כאמור לאחר הביקור במערת פרומתיאוס וארוחת צהריים מפנקת באדיבותו של אליהו שילן המדריך (המלך) שמנו פעמנו לכיוון חבל סוונטי בעליה להרים הגבוהים. עברנו דרך העיירה זוגדידי שם עצרנו לחילוץ עצמות, תדלוק והצטיידות במזון. חשוב לציין כי ככל שמתרחקים מהציווליזציה הדלק נעשה גרוע ויקר יותר האוכל יקר ונדיר יותר ולכן מומלץ לבצע את כל המנהלות לפני.
לאחר נסיעה לא ארוכה ולא קלה (ארכה בפועל את כל יום א') ותמרון בדרכים חלקלקות בחושך מוחלט הגענו בשעת לילה למסטיה. כשהתקרבנו נגלו לעינינו המגדלים המפורסמים מהתמונות בהם נהגו המקומיים לגור (עם החיות שלהם אגב) ולהתגונן כשהשלג הגיע לגבהים של מספר מטרים. בקיצור עיירה מדהימה.
הגענו למלון מקומי די חדש עם בעל בית קטנוני שאף אף שנתן לנו לבשל במטבחו, למחרת חייב אותנו על כל דקת בישול ועל כל שנית גלישה באינטרנט ולכן לא אמליץ עליו פה. בגדול אין כמעט מה לעשות במסטיה בלילה אז אכלנו ארוחת ערב מאוחרת באדיבות אליהו והלכנו לישון.
כשקמנו בבוקר (יום ב') והעננים החלו להתפזר ראינו נוף עוצר נשימה. לאחר ארוחת בוקר ממיטב המטבח המקומי נסענו עם הגיפים לכיוון אושגולי כשהכביש רעוע ביותר בגלל מזג אויר סוער שהיה באיזור בשבועיים לפני שהגענו וגרם לסחיפת קטעים בכביש.
באושגולי היפה בפני עצמה מפאת שיקולי זמן ויתרנו על טרק רגלי ולקחנו סוסים ושוב הכרותו של אליהו שארגן טלפונית את הרכיבה עזרה לנו בהכנה של 14 סוסים מבעוד מועד. דהרנו להנאתנו לכיוון הקרחון וחזרה(עניין של מספר שעות)בדרך עוברים ליד לגונות מדהימות ונחלים שוצפים והנוף הכללי של הרים מושלגים - מומלץ מאוד. כשחזרנו רצוצים (ציוד הרכיבה שם מינימלי ופרימיטיבי וגרם לאנשים פצעים ולכן מומלץ להתכונן ולהתרפד עם כרית/מעיל בינינו לאוכף) ורעבים עשינו שם פריסה וחזרנו בחשיכה למסטיה דרך לא ארוכה אבל קשה.
למחרת (יום ג') עלינו לאתר הסקי שנבנה מעל מסטיה, מדהים ומומלץ.
עולים ברכבל שעולה גרושים וניתן לטייל למעלה, כשהיינו לא היה שם שלג בכלל אז עשינו טיולון
וקינחנו בקפה במרפסת מסעדת האתר שנהנת מנוף לא יתואר.
בצהריים לאחר ירידה חזרה ברכבל חברנו לרכבים והתחלנו בירידה מהקווקז לכיוון בקוריאני תוך שאנו עוצרים בדרך בסכר אנגורי הנחשב לסכר המקומר הגבוה בעולם 272 מ'.
הגענו לעת ערב למלון סקי בבקוריאני עם בריכה וסוג של ספא שבעונה עולה המון אך לנו עלה 40 לארי בערך לאדם ללילה (אם אני לא טועה).
למחרת (יום ד') עלינו ליד ציר הנפט לאיזור שמורת טבצקורי להשקיף על האיזור, ניתן לראות את תורכיה מדרום ואת אגם טבצקורי .
משם ירדנו חזרה ליד בורג'ומי- איזור יערות מדהימים יש שם בריכת מים חמים טבעית מומלץ מאוד. ושממנה יוצא מסלול הליכה פשוט וקל ביער שמוביל לפארק של בורגומי שהיתה עיר קיט ומרפא של צמרת המשטר הקומוניסטי ושהיתה ידועה במעיינות המים המוגזים שלה.
במקור יש שם פארק שעשועים עם מתקנים לילדים אבל היינו שם אחרי העונה והכל היה סגור ודי ריק (עדיף). התרשמתי שיש שם תנופת בניה עצומה ונקווה שהמקום ישמור על הקסם שלו גם בעתיד. מומלץ להסתובב בעיר ובטיילת שלה.
משם המשכנו ביעף לגורי אך מטעמים של חוסר הערכה לעריץ רוצח ההמונים סטאלין שנולד שם לא נכנסנו למוזיאון על שמו (הבנתי שגם ככה הוא יקר יחסית ומיותר) והסתפקנו בלהצטייד בפורי (הלחם המקומי הנאפה בטבון) להמשך.
משם נסענו ליד לאופלסציחה אתר מערות הסטורי מעל מפגש נהרות שהינו ערש ההסטוריה המקומית.
אתר מינימלסטי ולכן חובה לקחת הדרכה באנגלית (ממש לא יקר) אחרת קשה להבין ולהתחבר למקום ולמה שהיה בו. כמיטב המסורת כשיצאנו משם חיכתה לנו על גדת הנהר ארוחת צהרים מדהימה כתמיד של אליהו. ואז חזרנו לגיפים והתחלנו בעליה לכיוון קזבגי.
החושך ירד והעייפות עלתה אז עצרנו בדרך לטובת התרעננות וקפה מקומי והמשכנו דרך עיירת הסקי גודאורי(לא היה שלג כשהיינו שם אבל הבנתי שמאוד זול שם נושא הסקי והעיירה יחסית מאוד קרובה ונגישה לטיבליסי), גם פה הדרך סובלת מפגעי הטבע ומשיפוצים ומאוד מסוכנת שם הנהיגה במיוחד בלילה שאין תאורה כלל, כשהכיוון שלנו קזבגי/ סטפנסמינדה . בגלל שבמלון המקורי בו היינו אמורים להתאחסן היתה תפוסה מלאה עצרנו במלון הזוי ודי מגעיל עם חשמל רעוע ומים חמים בתיאוריה בלבד ועם הפסקות חשמל יזומות- גם פה אין לי מה להמליץ על המלון.
אבל גם פה קמנו בבוקר (יום ה' ואחרון) לנופי הרים מדהימים ומתגמלים. אכלנו התארגנו ונסענו עם הגיפים למספר מפלים ליד העיירה. מסלול הליכה קצר ומומלץ. בדרך רואים גם את כנסיית השילוש הקדוש בקזבגי שמאוד יפה על רקע הר קזבג הגבוה והמפורסם. משם חצינו דרומה שוב את העיירה סטפנסמינדה ופנינו מזרחה דרך עמק סנו (שהיה בוצי והשלוליות העצומות שם פיתו את הנהגים להשתולל עם הג'יפים מה שגרם לנו כמעט להתקע שם ולפספס את הטיסה), לכפר הקטן ג'וטה שחוצים אותו נחלים משובבי לב ממנו יצאנו סיור רגלי לכיוון הקרחון אבל בגלל קצב איטי למדי של כאלו שלא מתורגלים לצעוד בהרים דלילי חמצן ויתרנו על הנגיעה בקרחון עצמו כי גם ככה לא היה שם כמעט שלג.
אחר שירדנו משם פגשנו מקומית שיודעת עברית עקב עבודה בארץ והיא אירחה אותנו בביתה לצהריים.
כשעלינו לגיפים נוכחנו שהם בקושי זזים (גז קבוע כמו ברק”מ למשך שעות) בגלל ההתנסויות איתם לפני כן, ובגלל לחץ של טיסה באותו הערב וחובת קניות כדי לא להגיע חזרה בידיים ריקות משם נסענו כמעט הישר לטביליסי עם עצירה קטנה בכפרים בדרך לרכישת שטויות חולצות מקומיות ועוד (על אף שניתן לקנות כובעי פרווה אמיתים במחיר זניח אבל השאלה מתי מזג האויר מאפשר לחבוש אותם בארץ :)).
עצרנו גם במבצר היפה באנוארי על האגם (שהיה בשיפוצים) לסיור – ממש מומלץ.
לאחר מכן הגענו לקניון הגדול של טבליסי לקניות סוף סוף, הקניון מאוד איכותי יש שם מותגים ידועים שחלקם במחירים סבירים. יש שם סופר מרקט ענק של Carrefour שמאפשר לקנות אוכל ומתנות קטנות בזול מאוד.
משם נסענו שוב למרכז טביליסי. חלק המשיכו בחגיגת הקניות של מזכרות מיותרות, חלק חיפשו ספא למסאז אבל הגיעו לצערם למקומות די מפוקפקים, ובסוף התרכזנו לבירה אחרונה ברחוב שארדן.
הגענו עם הגיפים בשארית כוחם האחרונה לנמל התעופה ובנס גלוי זוכנו מלשלם קנס על מצבם.
נמל התעופה עצמו מאוד מינימליסטי ומשעמם והמחירים שם לא נראו אטרקטיבים. אז פשוט נמנמנו (על הרצפה כי בקושי יש שם ספסלים וכסאות) עד להגעת שעת הטיסה לפנות בוקר.ואז חזרנו ארצה עייפים אך ומרוצים (מאוד)...
לסיכום היה טיול מאוד אינטנסיבי שכלל את מרבית האטרקציות של המדינה בזמן מאוד קצר. היה אפשר לטייל ולבלות בכל אתר ואתר יומיים שלושה לפחות ובאמת מומלץ לעשות זאת (מסטיה, אושגולי, בורגומי, בקוריאני, קזבגי) ניתן גם לטרק שם בפארקים האינסופיים שלהם. אב לנו פשוט לא היה זמן וכח לכך.
מומלץ מאוד להגיע למדינה החמה והמדהימה הזו.
כשהקלף המנצח בטיול היה חד משמעית אליהו שילן שהפך את הטיול למושלם ארגונית, קולינרית (בישול ודאגה לאוכל כשר), מורלית כשהיה צריך ועוד.
