נהיגה וחניה במונטנגרו

המלון שלנו היה בהרצוג -נובי, איגלו, כך שכל יום תכננו טיול ברכב השכור.

במפות 50 ק”מ, במציאות שעתיים נסיעה. פשוט יש כביש אחד לאורך המדינה מצפון לדרום וכל נסיעה מלווה בפקקים ארוכים, המתנות למעבורת (פרי) , הפתעה לטובה ביעילות, מעברי חצייה לכל אורך הכביש ולפעמים אנשים שחוצים בדרכם לחוף.

מעבר גבול לקרואטיה לטיול לדוברובניק כשעתיים במעבר הגבול על כלום, כמובן שגם בחזרה. בקיצור סבלנות בדרכים ותכנון מוקדם חשוב ביותר.

לאחר שקראתי פה על הכבישים במונטנגרו בבלוגים שונים שגרמו לי חשש רב לנסוע, אני רוצה להבהיר כי הכבישים אומנם בעלי נתיב אחד לכל כיוון, עם סיבובים. אך אינם שונים מכבישים אחרים שנסענו בהם באלפיים הצרפיים או במקומות נוספים באירופה בהם יש מעברי הרים. הדבר היחיד שקצת הלחיץ אותי בנהיגה זה, הנהיגה של המקומיים. הם חסרי סבלנות ויכול להיות מצבים בו 4 רכבים יבצעו עקיפה בכביש דו-סטרי יחד. פשוט סעו בזהירות, שמרו מרחק כדי לאפשר לנהגים שרוצים לעקוף מקום להיכנס במקרה ומגיע רכב ממול. במהלך שבוע טיול היינו עדים ל-2 תאונות שנגרמו בגלל עקיפות אלו.מונטנגרו כל כך יפה שחבל לא להגיע בגלל חשש מהכבישים.

בגדול, 2 כללים חשובים, נהיגה עם אורות מלאים כל השנה 365/24/7, ו.לא לעבור את ה-80 קמ”ש. לגבי האורות, זה בסדר, מונטנגרו הררית ברובה ומזג האויר גם באמצע הקיץ יכול להיות אפור וגשום. לגבי המהירות, 20,40,50,60,70,80 קמ”ש בכל מיני כבישים בכל רחבי מונטנגרו יש אכיפה פעילה של משטרת התנועה המונטנגרית גם במקומות שנראים כפריים/נידחים יכולה לחכות ביציאה משביל/מכפר/מאחורי עיקול ניידת/אופנוע משטרה עם שוטר/ים הרבה פעמים עם אקדח לייזר (שם אי אפשר לערער על החוקיות שלו, הלוואי עלינו אכיפה צפופה כו של משטרת התנועה) . על פניו אחרי שנוהגים שם מבינים שיש בזה הגיון, הכבישים צרים, ”אוטוסטרדה מונטנגרית” היא בת 2 מסלולים, אחד בכל כיוון, ובאזורי ההרים בהם הכבישים צרים ולא באיכות תחזוקה מעולה, נו.דא.

סעו בזהירות, מתרגלים לכללים מהר, הרוב המוחלט של המקומיים נוהג ככה ותהנו מהנופים והדרכים.

כמו אחרים קנינו מפה חדשה 1:150000. המידע בה אינו מספק ואינו מעודכן. יש שמורות שהמסלולים הרגליים הפכו לדרך אספלט, צרה וקשה, אבל משנה את תנאי הגישה - קניון סושיצ'ה למשל.

הוויז אינו מכיר את כל הדרכים ובמיוחד בהרים באזורים נידחים, התקשה להתמצא. לעומתו מפות גוגל היו מצויינות ומעבר לטיפים שמקפיצות לכם, נתנו מידע מדויק על השטח.

מרבית הדרכים היפות המוליכות לאתרים החשובים והמיוחדים, הן דרכי הרים. ברובן סרפנטינות צרות, עד כדי מציאת מרחב מיוחד למעבר 2 מכוניות, חדות ולעיתים מסוכנות. רצוי ומומלץ, עד כמה שניתן, כדאי לעשותן בעליה (למשל מקוטור לגן לאומי לובאצ'ן) . לא רק שהכביש צר ומפתיע הנהגים המקומיים נוסעים ממול במהירות, בטחון עצמי רב ועד כדי פראות, בלי להתחשב שממול בא אוטו אחר.

נסענו לטיול GPS של מדראפט במונטנגרו. חלק נכבד מהטיול היה בשטח וחלקו בכביש.

לפני יציאתנו לטיול קראתי טיפים באתר למטייל, בין היתר חוות דעת שלילית על תפקוד ה-Waze.

ה-Waze עזר לנו להגיע למקומות שלו היו ב-GPS. מאוד מרוצים מתפקודו.

ניסינו לנווט עם Waze וגילינו שלא רק שהוא לא מודע בכלל לפקקים ועומסים, הוא גם לא מעודכן בשינויים בדרך - שלח אותנו לכבישים חסומים ולגשרים לא קיימים.

עדיף בהרבה מפות גוגל, ואפשר וכדאי לסמוך על השילוט בכבישים.

חזרנו לפני יומיים, מטיול רכוב בן 6 ימים, (בעיקר בצפון ובמרכז.) , בחבל ארץ מרהיב, הנשימה ממש נעתקת. 1. אכן יש לנסוע רק במהירות המותרת, הגם, שמאחוריכם משתרכת שיירה של מכוניות. 2. השוטרים מחכים במקומות לא צפויים, גם בכבישים נידחים וביישובים, שכוחי אל. 3. תתעלמו מהנהגים המקומיים, שעוקפים בפראות. קו לבן וקו ראייה מוגבל, לא מוכר להם. 4. הכבישים אכן צרים, וללא שוליים כלל, אם זאת הם רובם במצב טוב. 5. יש להיזהר, כמה שתלוי בנו., מאבנים מתדרדרות שחוסמות את הכביש לכל רוחבו. 6. אחר כל ההזהרות, לא לוותר גם על הכבישים הנידחים. 7. כביש הסרפנטינות מהר לובצ'ן לקוטור, (שלא מופיע בגוגל מפות) , במצב טוב. הקושי היחסי היחיד הוא להיתקל באוטובוס, הבא מולך, אך הכל פתיר, אם נוהגים במתינות ובזהירות. 8. אנחנו נעזרנו, במפה של 1:150000, בוויז, שלעתים נעלם וב- Maps Me.

מונטנגרו קלה מאוד לנהיגה והתמצאות. מומלץ לשכור רכב ובעזרת אפליקציית My Map אפשר להגיע בקלות לכל עיירה וכפר. שכרנו רכב מעמדת השכרה במלון אוואלה בבודווה בעלות של 38 יורו ליום וערבון 300 יורו קיבלנו פולסווגן פולו חדשה, חסכונית מאוד בדלק. הם גם ממליצים בעזרת מפה מאוד גדולה וברורה היכן לטייל ומה לראות, השירות אדיב מאוד ואפשר להחזיר את הרכב בכל שעה. מהירות הנהיגה המותרת ברוב הכבישים היא 50 קמ”ש (תענוג צרוף לנסוע לאט ולראות את הנופים המדהימים) וחנייה הייתה בשפע אם לא נכנסים עם הרכב עד לפתח האתר והולכים מעט ברגל.

לידיעת כל הטסים משדה התעופה הזה.

1. אחרי הבידוק הביטחוני אין יותר מקום שאפשר לשתות קפה או לשבת במזנון/מסעדה. האפשרות היחידה היא לאיזה סנדוויץ עלוב ופחית שתיה ב”חנות “פטורה ממס.

.2 “החנות “ פטורה ממס זה למעשה מסדרון ברוחב 90 ס”מ באורך 20 מ' עם מדפים לאורך 2.

הקירות שם חבוי מקרר קטן עם סנדוויצ'ים ושתייה.

3. בשערי היציאה למטוס אין מערכת כריזה והעסק מתנהל ע”י דיילות שצורחות.