אני וחברה טסנו ל-16 יום בתחילת ספטמבר 2011. טיסה הלוך ללונדון וחזרה ממדריד עם אל על. היינו שבוע בלונדון, 5 ימים בליסבון ו-4 ימים במדריד. מכיוון שליסבון היא יעד פחות מוכר ומתויר ע"י ישראלים בחרתי להרחיב רק עליו.
ליסבון, פורטוגל יום 1: הטיסה שלנו מלונדון לליסבון היתה עם איזי ג'ט (בסביבות ה-70 פאונד כולל מזוודה). ראינו באתר של האיזי בס שאוטובוס אמור לעלות 8 פאונד לבנאדם. דאגנו שיישארו לנו 8 פאונד כל אחת ואני גם שמתי 10 פאונד במקום בטוח למקרה חירום. אנחנו מגיעות לאוטובוס ובאות לשלם לנהג. הוא אומר לנו שאם לא ביצענו את ההזמנה באינטרנט והדפסנו זה תוספת של 2 פאונד לבנאדם. אני אומרת לעצמי: אוקיי, יש לי את הכסף ששמתי בצד. רק איפה? אני לא מצליחה למצוא אותו. נהדר. חברה שלי בוהה בי בייאוש. עוברים לפלן B שבה אני מוציאה מהחגורת כסף 200 יורו ו-100$ ומנפנפת בהם מול הנהג. הטיסה בעוד שעתיים וחצי ואין שום כספומט באזור. אבל הנהג לא מוכן לקבל שטר של 20 יורו, צריך פאונדים. בסוף, שיזכה למקום בגן עדן אם יש כזה, הוא ויתר לנו על ה-2 פאונד הנוספים ולקח אותנו. נסיעה של 45 דקות בערך שבה הרגשתי כל כך לא נעים. באמת שהייתי מעדיפה לתת לו 20 יורו מאשר להרגיש כמו קבצנית :\ חצי שנה לאחר מכן, בכיס הקטנטן הזה באחד הג'ינסים שלי התגלה לו שטר של 10 פאונד. אז באמת שמתי כסף בצד? נו, העיקר שאני לא סנילית. בבידוק הביטחוני התחלתי לצפצף...לא, אין עליי סכין. הגענו בערב לליסבון. יוצאות מהטרמינל לאוטובוס שנוסע לכיכר רסטורדוס. ח-ם בחוץ. מתחילות להוריד שכבות. 3 יורו ונסיעה של 20 דקות והגענו לכיכר. האכסנייה נמצאת מעל אחת החנויות מזכרות בכיכר- מיקום מעולה, שנייה מהתחנת מטרו. אנחנו פותחות את הדלת, רואות שלוש קומות של מדרגות, מתיישבות ונקרעות מצחוק. מה עוד יקרה ביום הזה? גוררות את המזוודות למעלה. מנסות לעשות צ'ק אין. השם שלנו לא מופיע במערכת והפקיד מתלמד. הבוסית בחתונה. הפקיד לא יתקשר אליה באמצע. שכנועים, לחץ פיזי מתון, בסוף הוא מחליט שאורח X כנראה לא יגיע, מוחק אותו מהספר ואנחנו סופסוף מקבלות מפתח. מחליפות בגדים ויוצאות לראות קצת את העיר מוארת. 
הלכנו לכיכר רוסיו שמוארת ממש יפה, משם המשכנו עוד קצת והיה פסטיבל כזה של מוזיקה שאנשים פשוט רקדו באמצע הרחוב ואנחנו הצטרפנו. קנינו צ'ורו מעולה שכל יום חזרנו לקנות עוד אחד. הפסטיבל היה ביומיים מהשהות שלנו. לשכת התיירות ממוקמת גם היא בכיכר. מבחינת המזג אויר, להזכירכם תחילת ספטמבר. בבוקר מוקדם ממש קר, לקראת 10 נעשה חום אימים ובערב שוב נעשה קריר. המחירים בליסבון מאוד זולים בהשוואה לאירופה. 
יום 2: את היום התחלנו בנסיעה בחשמלית מספר 28 המפורסמת לכיוון מבצר סאו ג'ורג'. 
ירדנו לפני, וטיילנו קצת באזור. הגענו למבצר, שילמנו (יש הנחה לסטודנטים) ונכנסנו. נוף מרהיב של העיר מחומות וצריחי המבצר. יש חדר חשוך עם עיגול גדול מבד שמשמש כמו שולחן ולמעלה בתקרה יש מראות. המדריכה מזיזה את המראות כך שרואים על הבד את רב העיר והיא מסבירה על חלקי העיר השונים והאטרקציות. יש הסבר באנגלית, ספרדית או פורטוגזית. שתינו יודעות אנגלית מעולה, אני יודעת ספרדית מעולה והיא סבבה, בפורטוגזית אני יודעת 20 מילים ולה אין מושג. ההדרכה באנגלית עוד שעה וחצי, בספרדית עוד 45 דקות ובפורטוגזית עוד 5. נכנסים לזו בפורטוגזית. זה היה אתגר אמיתי בשפה, לחבר את ה-20 מילים עם אלו שדומות לספרדית ואלו שדומות לאנגלית ולהבין 30% מהעסק. אבל זה ממש יפה לראות את זה! חזרנו לאכסנייה להתרעננות, טיילנו קצת ונכנסו לחנויות באזור ועלינו במעלית סנטה ז'וסטה לתצפית על העיר. זה היה אמור לעלות כסף אבל אף אחד לא טרח לגבות. אולי זה הפך להיות חינמי.
יום 3: זה היה יום שבת למיטב זכרוני והכניסה למנזר סן ג'רונימו היתה בחינם בשעות הבוקר.
נסענו לבלם למנזר (אגב נסיעה, בקרוניות תזהרו כי הן מאוד צפופות ויש שם הרבה נסיונות לכייס. אם אתם מרגישים שמישהו קרוב מדי או שמשהו נוגע בכם תגיבו מהר- הם לא כייסים מוכשרים במיוחד). אנחנו ועוד רבבות אנשים. נכנסנו. ארכיטקטורה מעניינת. 
יצאנו והלכנו קצת עד שהגענו למזרקה. רבע שעה של תמונות "קפיצה מהמזרקה". בכל מקום שקראנו היללו את "פסטל דה בלם" אז אמרנו שחייבים לקנות. נכנסו למאפייה ליד המנזר. זה מן פודינג קטנטן, שעולה יותר מדי ביחס לגודלו, טעים אבל לא אלוהי. המשכנו ללכת ושמענו חצוצרות ליד פארק קטן (כיכר מול ארמון מגורי הנשיא). קראנו על חילופי משמרות אבל השתמע שזה לא באמת מתקיים באופן סדיר. זכינו לראות חצי. זה לא באמת חילופי משמרות, זה שומרים עם פאות בלונדיניות ארוכות, רכובים על סוסים ומנגנים. נחמד! 
בסוף המופע הם נשארו לעמוד ורציתי להצטלם ליד אחד הסוסים. נעמדתי ליד הסוס ובדיוק שחברה שלי צילמה דבורה עברה לידי ועשיתי תנועה שעצבנה את הסוס...ואת ריקרדו שרכב עליו. אופסי. המשכנו לאנדרטת התגליות על חוף נהר הטז'ו. 
במרחק של שתי דקות הליכה נמצא מגדל בלם. שילמנו ונכנסו. בכניסה היו מאחורינו 4 גברים איטלקים שניסו לפלרטט. שילמנו מהר ונכנסו. טיילנו, אפשר לעלות שם לכל מיני תצפיות והאיטלקים האלה כל פעם צצו משום מקום...חחח...אני אישית מאוד אוהבת מבצרים וארמונות. נחמד לחשוב על מה שעמד מאחורי זה. 
נסענו לפארק אדוארדו השביעי. הגנים הבהאיים יותר מרשימים. 
יום 4: 
לקחנו רכבת לסינטרה וממש מחוץ לתחנה יש אוטובוס שנוסע לאטרקציות המרכזיות שנמצאות בהרים. הבנו שיש חופשי יומי וניסינו לשאול את הנהג איך זה עובד (אנגלית, ספרדית...נאדה, גורנישט). שילמנו אם אני לא טועה 5 יורו, התיישבנו ברביעייה באוטובוס והתמרמרנו. מולנו ישבו זוג תיירים שדיברו ספרדית והבנתי שהם גם מדברים על זה אז שאלתי אותם איך זה עובד וסופסוף קיבלתי הסבר. דעו: אם אתם קונים כרטיס חופשי יומי ורוצים שהוא יהיה תקף לכל האטרקציות עליכם לסוע לאטרקציה הכי גבוהה ואז להתחיל לרדת כלפי מטה עם האוטובוס. אם תעשו את זה הפוך תשלמו כל פעם מחדש! ושוב הספרדית הוכיחה את עצמה. התחלנו כאמור מהדבר הכי גבוה- מצודת המורים. 
הליכה במגמת עליה, חום אימים, קחו כובע ומים. אפילו שם פגשנו משפחה של ישראלים. נוף מרהיב. במפה שחילקו לנו היה כתוב שיש מסלול נחמד לכנסייה. הלכנו, והלכנו והלכנו (לאט לאט התחלנו לשנות מצב צבירה) ושום דבר לא נראה באופק. ויתרנו והחלטנו לחזור. לא...צריך עכשיו לטפס את כל זה? אוקיייי...
משם לקחנו את האוטובוס לארמון פנה. מגיעים לתחתית הגבעה ואז יש עלייה הזויה למעלה. אנחנו מסתכלות אחת על השנייה, וכן ניחשתם נכון, נקרעות מצחוק. יש רכבת חמודה שעולה 2 יורו נדמה לי. שילמנו בשמחה ועלינו עליה. המבנה מבחוץ כל כך מצועצע וחמוד. הבפנים פחות מרשים מארמונות שיצא לי לראות בצרפת וגרמניה. 
יש שם צריחים חמודים וחדר או שניים ממש מושקעים בחינת ציורי קיר. אסור לצלם. שווה את הכסף! ירדנו ולקחנו את האוטובוס חזרה לתחנת הרכבת. פיצה האט. נהדר. ארוחה של מנה ראשונה, סלט, מנה עיקרית וקינוח. מגיע לנו. הורדנו לפחות חצי מזה עד עכשיו. וחזרה לליסבון ברכבת.
יום 5: קמנו בבוקר במטרה אחת מאוד ברורה. להשיג את כל אותן תמונות "אני יודעת שאני נראית טוב בביקיני" שלא יצא לנו לעשות בדרום אמריקה. כדי להגשים את זה החלטנו לסוע לחוף ים מומלץ בקשקאיש- עיירת דייגים חמודה. הגענו לתחנת רכבת ורצינו לקנות כרטיס. אין פקיד, רק שורה של מכונות. בפורטוגזית. נהדר. אנחנו ועוד כמה תיירים אומללים במכונות לידינו שוברים את הראש. לא מצליחים להבין מה הולך שם. אני וחברה שלי אמרנו שנפעיל את הכישורים שלנו וחיכינו ששני מקומיים יקנו כרטיסים כדי לראות על מה הם לוחצים ולהעתיק. ניסינו, שילמנו, הכרטיס עבר במכונה והיינו מאושרות. הרכבת חולפת על פני ישובים קטנים, נוף נחמד. מגיעות לחוף. ביי ביי בגדים, שלום ביקיני. שעה וחצי של צילומים. 
לא נראה לי שהאנשים בחוף הבינו מה נפל עליהם...חחח. הקצבתי לחברה שלי שעה להשתזף בזמן ששכבתי עם חולצה על הפרצוף (אני והשמש לא הולכים ביחד). ליד היה קניון חצי אקסלוסיבי, עשינו בו סיבוב של שעתיים וישבנו לאכול באחת מהמסעדות. בדרך חזרה אנחנו באות להעביר את הכרטיס רכבת והוא לא עובר. הפעם יש פקיד. אני מסבירה לו יפה באנגלית מה הבעיה ואז מסתבר שקנינו כרטיס לעיירה קרובה יותר. אני מסבירה לו יפה בספרדית שאנחנו תיירות וזה לא היה באנגלית בלה בלה...הפקיד מתחיל להיות חסר סבלנות ואומר שנשלם לו על כרטיס חדש. בשלב הזה אני כבר מתעצבנת ומתחילה מונולוג שעד היום אני זוכרת בו את המשפט: "It`s not my fault that the stupid Protégés machine…" ובסוף ברור ששילמנו על כרטיס חדש. העיקר שהבהרתי לו את דעתי בנושא. 
קשה לתייר המצוי במדינה הזו מבחינת השפה. וזה חזר על עצמו בכל מקום, מסעדות, סופרים... אני יוצאת מנקודת הנחה שמעטים הישראלים שיודעים פורטוגזית. באותה מידה מעטים האנשים בפורטוגל שמדברים אנגלית. אם אתם יודעים ספרדית ותדברו עם מישהו הוא יבין אבל יענה לכם בפורטוגזית. אבל אין ספק שספרדית זה נכס במדינה הזו.
ולסיכום, מומלץ בהחלט לטייל בליסבון ובסביבתה והטיול הקלאסי הוא שילוב עם דרום ספרד\ מדריד שממנה יש טיסות לישראל.
אלו מכם שישכרו רכב יהנו מחיים קלים יותר עם GPS דובר עברית למרות שבכל הנוגע לחנייה ליסבון עצמה יותר גרועה מת"א (ברמה כזאת שהם מחנים בשני טורים של מכוניות, לא ברור איך מוציאים אחר כך את האוטו). אין שום צורך ברכב בתוך העיר כי מרכז העיר מאוד קומפקטי.
