קמפונג צ'ם

השעה שבע וחצי ושבנו לחדרנו בבית המלון לאחר טיול ערב על גדת המקונג וחיפוש אחר אוכל. מצאנו איזה דוכן מרק אטריות כמו שהילדים אוהבים ומלא דוכני שיפודים קטנים כמו שהקמבודים אוהבים, אבל בלי הלחם שאנחנו כל כך אוהבים. מתחת לגשר הענק המחבר את שתי הגדות (הוא יחסית חדש ולפני הקמתו הגישה לחצי קמבודיה היתה מחויבת שיט במעבורת). עשינו סיבוב קצר וראינו הרקדת דיסקו שורות על הטיילת, הילדים עלו על קרוסלה ומכוניות נוסעות במיני לונה פארק סטייל העולם השלישי, אבל בשבילם זה להיט כי הם עוד לא היו בלונה פארק. אנחנו בעיר קמפונג צ'ם, במלון שעל פי הלובי וחזית הבניין נראה כמעט כמו מלון חמישה כוכבים . החדר באמת נעים יפה ונקי ויש טלויזיה קטנה משנות השמונים, אבל עם כבלים ומרפסת והלהיט - מים חמים. מסדרונות רחבים עם הד שאפשר לשחק בהם כדורגל (תרגום מהלונלי פלנט) ולובי עם אינטרנט חופשי (WIFI). כל זה תמורת 7 דולר ללילה. האמת היא שרצינו מאוד לישון בכפר, אחרי כמה ימים עירוניים עם תנאים מפנקים, חשמל, מים חמים וטלוויזיה, למרות שהפיתוי מאוד גדול מתחשק לנו כבר לחזור לאוירה הכפרית, לפרוק ולפתוח את המטבח שלנו ולהתארח אצל איזו משפחה קמבודית נחמדה. ואכן היה כתוב בלונלי פלנט שיש כפר במרחק 7 קילומטר לפני העיר ובו יוזמה לפיתוח תיירות מקומית. לקח קצת זמן למצוא את הכפר – נכנסנו לשביל עפר ובאמת עברנו הרבה בתים ואבל כל אחד ששאלנו לשם הכפר שנשמע על פי האותיות באנגלית צ'אנג קוק לא הראה שום סימן של ידיעה. עד שפגשנו כמה נערים שאכלו קני סוכר ואחד מהם דיבר אנגלית וגם הוא לא ידע על מה אנחנו מדברים, עד שאמרתי את כתובת אתר האינטרנט של היוזמה, וזה הוביל אותנו לכפר המדובר ששמו תונג קוק. הגענו ופתחו לנו את משרדי העמותה שבה חנות מזכרות קטנה, והאישה הראתה לנו גם חדר בסיסי עם מזרון עליו אפשר לישון אבל אז הגיעה האחראית דוברת האנגלית ואמרה שאין אפשרות לינה במקום. עשיתי סיבוב בכפר בזמן שכל ילדי הכפר וחלק ניכר מתושביו התגודדו במקום בו עצרנו. הכפר אכן משהו מיוחד – פשוט, ציורי, בקתות מוקפות בצמחיה ובאר עם משאבות מים ותור אנשים עם דליים לידם, חבורות בופאלו שחזרו מהעבודה בשדות, חלפו על פני בשבילים הצרים. מה אומר – שאלתי כל מי שעבר בדרכי על מלון והמילה בקמבודית ללינה משפחתית (פטה-אסנט) אבל לא היתה שם אפשרות כזו. לא נורא, עדיין נשאר המלון המפנק בשבע דולר והמראה של נהר המקונג נותן הרגשה היסטורית ומלאת חשיבות ויראת כבוד.