עגינה בחוף חלומי ומבודד
אין דרך אחרת לתאר את אזור אל נידו (El Nido) חוץ מאשר – גן עדן עלי אדמות. הדרך הטובה ביותר לחקור את הסביבה היא באמצעות שייט יומי שקופץ בין האיים הקטנים. אחת האטרקציות היא טיפוס על סלעים מחודדים וגבוהים באי מטינלוק, וכאשר מגיעים לראש הסלעים מביטים חזרה למטה על הסירה שעגנה במפרצון צר ומרהיב.
6/8צלמת: עדי שילדן
לאט לאט, אבל בטוח
אמנם הנהר התת-קרקעי פוארטו פרינססה הוא אתר מורשת עולמית של אונסק"ו ונבחר בשנת 2012 לאחד משבעת פלאי העולם החדשים, אבל האמת, החוויה הכי מעניינת מהביקור שם הייתה להתהלך בין לטאות הקומודו הגדולות שחיות ביער הסמוך לפתח הנהר. הן יודעות לשמור היטב את האנרגיה שלהן למצבי חירום, ובזמן רגיל מתהלכות באיטיות ובנחת.
iconטיפ צילום:נדמה שזה מצב אידאלי לתפוס תמונה מעולה – ניתן יחסית להתקרב והקצב איטי, אבל בתכל'ס זה מצב בו נחשף מי שמאחורי המצלמה. יש זמן לבחור מה באמת מעניין בסיטואציה, צריך סבלנות אינסופית בשביל לדייק ולתפוס את הרגע הנכון, שלפעמים מתרחש בהרף עין.
7/8צלמת: עדי שילדן
קוף קטן, עיניים גדולות
קופי הטרסייר (Tarsier, ובשמם המקומי Mawmag), החיים באי בוהול, הם מהיונקים הקטנים ביותר בעולם – גודל ממוצע של קוף בוגר הוא כמו כף יד מאוגרפת, והם נחשבים לחיה עם העיניים הגדולות ביותר ביחס לגודל הגוף. דבר נוסף שמעניין בעיניים שלהם הוא שהן מחוברות לגולגולת ולכן היכולת להסיט את המבט ללא תנועת ראש היא מוגבלת ביותר. העיניים של הקוף בתמונה מסתכלות למרחק, על מה הוא מסתכל? ההשתקפות בעיניו יוצרת מצב של תמונה בתוך תמונה, ואולי שם מסתתרת התשובה.
iconטיפ צילום:מעניין אותי מתי תמונה הופכת מתיעוד של רגע במציאות לאובייקט שמספר סיפור. נדמה לי שאחד המפתחות נמצא בצילום של פנים, ובמיוחד העיניים. בין אם הן מביטות הישר אל תוך העדשה או למקום אחר, נתהה על המבט ועל התחושות, הרגשות והמחשבות שעומדות מאחוריו.
8/8צלמת: עדי שילדן
מי שרואה את פסגת ההר יזכה למזל טוב בחייו
אזור לגאספי (Legaspi) בדרום האי לוזון הוא משמעותית פחות מתוייר, בדיוק מסוג המקומות שאני אוהבת להגיע אליהם ולחקור בעצמי בלי הרבה ידע מוקדם. כבר מהדרך, ממרחקים, אפשר לזהות את הר הגעש מאיון (Mayon) מעורר ההשתאות ששולט באזור – הר בצורת חרוט מושלם, עם בסיס בקוטר של 10 ק"מ ובגובה של 2,462 מטר. רב הזמן פסגתו מכוסה בעננים, אולי כדאי להסוות את העובדה שנפלט ממנו עשן תמידית. בנסיעה ללגאספי סיפר לי אחד הנוסעים המקומיים שיש אמונה כי מי שיראה את פסגת ההר בפעם הראשונה שיסתכל עליו, יזכה למזל בחייו. עם הרבה כבוד וקצת חשש חיכיתי כל הנסיעה לרגע הנכון להרים את המבט לעבר ההר...
iconטיפ צילום:בצילום של הרים וצורות נוף אחרות המצויות הרחק בעומק הנוף, חשוב לוודא כי צמצם העדשה (מסומן באות F) נשאר סגור יחסית. באופן זה תוכלו להגביל את כמות האור הנכנס מבעד לעדשה ומועבר לחיישן המצלמה, ובכך לשמור בפוקוס גם את ההר שנמצא הרחק מכם וגם הנוף שנפרש עד אליו. להורדת האפליקצייה »
