כללי -;
נהיגה -;
·הכבישים בחלקם נוחים ובחלקם איומים וקשים לנהיגה. תלוי באזור. למשל, באזור כפרי זגוריה מצב הכבישים קשה. כך גם בהרים בחצי האי פליון ובחלקים שונים בפולופונז.
·היוונים (כנראה) משקיעים כסף רב בכבישים ונראית תנופת בנייה גדולה מאד בתחום זה.
·הנהגים היוונים אדיבים אך חוקי התנועה הם בגדר המלצה בלבד. אחרי כמה שעות נהיגה למדנו לצפות את התנהגותם. לרוב הם יורדים לשוליים כדי לאפשר עקיפה בטוחה.
·לעיתים הרגשנו כמו גולות על מסלול. עליות בזיגזג בצידו האחד של ההר וירידה בזיגזג בצידו השני. לא נעים אבל גם לא נורא והנופים שווים את זה.
·מומלץ לשכור רכב עם הילוכים ידניים ולאמץ את האופטימיות הבלתי נסבלת של היוונים (הרבה סבלנות, לקחת את הזמן, לנהוג מאד! בזהירות ובעיקר להתפלל לטוב -; בכל הדרכים הקשות יש כנסיות גדולות או קטנות או קטנטנות למי שזקוק למקום לתפילת הדרך).
התמצאות -;
·קיימים שלטי הכוונה באנגלית ברוב המקומות אך על רובם גרפיטי והם בלתי קריאים. אם תלמדו את האותיות היווניות זה בהחלט יכול להקל.
·מכשיר GPS יכול לסייע מאד בהתמצאות אך לא ניתן לסמוך עליו בעיניים עצומות ויש להעזר גם במפת דרכים טובה.
·באתונה קשה עד בלתי אפשרי להסתדר ללא GPS! העיר הנה אוסף סבוך של רחובות צרים וחד סטריים. אם נקלעתם למקום ללא GPS הדרך הכמעט יחידה להסתדר הנה לעצור נהג מונית, לבקשו שיסע לכתובת הדרושה ולנסוע אחריו.
·היוונים שמחים לעזור ולסייע בהכוונה. לא פעם ניגש אלינו אדם כשראה שאנו עומדים עם המפה ביד ומתלבטים או כאשר עברנו בפעם השלישית באותו הרחוב בנסיעה איטית ובחיפוש אחר שלט המלון שלנו. אלו שלא ידעו אנגלית, הסבירו ביוונית ובתנועות ידיים וסייעו בהכוונה. מומלץ שהכתובת שלכם תהיה רשומה גם ביוונית ולא רק בעיברית/אנגלית, לעיתים צורת ההגייה שלנו עיוותה לחלוטין את שם המקום ולכן לא הצליחו להבין למה אנו מתכוונים.
·החזרת הרכב למשרד ההשכרה -; הכי בטוח לפי הקורדינטות שיתנו לכם כשתיקחו את הרכב. (אם לא נתנו -; תבקשו!)
כסף -;
·מחירי המזון דומים לארץ ומעט יותר זולים (ארוחת ערב בשרית במסעדה עלתה לנו בין 10-15 יורו לאדם).
·לא מצאנו מסעדה אחת שקבלה תשלום בכרטיס אשראי! גם בחלק מהמלונות, למרות שבהזמנה נכתב שאפשרי תשלום בכרטיס אפשרי -; הסתבר שלא כך. וכך גם בסופרים. לעומת זאת, מצאנו בקלות כספומטים למשיכת כסף. כאלו יש בכל עיירה ולרוב גם יותר ממכשיר אחד.
לינה -;
·אנחנו הזמנו מראש את מקומות הלינה לכל ימי הטיול. חלקם אינם ממוקמים על הדרכים הראשיות של העיירות/כפרים ולכן, סבירות נמוכה שהיינו מוצאים אותם ללא ידיעה מוקדמת.
·טווח המחירים רחב! ראינו שאין קשר ישיר בין המחיר לאיכות המלון ובאופן מפתיע דווקא אלו הפחות יקרים היו היותר מיוחדים ונוחים. עלה לנו (2 מבוגרים + 4 ילדים) בין 75 ל 122 יורו ללילה. (בין התאריכים 2-18/4/2011).
·לא קל למצוא חדר ל 6 אנשים. אך בחיטוט מעמיק באינטרנט הצלחנו במשימה זו לכחצי מהלילות.
·לא כל מה שכתוב באתר אכן מתממש בפועל ולכן אם חשוב לכם משהו באופן מיוחד, שווה לבדוק זאת מראש בטלפון. (בריכה, תשלום בכרטיס אשראי, חיבור לאינטרנט ועוד)
· מקלחת -; מים חמים תמיד היו ובשפע. אך משום מה, ברוב המקלחות, הטוש לא ניתן לתלייה ואזור הרחצה קטן וצפוף מאד.
·לא בכל המקומות יש דוברי אנגלית אך מעבר להסבר הגעה (אותם מומלץ להוריד מהאתר מבעוד מועד) לא היתה לנו בעיה להסתדר.
מזון -;
·האוכל ביוון טעים ומאד מגוון ואפילו לילדים הבררנים שלנו לא היתה בעיה למצוא מה לאכול.
·הסופרים מלאים כל טוב -; מעדני חלב, גבינות שונות, ירקות, נקניקים, שימורים ועוד אך לא ניתן לשלם בהם בכרטיס אשראי אלא במזומן בלבד.
·לחם, לחמניות, כעכים והרבה מאפים שונים ניתן למצוא במאפיות. בסופרים מצאנו רק לחם פשוט פרוס.
·ארוחות הבוקר שונות מאד ממקום למקום. החל בלחם עם חמאה וריבה ועד שולחן עמוס כל טוב הכולל גבינות, נקניקים, ירקות, מיץ תפוזים טרי, מאפים ופאי ועוגות (הארוחה המושקעת ביותר היתה במלון קטיה בכפר AFISSOS בחצי האי פליון)
עונה -;
·טיילנו בשבועיים וחצי הראשונים של אפריל. האביב היה בראשיתו (בחבל מאני הכל פרח ונראה שהאביב כבר כאן!) ועוד נותרו פסגות הרים מושלגות. כמעט ולא פגשנו תיירים ורק חלק מהמסעדות היו סגורות.
·שעות פתיחת אתרי התיירות היו כבימי החורף (הכל נסגר ב 15:00), הדבר הגביל אותנו מבחינת יכולת ניצול היום אך אפשר הפוגות ארוכות למנוחה בשעות אחה"צ.
היוונים -;
·רב היוונים שפגשנו היו חביבים ומאירי פנים ומאד השתדלו לסייע לנו בכל שאלה.
·יש רבים שלא יודעים אנגלית ובכל זאת, אין בעיה לתקשר איתם: טון הדיבור, תנועות הידיים והבעות הפנים -; אפשרו לנו להבין את מה שאמרו ביוונית.
·כמות המעשנים גדולה מאד ואין בכלל מודעות להמנע מעישון במקומות ציבוריים. הדבר בלט במיוחד במסעדות ובסופרים. מי שרגיש (כמוני) -; יסבול לא מעט!
