משתף את פרטי הטיול שלי לקניה וטנזניה, לטובת מי שירצה לתכנן כזה בעתיד :)
הפוסט לא מתמקד בחוויות מהטיול אלא בהיבטים הלוגיסטיים, במטרה לעזור לתכנון של טיולים דומים.
מסגרת: 25 ימים (חגי תשרי), שני אנשים. תקציב לאדם יצא בערך 20-25 אלף ש"ח (כולל טיסות, נסיעות, לינה, אוכל, טרקים וכו').
תוכנית כללית לפי ימים:
1: טיסות
2-4: הר קניה (לרוב לוקח 4 ימים ולא 3)
5-6: סיור שבטים
7-10: ספארי
11-12: מעבר והתארגנות
13-18: קלימנגרו
19-24: זנזיבר
25: טיסות
התוכנית ממש טובה בעיני, אז אפשר לתכנן על בסיסה. הר קניה לפני הקלימנגרו עוזר להתאקלם לגובה. אם השבטים והספארי שניהם במסאי מרה בקניה, זה יוצא נוח מאוד לחבר אותם. וכמובן שנופש בזנזיבר הוא סיום נוח לטיול כזה.
הר קניה: טרק יפה ומעט מאתגר במרחק 4 שעות מנירובי, מגיע ל-4.9 ק"מ גובה, ונוח כהכנה לקלימנגרו. הכנה כזו חשובה מאוד אם עוד לא טיפסתם לגבהים, גם כדי לגלות איך הגוף שלכם מגיב, וגם כדי להתחיל את ההסתגלות של הגוף מוקדם.
הלינה הייתה בבקתות עץ על ההר.
סיור שבטים: אני חושב שיש תצורות שונות. אצלנו זה היה יומיים שבהם פשוט היינו באזור השבט, התלווה אלינו אחד האנשים מהשבט, הראה לנו את האנשים, אורח החיים והסביבה. הייתה חוויה די רגועה ואותנטית, ואני חושב שזה עדיף על פני הצגות תיירים למיניהן.
הלינה הייתה באוהל מטעם המדריך.
ספארי: אנחנו עשינו 4 ימים, מתוכם 2 במסאי מרה, 1 מעבר, ו-1 באגם נאקורו. זה היה מספיק לחלוטין, וראינו כל אחת מהחיות המרכזיות לפחות פעמיים. חוויה מטורפת, אני אחסוך בתיאורים ואשאיר לכם לחוות בעצמכם.
הלינה הייתה באכסניות ברמות שונות.
אם אתם לא ממהרים, ייתכן שאפשר לחסוך מעט כסף אם משלמים בנפרד על יומיים במסאי מרה ויום אחד בנאקורו, ועושים את יום המעבר באופן עצמאי.
קילימנג'רו: אפשר לראות צמחיה ונוף מאוד ייחודיים כמה ק"מ מעל העננים, אבל המוטיבציה האמיתית לטרק הזה היא שאי אפשר לעבור בטנזניה בלי לטפס על ההר הגבוה באפריקה.
מבחינת כמות ההליכה ותוואי השטח, קושי הטרק הוא בינוני. הקושי האמיתי מגיע מהגובה ומהקור. מקובל לעשות את הטרק ב-5-7 ימים, בעיקר לצורך התאקלמות הדרגתית לגובה. אני ממליץ מאוד לקחת מדריך עם המלצות (ראו למטה), ללכת לאט (גם אם נדמה בהתחלה שזה לא משנה למחלת גבהים, וגם אם זה מעצבן), להגיע מאוקלמים (נניח אחרי לפחות שבועיים באפריקה וטרק באחד ההרים האחרים), ולא להתקמצן בשכירת ציוד חם (אפילו שזה כ-30 דולר רק בשביל כמה שעות של קור קיצוני סביב הפסגה).
יש מסלולים שונים לטיפוס, כשהשניים הפופולריים הם מרנגו ("קוקה קולה", היחיד עם לינה בבקתות) ומצ'אמה ("וויסקי"). אנחנו עשינו את ה-Umbwe, שהוא מעט קצר ומאתגר יותר. בדיעבד הסתבר שמגיעים בו לגובה 3900 כבר ביום השני, אז למי שאינו מאוקלם היטב לגובה המסלול הזה פחות מומלץ.
זנזיבר: לזנזיבר לא הגענו מאורגנים אלא פשוט זרמנו, אז אני לא חושב שיהיה הרבה ערך מוסף לתיאורים שלי על פני פוסטים אחרים באתר.
מדריכים:
ככלל, הטיולים באזור נעשים עם מדריכים, והיות שהמשכורות נמוכות ביחס לעלויות האחרות, לרוב מצטרף צוות גדול יחסית של פורטרים ואפילו טבח. העלויות כוללות בד"כ כמעט הכל - דמי כניסה, מדריך, לינה, אוכל וכו' (מלבד טיפים, ראו בהמשך).
אני ממליץ לסגור מדריכים מראש, ולאחד טיולים שונים תחת אותו מדריך - זה מאוד נוח שיש מי שדואג לך מהשדה למשך כמה טיולים כולל כל המעברים ביניהם, במיוחד אם לחוצים בזמן.
את החלק הראשון - הר קניה, שבטים, ספארי - עשינו עם המדריך דייב ([email protected]). דייב היה אדיב, מאורגן, דיבר אנגלית שוטפת, היה אינטליגנט ונוח לשיחה, התעניין בישראל, ודאג לכל מה שהיינו צריכים בטיולים וסביבם. גדל סביב הר קניה ומכיר היטב את האזור.
את הספארי הוא לא העביר בעצמו, אבל המדריך שהוא קישר אליו היה אחלה, והמחיר היה סטנדרטי (ולא יקר יותר כמצופה מתיווך).
את הקלימנגרו עשינו עם ג'ון אומרי ([email protected]) - מדריך מעולה, עוזר בהכל, מקצועי מאוד, מכיר היטב את האזור שסביב ההר, את האטרקציות (המעטות), את האנשים, ויותר מהכל - את ההר עצמו. מוכוון מאוד למטרה של הגעה לפסגה בשלום, ועוזר להתמודד בצורה מעולה עם אתגרי הגובה והקור. דאג לנו מההגעה לאזור ועד לעזיבה, גם בימים שהיו לנו מחוץ לטרק עצמו.
המחירים ששילמנו (בדולרים לאדם):
הר קניה + סיור שבטים - 630.
ספארי - 465.
קילימנג'רו - 1200 (מתוכם כ-800 דמי כניסה לפארק!).
כאמור המחירים כוללים דמי כניסה, מדריך, צוות, אוכל, לינה ובאופן כללי הכל חוץ מטיפים.
אם אין יותר מדי זמן בטיול, נוח מאוד לסגור מדריכים מראש - זה גם מאפשר לבחור מדריך טוב וגם עוזר בכל הלוגיסטיקה מסביב.
כדי להימנע ממחירים גבוהים מאוד בסגירה מראש, חשוב להקפיד על שני דברים:
1. דברו ישירות עם מדריכים שמומלצים כאן באתר, ולא עם כל מיני חברות תיירות גדולות שאפשר למצוא בגוגל (ויקחו לעיתים מחיר כפול).
2. אל תפחדו ממו"מ (למשל תשלחו מייל לכמה מדריכים, אחרי שקיבלתם הצעת מחיר מכל אחד תכתבו שזה יקר לכם ויש לכם הצעה זולה יותר, אבל קראתם המלצות עליו ואתם מקווים שהוא יוכל להוריד את המחיר כדי שתוכלו לעבוד איתו, וכו' וכו'). באופן הזה - בלי שקרים, מניפולציות או אפילו אסרטיביות - הורדתי את המחיר של הקלימנגרו מ-1500 דולר ל-1200.
טיפים: כאמור הטיפים אינם כלולים במחיר הטרקים, ולפי מה שהבנתי במקרים מסוימים הם מהווים את רוב המשכורת של חלק מהצוות.
בכל מקרה, ממה שקראתי הסכומים המקובלים הם (בדולרים ליום):
מדריך - 15-20
עוזר מדריך (אם יש) - 10-15
טבח - 10
הפורטר שמגיש את האוכל - 5-8
שאר הפורטרים - 5
בסה"כ זה יכול לצאת הרבה מאוד, אם כי שימו לב שהעלות מתחלקת בין המטיילים בקבוצה, ויורדת ככל שמקצרים בימים.
משיכת כסף: הכספומטים בקניה וטנזניה מעט קמצניים (שווה ערך של 200-400 דולר למשיכה), חלקם מקבלים רק ויזה ולא מאסטר קארד, והם נותנים רק מטבע מקומי ולא דולרים (אפשר להמיר אחרי שמושכים, אבל זה יוצא שמשלמים עמלה פעם אחת מדולר לשילינג ופעם שניה חזרה, אז עדיף פשוט לעבוד עם השילינג). בזנזיבר הבעיה קיצונית במיוחד, ואין כלל כספומטים בחלק הצפוני של האי. בכל מקרה מומלץ להביא הרבה מזומן. אנחנו לא נתקלנו בבעיה של גניבות, וגם לא שמענו מאחרים על בעיה כזו, כך שנשיאה של הרבה מזומן לא אמורה להיות מסוכנת מדי.
בריאות: יש מדריכים טובים כאן באתר. מומלץ לקרוא על חיסונים, מזון, מלריה ומחלת גבהים.
שפה: בקניה כמעט כל מי שפגשנו דיבר אנגלית סבירה ומעלה. בטנזניה המצב מעט פחות טוב, אבל אם עובדים עם מדריכים מההתחלה אז אין שום בעיה.
מקומיים: התושבים המקומיים מאוד נחמדים ואדיבים. לעיתים קרובות הם מנסים לשווק את השירותים שלהם או להציע עזרה "בכוח", בתקווה לקבל טיפ. אני ממליץ פשוט להשלים עם זה, להיות נחמדים בחזרה, ולא לקחת מהם מה שלא צריך. חשוב לציין שהם נשארים אדיבים ומתעניינים גם אחרי שמבהירים להם שלא מעוניינים בשירות/מוצר שהם מציעים.
