הנכם מוזמנים... Bienvenue a Paris (יום #5)

היום החמישי : על אמנות, שוטטות וגרגרנות...

בוקר טוב שהחל, כרגיל, עם מאפים טעימים מהבלונג'רי.

אני לוחצת על אמא שלי ללכת למוזיאון ד'אורסיי. חייבת לראות את האימפרסיוניסטים האלה, וחוץ מזה - יש שם תערוכה מדוברת על עירום גברי. לא כדאי להפסיד.

אמא שלי רוצה קניות ונעליים - אז קודם כל קופצות לחנות "שלה" בסן מישל, היא קונה, חוזרות לחדר ומשם לתחנת האוטובוס של קו 84 החביב ליד הפנתאון.

ליד הפנתיאון התכונה רבה - מסדרים עצי חג מולד למרגלות המונומט המרהיב.

הנה כמה תמונות , וביניהן עוד תמונת נוסטלגיה, של עצי חג מולד ליד הפנתאון משנת 1998.

נסענו באוטובוס עד שהגענו לתחנה ליד מוזיאון ד'אורסיי. אגב, יש לומר אורסיי, אבל תבינו גם כך....

התחנה היתה סמוכה לגשר שנראה מקסים - גשר להולכי רגל בלבד. גשר כזה נקרא בצרפתית Passerelle . ברשימת המכולת שלי הופיע גשר סימון דה-בובואר שגם הוא, ע"פ תמונות, גשר דומה מאד לזה (נדמה לי שעליו כן נוסעות מכוניות, במפלס תחתון). שניהם גשרים חדשים יחסית בפריז. לגשר "שלנו" שני מפלסים והוא עשוי כדק.

אז קודם כל שמחנו מאד על המפגש עם גשר מיוחד שכזה, שנתלו עליו כבר מנעולי-אוהבים רבים ושהנוף ממנו היה מקסים. היה יום שמשי (אך קרררר) והיה פשוט נפלא לעמוד על הגשר, להביט בנופי פריז ולהצטלם...

כאן גם התרחש "אינסידנט הטבעת" שלנו. לפתע, אאוט אף דה בלו, בשעה שהצטלמנו, הופיע לידינו אישה והושיטה לי טבעת "זהב". הנה, היא אומרת לי, מצאתי את הטבעת הזו. היא שלך?

אני : לא, היא לא שלי.

אישה : אז קחי אותה מתנה, עלי היא גדולה...

אני : לא, לא, קחי אותה את. את מצאת אותה.

סאבטקסט: שמעת כל-כך הרבה סיפורי טבעת - גם כאן בפורום ובעוד מקומות. ועד עכשיו לא נפל האסימון!?!

אמא שלי :כן, כן , קחי את הטבעת. את מאד נחמדה!

ואז - זה נקלט אצלי. ישר אחזתי חזק במצלמה ובתיק שלי ואמרתי לאמא שלי : היא רוצה לגנוב לנו כסף. תבדקי הכל!!!

אמא שלי : הכל אצלי.

אני : בואי נלך מפה . פתאום יכולים להופיע שותפים שלה.

אמא שלי (רחמיה נכמרו) : אין כאן אף אחד. (האמת, צדקה). אני אתן לה משהו.

אני : אמא!! השתגעת?!?

אמא שלי : היא מסכנה.

וכך נתנה אמא שלי כמה יורו לצועניה העלובה , שאגב, ביקשה עוד!! ואמא שלי הוסיפה... הטבעת, אגב, נשארה אצלי...

אמא שלי : אז עשיתי מעשה טוב לנפש אומללה...

אני : אין כמו אמי הצדיקה

הצוענייה / סלאבית לא לקחה מאיתנו כלום.

סיימנו בזאת את ביקורנו על הגשר היפהפה ושמנו את פעמינו למוזיאון.

כמה תמונות מהגשר שנקרא Passerelle Leopold-Sedar-Senghar

הגענו לתור בפתחו של מוזיאון אורסיי. היה ממש קר אבל למזלנו התור היה די קצר (וכנראה שאם באמת היינו מגיעות ביום ראשון החינמי, היה שם תור אימתני על בטוח!).

בינתיים היה זמן להתרשם מפסלי בחיות ברחבת הכניסה (כולל הפיל של החידה בתחילת האשכול...) ועל כרזת תערוכות העירום הגברי.

המממממ...

אני: אמא, אנחנו נכנסות לתערוכה הזו?

אמא שלי : כן, אבל רק אם אין תור נוסף. בכל מקרה, נתחיל בזה...

כמה מילים על מוזיאון ד'אורסיי, לפני שנכנס לתערוכה :

המוזיאון הוקם בתחנת רכבת ישנה שלא היתה בשימוש משום שרציפיה היו קצרים מדי לרכבות. הוא נחנך בשנת 1986 ובשנים האחרונות עבר שיפוץ נרחב, כולל ארגון מחדש של חללי התערוכות.

במוזיאון מוצגות יצירות אמנות מהשנים 1848-1914 והוא מציג כמה מהיצירות האימפרסיוניסטיות והפוסט-אימפרסיוניסטיות החשובות והידועות ביותר בעולם.

בניין המוזיאון עצמו, תחנת רכבת לשבר, הוא מקסים בני עצמו והוא יצירת מופת של סגנון הארט-נובו.

ביקרתי במוזיאון מספר פעמים, ברבים מביקוריי בפריז, ואני תמיד נהנית מחדש - הן מהמבנה המהמם בעיני והן מהיצירות המופלאות. מאד אוהבת אמנות אימפרסיוניסטית!!!

הנה כמה תמונות של חלל המוזיאון :

ועכשיו - לתערוכת העירום הגברי!!!

בצרפתית היא נקראת:

Masculin - L'homme Nu Dans L'art De 1800 A Nos Jours

תרגום חופשי - הגבר בעירום באמנות מהמאה ה- 19 ועד ימינו.

במילה אחת : וואוו!

בשתי מילים : מעניין ועוצמתי!!

בשלוש מילים : משהו שונה לגמרי!!!

גילוי נאות : אמנם התערוכה הופיעה ברשימת המכולת שלי, אך משום מה לא היוותה מאסט עבורי כמו התערוכה של פרידה קאלו. לכן, כשנכנסנו למוזיאון אורסיי, החלטנו שנכנס קודם לתערוכה הזו (אם אין אליה תור נוסף מיוחד) ואם לא נתחבר - נעזוב. לא קראתי על התערוכה מראש ולא התעמקתי בה טרום הביקור.

אבל - כבר בחדר הראשון של התערוכה - נשביתי בקיסמה , וכך גם אמא שלי.

המיוחד בתערוכה היה שנושא העירום הגברי באמנות הוצג בה מהיבטים שונים ובחללים נושאיים, ולא בסדר כרונולגי כלשהו או ע"פ סוג האמנות. בחדר אחד יכולות היו להופיע יצירות מתחילת המאה ה-19, יחד עם צילומים מהשנים האחרונות, מיצגי וידאו או פסלים מהמאה ה- 20.

כך, היה חדר שהוקדש לעירום הגברי כנושא הירואי (הגבורה) ובו הופיעה יצירה מקסימה של דוד המנצח את גולית , לצד תמונה המתארת את סן סבסטיאן הקדוש המעונה ולצידן- תזאוס ההולך להלחם במינטאור.

חדר אחר הוקדש לעירום בספורט - והיו בו תמונות אימפרסיוניסטיות של מתאגרפים לצד צילום הומוריסטי של גברים עירומים המייצגים שחקני כדורגל צרפתים שזכו בגביע העולם בכדורגל ב- 2006.

עוד נושאים בתערוכה : העירום בטבע, סבל, מוות, תשוקה, הפיתוי הגברי והגוף המהולל- גוף הוא רק קופסה לנפש.

עברתי מחדר לחדר , מוקסמת. קראתי כל הסבר אפשרי. הבטתי בגלריית הטיפוסים המעניינים שהגיעה לתערוכה (כולל כמובן, זוגות חד-מיניים....). חזרתי לא פעם כדי לבחון שוב יצירות שעניינו אותי.

לא בכל הציורים היה עירום פרונטאלי, ופעמים רבות היו האיברים האינטימיים מוסתרים או מרומזים. אבל זה לא האישיו המרכזי, אלא הדרך בה מארגני התערוכה חשבו על סידורה. השילוב בין אמנות קלאסית לבין מודרנית, בין ציורי ענק לתצלומים, מיצגי וידאו ופסלים - וכולם עוסקים בנושא אחד - מרתק!

כמובן שהיה אסור לצלם Pas de photos - צעקו הסדרנים שוב ושוב.

וכמובן שהגנבתי תמונות. לא יכולתי שלא לצלם. (אבל לא צילמתי הרבה...).

ושוב אומר להגנתי שקניתי קטלוג (בצרפתית! לא היה באנגלית).

עכשיו ניתן לתמונות לדבר ולחשוף קצת מהתערוכה:

אורפאוס בוכה על קברה של אורידיצה (זאת מהגלרייה מהיום הקודם...)

והנה כמה תמונות שסרקתי מקטלוג התערוכה (כדי שתראו שאני למעשה אדם מוסרי וערכי ).

שמתי לב שהיו תמונות רבות בתערוכה שעסקו במותו-הירצחו של הבל.

היה בכלל עיסוק רב בסבל האדם ובפחד מהמוות.

אבל, בה בעת, גם חדרים שעסקו ביופי הטבע ובשילוב הטבעי של עירום הגבר בטבע.

עירום נשי - כמעט ולא היה בתערוכה.

והנה עוד יצירה שסיקרנה אותי מאד :

דוד לה שאפל David LaChapelle

Would-Be Martyr and 72 Virgins

פרשנות של האמן ל-72 הבתולות שמחכות לקדוש המקריב את חייו. גוליבר, ברביות מוסלמיות... מעניין!

ועכשיו נצא מתערוכת העירום ונחזור למוזיאון ד'אורסיי השפוי...

החלפת אווירה :

יצאנו מתערוכת העירום הגברי ועלינו לקומה החמישית - היישר לציורי האימפרסיוניסטים החביבים עלי עד מאד. שלושת הגדולים - מונה, רנואר ומאטיס ושאר חבריהם - סזאן, מאנה, גוגן ועוד ועוד...

מוזיאון אורסיי עבר שיפוץ בשנים האחרונות וקצת שינו את סדר התמונות המוצגות, אבל מה זה בעצם משנה?... הכל יפה.

מאוחר יותר ירדנו לקומה השנייה - בה מוצגות יצירות של ואן-גוך, טולוז לוטרק ועוד ועוד....

העין לא שבעה מלהביט בתמונות המקסימות והקלאסיות כל-כך, בפסלים ובויטראג'ים שיצרו חלק מהאמנים (למשל גוגן - שהכין ויטראג' טיפאני, כך גם טולוז לוטרק).

כמה תמונות :

עוד כמה יצירות:

בין לבין, עשינו כמובן הפסקת קפטריה במוזיאון.

חייבים קצת לנוח, לאכול ולשתות משהו חם...

אז הגענו לקפטריה היוקרתית יותר - שמחיריה בהתאם לעיצובה המהמם... (הזולה יותר נמצאת בקומה התחתונה). על הקיר החיצוני של הקפטריה נמצא אחד משעוני הענק של תחנת הרכבת לשעבר.

הקפטריה של אורסיי בקומה החמישית :

ועוד כמה רשמים מהמוזיאון :

* קבוצת תלמידים שבאו ללמוד במוזיאון (שוב סל-תרבות פריזאי....)

* פסלים מקסימים - בתוך המוזיאון

* פסלים הצופים אל הנוף בגג מוזיאון אורסיי

השעה ארבע ואנחנו נפרדות, לאחר שוטטות ארוכה ומהנה, ממוזיאון ד'אורסיי המקסים.

בערב מצפה לנו ארוחה משפחתית.

אמא שלי רוצה לחזור למלון ולנוח קצת לפני.

אני רוצה לנצל כל רגע ולהנות מיופיה של פריז.

אנחנו מתפצלות וקובעות להפגש במלון.

בתחילה - חזרתי לגשר - Passerelle Leopold-Sedar-Senghar

הנוף ממנו מקסים, העיצוב שלו מהמם בעיני ואני נהנית לי מהטיול עליו.

לאחר התלבטות קצרה, ביני לבין עצמי - האם לנסוע לאי סן לואי? לחזור לכיוון הרובע הלטיני? ללכת ברגל או לקחת אוטובוס? החלטתי (גם מכיוון שלא הגיע שום אוטובוס והיה לי קררר ) ללכת ברגל דרך גני טילרי, לכיוון רחוב ריבולי.

זו היתה שעת בין-ערביים, אבל בכלל לא היה מפחיד או מדאיג לטייל בגנים.

מראה הגנים בשלכת, בשעה מיוחדת זו של היום, היה קסום.

הגעתי לרחוב ריבולי, המואר והמקושט.

עכשיו התחיל הקטע הגרגרני....

הגעתי לאנג'לינה המפורסמת - בית-קפה, מעדנייה ובעיקר - מקום המצאו של השוקו המפורסם בפריז.

מסתבר שמוכרים שם "שוקו טו גו".... - Chocolat Chaud כמובן שקניתי. ממממממ. מעדן!!! וכמובן שהוספתי כמה מאקרונים. היה לי טעים ומשובח בפה . מומלץ!

סיימתי את הסיור הרגלי והקולינרי שלי ברחוב ריבולי. תוך כדי, עשיתי קצת שופינג למזכרות וסווצ'רטים לבנים.

לקחתי את אחד מקווי האוטובוס (21 או 27) שמגיעים היישר למלון שלנו ולא שכחתי להכנס לבולאנג'רי "שלנו" ולהזמין קרואסונים ובאגט טרדינשיונאל למחר, להביא לארץ. יש דרישות לבני משפחתי, ובמיוחד לבנים שרוצים קרואסון ובאגט צרפתי. הם רוצים להתענג על הטעם.

עכשיו לא נותר אלא לחכות לבני משפחתנו היקרים, שרוצים להזמיננו לארוחת ערב צרפתית במסעדה שהם מאד אוהבים.

בת הדודה ס', בעלה והבן הגיעו במכוניתם לאסוף אותנו. זכינו שוב בנסיעה לילית בפריז המוארת והיפה והגענו למסעדה אי-שם באחד הרובעים היותר מרוחקים של פריז. מסעדה צרפתית המתמחה יותר באוכל של דרום צרפת וגם אם אומר לכם את שמה (Restaurant le Provencal , אם אתם מתעקשים), רוב הסיכויים שלא תגיעו אליה.... מסוג המסעדות שרק המקומיים מכירים. בני משפחתנו סועדים שם לעתים קרובות מאד.

מה אגיד ומה אומר?

זו היתה הארוחה הטעימה ביותר שאכלנו במהלך השבוע הזה!

תמורת מחיר קבוע של 20 אירו לאדם, קיבל כל אחד שלוש מנות - ראשונה, עיקרית וקינוח, כולל יין חופשי...

והמאכלים? תענוג לחיך!

מאד אהבתי את סלט הגינה החמה שלהם - שנקראת cabeccou. מעולה!!

והיתה גם תוספת מעולה של כרישה.

והשיא? צלחת קינוחים מכמה סוגים לכל אחד! מממממ....

כמובן שלא פסחתי על אף טעימה והכל היה משובח.

בדרך חזרה למלון, ראינו את הגשר שרציתי לראות - גשר סימון דה בובואר (Passerelle Simone de Beauvoir) - שנראה דומה מאד לגשר שעליו היינו, הקרוב למוזיאון ד'אורסיי.אז אפשר לעשות עוד וי על רשימת המכולת (אע"פ שלא הילכתי על הגשר... לא נורא ....

נפרדנו מבני משפחתנו היקרים , שמתעקשים גם לקחת אותנו למחרת לשדה התעופה. אין מילים לנדיבותם ואהבתם!!!

לילה טוב, עוד יום הסתיים - והנה כמה תמונות מתאבנות מארוחת הערב במסעדה:

סיכום היום:

רשימת המכולת : אפשר לסמן "וי" על מוזיאון ד'אורסיי ועל תערוכת העירום הגברי (אמנם לא ממש היתה ברשימה, אבל היתה לי בראש..). וגם על כך שראיתי את גשר סימון דה-בובואר.

משפחה : סעודה עם המשפחה במסעדה צרפתית "אמיתית", ארוחה משובחת וחברה נפלאה!