הקדמה
בחג הזה חוויתי שלג עשוי פיסות נייר זעירות, טעמתי מעוגת הרוסקון המסורתית, ותודה לאל ששלושת המלכים לא הביאו לי גוש פחם...
בהיות ישוע הנוצרי בן 12 יום, מסופר במעשי "השליחים" - שלושה מלכים באו מן המזרח אל הרפת בה נולד בבית לחם, להעניק לו מתנות, ולהפיץ את דבר הולדת המשיח ברחבי ממלכותיהם ומהן לעולם כולו. מלכיאור, גאספר ובלתזר אינם מתבלבלים לעולם, ובלילה קבוע מדי שנה הם פוקדים כל בית ובית ברחבי כדור-הארץ ומותירים בו מתנה זו או אחרת. גם אם בשל התחייבויות קודמות נאלצת להיעדר מן הבית, אל חשש, הפגישה תתקיים בכל מקרה, ניתן בהחלט ואף רצוי לצאת להקביל את פניהם ולהזכיר להם את דבר הפגישה המתוכננת ביניכם. על-פי המסורת, מגיעים המלכים הגדולים כשהם רכובים על גבי גמלים, אולם לברצלונה הם מגיעים בדרך הים.
תהלוכת המלכים
בחמישה בינואר מארגנת העיריה בחסות חברות שונות כמה תהלוכות מלכים Cabalgatas, המזכירות את מצעדי העדלאידע שלנו בפורים. אף שהעיקרית מתחילה בשדרת Marques de l`Argentera ומסתיימת בשדרת Reus i Taulet, יש עוד רבות אחרות החולפות בשכונות העיר השונות, שכן המלכים בנוסף להיותם גדולים, רוחם שורה בכל מקום. רבים רבים יוצאים לחזות בהגעת המלכים לאורך מסלול התהלוכה לנפנף להם לשלום, לאסוף מן הממתקים שהם משליכים לממתינים ולעורר בכך, ולו לזמן מה, את קסם מסורת הילדות. ימים ספורים לפני החג מלאו השכונות השונות בעיר בסככות בהן הסבו המלכים הגדולים, והילדים נקראו להתקרב אליהם, לקבל את ברכתם, להצטלם איתם, ולקבל מידם מתנה, לא לפני שהוריהם נפרדו תחילה מ- 600 פזטות (כ- 13 ש"ח). העיר מלאה במצהלות צחוק ובקולות בכי הילדים הקטנים שהמתינו בהתרגשות לתורם להתקבל אצל מלך זה או אחר.
טינה חברתי הקטלונית שמקום מיוחד שמור בלבה לישראלים, לשפה העברית ולחומוס ובחדרה תלויים דגל ישראל ומגילת העצמאות, הזמינה אותי לחגוג את החג בביתה, עם משפחתה וחבריה. התמזל מזלה של טינה והיא גרה בבניין שמרפסתו צופה אל מסלול התהלוכה. כבר בדרך לביתה ראיתי אלפי אלפים של הורים עם ילדיהם מתגודדים משני עברי הרחוב בהמתנה נרגשת לשיירת המלכים, בלתזר (הלבן), גאספר (השחור) ומלכיאור (הבלונדיני). הילדים היו לבושים בגדי חג והחזיקו מתנות ממתנות שונות. בביתה של טינה כבר התכנסו כולם. בהגיעי, החלפנו סדרת נשיקות אחת לכל לחי כפי שמקובל כאן.
- "הבט", אמרה כשהיא מוליכה אותי לעבר דגם מוקטן של סצנת חג-המולד שניצב לו בפינת הסלון אשר הוכן על ידי אמה, "כך רואים הנוצרים את בית-לחם" ושנינו חייכנו למראה כרי המרעה הירוקים, פלגי המים והכבשים הרועות בנאות הדשא.
- "למה, לא ככה זה נראה באמת?" - שאלה בתמימות סוניה חברתה של טינה.
- "זה מידבר" השיבה טינה נותנת בה מבט סלחני. "אמא שלי היתה המומה, כשהיא ביקרה אצלי בישראל ולקחתי אותה לבית-לחם." הוסיפה טינה "היא לא יכלה להאמין שככה זה נראה".
וכך, בעוד אנו ממתינים לתהלוכה הקרבה, נתנה לי טינה הסבר קצר וממצה על מנהגיו הבסיסיים של החג ומסורותיו. בהינתן האות, מיהרנו כולנו אל המרפסת. המון רב הצטופף ברחוב צוהל ומריע לשיירה החולפת. שלג עשוי פיסות נייר זעירות צנח עלינו מן המרפסות הגבוהות, כך שאפילו כיסי חולצתי נתמלאו בנייר. השיירה עוברת לצלילי מוסיקה קצבית, הילדים מריעים והמלכים זורקים לעבריהם סוכריות. המון סוכריות. בשיירה ליצנים ודמויות על קביים, ולהקות קצביות ורוכבי אופניים ולוליינים ומניפי עפיפונים ודרקון ענק, ארוך ארוך, אותו נושאים אנשים רבים, והכל צבעוני וצוהל ושמח וכולם מריעים וצועקים ומנסים ללכוד את תשומת ליבם של המלכים.
עם חלוף התהלוכה, נכנסנו לטעום מעוגת הרוסקון Roscón המיוחדת, זוהי עוגת שמרים עגולה ממולאת במרציפן ומעוטרת פירות מסוכרים כגון דובדבנים, תפוחים ותפוזים- "יש לטעום ממנה בזהירות" מסבירה לי מונצי, אמה של טינה, "כיוון שבתוך העוגה הוטמן קמיע זעיר ומי שישלוף אותו צריך להשאיר מתנה לבעלי הבית".
- "כשהיינו קטנים" מספרת טינה "אמא היתה מזמינה את העוגה כמה ימים מראש, ומבקשת מבעלת הקונדיטוריה לטמון בה הפתעות כמספר הילדים הצפויים להגיע. כשהיתה מגיעה לקחת את העוגה נהגה המוכרת לידע אותה היכן בדיוק נמצאות ההפתעות, כך שכל הילדים יקבלו ואף אחד לא יצא מקופח".
על-פי המסורת עוברים המלכים באותו לילה בבתים ומשאירים לכל הילדים מתנות. ההורים דואגים להחביא לילדים מתנות לאחר לכתם לישון, והילדים מצפים לבוקר המחרת כדי לראות מה קיבלו. עוד מספרת המסורת כי ילדים שהתנהגו רע במשך השנה יקבלו במקום מתנות גושי פחם....
