מטנא למונטיין אמבר וחזרה לדייגו

מצאתי לי מלון נעים ונוח בטנא וניצלתי את הזמן עד הטיסה לדייגו בסייבר קפה (אינטרנט קפה), סיבוב בעיר ומשם ישר לשדה התעופה. כבר בנחיתה שתפתי את העיניים ביופייה של דייגו סוארז, לקחתי מונית משדה התעופה לקניית אוכל ושתיה בדייגו והמשכתי איתה ישירות לפארק הלאומי מונטיין דאמבר שילמתי על קמפינג ל2 לילות 6000 אריארי ללילה (שהם פחות מ3 דולר), 40,000 אריארי עבור כניסה לפארק ל3 ימים + 145,000 אריארי עבור מדריך ל3 ימי טיול כולל סיור לילה. התמקמתי בקמפינג אך במקום לפתוח אוהל קיבלתי חדר עם כמה מיטות שמיכות, כריות ומנעול ועוד חדר מטבח מאובזר וסלון, שרותים , מקלחת (אל תצפו למים חמים). היו שם עוד חדרים כאלו אבל אני הייתי היחיד שם, את המפתח צריך להשעיר לפני היציאה לטרק אצל הרינג'ר ששומר על המקום כידי שיוכל לפתוח את החדרים במקרה ומישהו אחר יגיע במהלך הטרק ובסוף הטרק אוספים שוב את המפתח מהרינג'ר שגר בסמוך לאתר הקמפינג. הטרק הראשון היה יפיפה והזכיר לי קצת את יערות הגשם של אוסטרליה, ראיתי זיקית מדליקה עם אף כחול, זיקית שונה גדולה וצבעונית, ראיתי את הזיקית הקטנה ביותר בעולם באורך של גפרור, פצפונת ויפיפייה, למורים, ציפורים מיוחדות שאחת מהן אף הייתה אנדמית לפארק הלאומי מונטיין דאמבר ועוד אי אלו חיות. היו גם מפלים ובריכה טבעית גדולה ממנה מגיעים המים לכפר הסמוך, שאלתי את המדריך אם אפשר לשתות מהמים של הבריכה והוא חייך אלי חיוך עקום והסביר שהוא יכול לשתות מהמים אבל אני לא וכאילו כדי להוכיח את זה הוא מיד מילא לעצמו בקבוק ושתה כמה לגימות. למדריך קוראים לודייה ובניגוד לרוב המדגסקרים ששאלו אותי מאיפה אני וכך התברר לי שהם מעולם לא שמעו על ישראל, לודייה דווקא יודע המון על ישראל וגם די מעריץ אותנו ולא הפסיק לנדנד על מלחמת ששת הימים ועל המדריך הישראלי דנדן ומה לא. בשבילי זה היה ממש מטריד אז בסופו של דבר נאלצתי להפסיק אותו. בסוף הטרק הלכתי להסתובב באזור הפיקניקים שם בדרך כלל אפשר למצוא למורים ומנגוסט אבל בסוף הם לא הגיעו מפני שאני הייתי היחיד בקמפינג ולא היו שאריות באזור הפיקניקים. אחרי מנוחה וארוחת ערב יצאנו לסיור הלילה בתקווה למצוא כמה שיותר מינים של למורי לילה וכמה שיותר מיני זיקיות סגרנו על מחיר לשעתיים סיור ויצאנו לדרך אבל בגלל שהפנס של המדריך לודיה לא היה חזק מספיק לאיכולנו לראות שום למור לילה וזה היה מאכזב מאוד כי הרי בשביל זה שילמתי מלכתחילה אבל המשכנו את הסיבוב וראינו הרבה מאוד זיקיות, אחרי שעה בערך התחיל לרדת גשם ולודיה המפונק התחיל להתבכיין שנחזור וראינו כבר מספיק זיקיות אך לצערו הרב יש לומר לא הייתי מוכן לשמוע את השטויות שלו והמשכנו בסיור בחוסר חשק מופגן מצידו ובשלב מסוים אחרי שכבר ראיתי שהוא מזמן הפסיק לחפש דברים מענינים הסכמתי שנחזור לקמפינג הריק. למחרת יצאנו למסלול השני לאזור בו רואים עצי באובב, חחחחח... אל תפלו בפח הזה! אומנם אכן יש ביער עצי באובב אבל לא ממש רואים אותם כי הם מוסתרים מאחורי הרבה מאוד עצים אחרים. ביום השלישי הלכנו על הטרק הארוך ביותר בשמורה לעבר הפסגה הגבוהה ביותר ההליכה הייתה מפרכת וסבוכה בהרבה מאוד מקומות מכיוון שרק לעיטים רחוקים מאוד מישהו עושה את הטרק הזה ונוף לא משתנה לאורך כל המסלול וכבונוס עלוקות מוצצות לך את הדם ושוב לודיה התחיל להתבכיין קצת לפני הפסגה מגיעים לאגם נחמד וממנו עוד עליה קצרה אבל תלולה ובסופה נוף חביב אבל לא מרגש ודי מוסתר בין העצים ומשם ירידה מיגעת חזרה לקמפינג באותה הדרך בדיוק. לא יכולתי להתאפק ואחרי שלוש שעות של ירידה אמרתי ללודיה שאיבדתי בפסגה חלק של המצלמה וחיבים לחזור, אני מודה שזו מתיחה רדודה אבל הפרצוף המבוהל שלו עשה לי את היום והשכיח את העלוקות משם חזרתי לדייגו עם אותו נהג מונית שהביא אותי למונטיין דאמבר וביקשתי ממנו שיקח אותי לטוריסט איג'נסי או למקום בו אני יוכל לשכור רכב 4X4 שיקח אותי לצינגי האדום ולשמורת אנקארנה אך מסיבה מוזרה כלשהי באמצע הדרך הנהג עצר והעביר אותי למונית אחרת עם נהג שהאנגלית שלו היא כמו היפנית שלי שלקח אותי ממקום למקום ברחבי דייגו סוארז בין כל מיני משפחות שיש להם רכב 4X4 (כנראה חברים שלו) עד שבסופו של דבר נמאס לי והחלטתי לעזוב אותו, להמשיך ברגל ולהסתדר לבד. הסתובבתי עם כל הציוד על הגב מנסה לשווא למצוא מישהו שמדבר כמה מילים באנגלית עד שנשברתי והתישבתי בפיצריה לנוח ולאכול צהריים ואחרי זמן מה אחת המלצריות הביאה מישהו שמדבר קצת אנגלית והוא צלצל עבורי לטוריסט איג'נסי ששלחה אלי סוכנת עם רכב לפיצריה שאיני זוכר את שמה אבל היא הייתה נהדרת והיו בה גם מיצים טבעיים שהם עושים שם במקום בסופו של דבר הסוכנת לקחה אותי למשרד שלהם שם סגתי אחלה דיל עם בעל הבית שכלל לינה במלון שלהם ללילה הזה ונסיעה ברכב 4X4 למחרת לצינגי האדום כולל נהג ומדריך ומשם לשמורת אנקראנה. את הזמן שנשאר לי עד מחר ניצלתי להסתובבות בדייגו שהתגלתה כעיר כפית יפה ומעניינת עם מסעדות טובות, מלונות בכל הרמות, הרבה מאוד בתי קזינו ופאבים.