כללי: משך הטרק הוא 4 ימים (שלושה לילות). יש שמועות שאפשר לעשות אותו גם בשלושה ימים אבל לדעתנו שלושה ימים הם מאמץ פיזי קשה ביותר עד בלתי אפשרי, בטח כאשר מדובר בהליכה עם משקל ובהתחשב בכך שהאוויר, בעיקר בחלק הקשה של הטרק, דליל בחמצן. ייתכן שהגיל נתן אותותיו לגבינו (30 ו- 40) אבל גם עשיית המסלול בארבעה ימים הייתה לנו קשה, ואפילו קשה מאוד. הטרק כולל, בעיקר ביום השני, עליות ארוכות, קשות ותלולות, ובחלקים לא מעטים הליכה על בולדרים (אגב, היום הכי פחות מרשים מבחינת הנוף זה דווקא היום השני, מהסיבה שפשוט עולים בעמק אחד, וגם אגם אלא קול אליו מגיעים בסופו, בואו נאמר, ראינו מרשימים ממנו). חוץ מזה, הלילות קרים מאוד, גם בקיץ - אנחנו היינו באוגוסט, ושק שינה שמתאים ל- 2 מעלות (comfort, ומינוס שמונה extreme) היה יעיל כמו שמיכת פיקה. ואחרי כל הדמורליזציה הזו - הטרק הוא יפהפה ברמות הכי גבוהות - הרבה ירוק, נהרות ומפלים שוצפים, הרים גבוהים ושלג בפסגות.
הצטיידות: אם אפשר, עדיף בבישקק. בקרקול יש סופרמרקט "גדול" במרכז (הנקרא Karavan או בכיתוב קירילי - KAPABAH). אלא ש"גדול" זה מכולת משודרגת, וכמיטב המסורת הקירגיזית תמצאו שם מוצרים שג'ינג'יס חאן בעצמו החזיר בגלל שהיו פגי תוקף. גם המבחר הוא דל. לגבי מים - אנחנו הסתדרנו היטב ללא טבליות טיהור, פשוט צריך לקחת מספיק מים להליכה של היום הראשון - לנו הספיקו ליטר וחצי לאדם.
יום ראשון - לוקחים מקרקול מרשרוטקה מס' 101 שמביאה אתכם עד לכניסה לפארק הלאומי. נכון לאוגוסט 2014 עלות הכניסה היא 250 סום לאדם. להקפיד לקחת קבלה! השומר לא טרח לתת לנו אחת, ובמחנה בו עצרנו בלילה הראשון היינו צריכים להציג אותה לשומר יערות. רק בזכות קסם אישי (שלו, לא שלנו) הוא הסכים לוותר לנו, ומשום מה גם נתן לנו הנחה של 50 סום מהעלות של 150 סום של הקמת אוהל (טוב, אולי גם שלנו). נחזור להתחלה - מהכניסה לפארק פשוט הולכים ישר על השביל המשמש גם רכבים. איפשהו בערך בשליש/מחצית הדרך תצטרכו לחצות גשר, אבל זה יהיה במקום שבו אין אלטרנטיבה אלא לחצות. לא לחצות גשרים אחרים כי תצטרכו לחזור אחורה. כאשר תגיעו לעמק יפהפה עם מישור מאוד רחב ובו הנחל מתפצל, תדעו שאתם מתקרבים ליעד של הלילה הראשון. לאחר מכן יהיו מספר עליות וגשר - שוב לא לחצות אלא להמשיך ישר עד ל- Karakol Base Camp. המספרים הרשמיים מדברים על 4-5 שעות הליכה, לדעתנו 6-7 יותר משקף.
יום שני - היום הקשה של הטרק. חוזרים מהמחנה קצת אחורה לגשר וחוצים אותו. מכאן והלאה מתחילים ללכת על שבילי עיזים, שבהתחלה קצת חמקמקים אז צריך לשים לב. כל היום השני מוקדש לעליות, רובן תלולות ומתישות, בשני חלקים - הליכה ביער, ב"מישור" (שגם הוא בשיפוע) ובחלק השני עלייה שמתעקלת ימינה עד לאגם אלא קול. למרות מה שנראה במפה, גדות האגם הן תלולות למדי. כלומר, אל תבנו על ללכת בנחת לאורכו ולבחור מקום להקים את האוהל. לכן, אפשר להתמקם ממש מיד לאחר סיום העליה לאגם, במקום שבו יש שטח קטן יחסית, בהנחה שנשאר מקום. אפשרות אחרת היא להמשיך קצת הלאה (אם נשאר כוח - דורש המשך עליה) ולהגיע לשטח בו נמצא ה- camp הרשמי. אגב, לינה בשטח הקטן הראשון לא חוסכת הליכה משום שלמחרת גם ככה צריך להשלים פערים לקראת הפאס. המספרים הרשמיים של היום הזה מדברים על 5-6 שעות הליכה. שוב, לדעתנו 7-8 שעות יותר משקף.
יום שלישי - מתחיל בעלייה לפאס. שתי אפשרויות - אפשר להתחיל בשביל התחתון שיוצא מה- camp הרשמי, שנוח למדי ללכת בו, ואפשרות שנייה היא למצוא את השביל העליון. אנחנו נפלנו קרבן לרוג'ומים שרלטנים שכיוונו אותנו להליכה על בולדרים בשני שליש גובה, שזה אולי חיילות מרשימה אבל מייסר למדי. רק באמצע הדרך שמנו לב למטיילים הולכים מעלינו על שביל. גם העלייה לפאס קשה עד קשה מאוד. הירידה מהפאס לא פחות תלולה מהעלייה אליו ואפילו די מסוכנת. אפשר פשוט לרדת את החלק הראשון בהתגלשות על הישבן עד לאזור הנורמלי יותר. לאחר הירידה ממשיכים ללכת לאורך העמק, הליכה נוחה למדי. לקראת סופו צריך לחצות את הנהר - אפשר לזהות את נקודת החצייה לפי אוהל שממוקם במעין שטח פתוח. אגב, אל תחפשו גשר, זה לא תקופת החגים פה. פשוט תדלגו בחינניות בין אבנים. ממשיכים ללכת בשביל ומנסים להיצמד לנחל שיהיה לשמאלכם עד לקראת מפגש נחלים הבא. גם כאן צריך לחצות את הנהר בנקודה מסוימת. לנו הבטיחו יורטה כנ.צ. נוח לחציה, אלא שעוד לפניה (או אחריה, אי אפשר לדעת) מצאנו גשר מאולתר. חוצים את הנהר וממשיכים ללכת על שביל ברור עד שמגיעים לאלטין ארשן. המספרים הרשמיים של היום הזה מדברים על 8 שעות הליכה. זה האמת יותר קרוב למציאות אבל קחו בחשבון סטייה כלפי מעלה של שעה.
אלטין ארשן (להלן: גן עדן) נמצא במיקום מדהים פשוט. כמו בפרסומות של משרד התיירות השוויצרי. גם אם לא עושים את הטרק כולו, שווה להגיע רק לכאן, ברגל, ברכב או בגלגלונים. ב"יישוב" (שלושה בתים וחצי) אפשר ללון בהוסטל בחדר, ביורטה (לא בדקנו מחיר) או להקים אוהל (כ- 100 סום). אנחנו ישנו בהוסטל שממוקם ראשון ביחס לשביל שממנו מגיעים בטרק - יש על הגדר שלט גדול של VIP Travel. האיש החביב שמנהל את המקום ביקש בהתחלה 700 סום לאדם עבור חדר וכניסה למעיינות החמים, אבל אחרי שהזכרנו את השם ולנטין (הבעלים של הוסטל אחר במקום - Yak Tours, אם אני זוכר נכון), ואחרי שפתח קצת עליו ועל המקום שלו, ירד ל- 600 ומשם ל- 500 (תוך שהוא משביע אותנו לסודיות). במקום מוצע גם אוכל (ארוחת ערב, שמטיילים אחרים דיווחו שהיא טובה, עולה 250 סום לאדם - דווקא רצינו אבל לא היה עלינו מספיק כסף). בכל מקרה, אפשר גם לבשל במקום ולאכול בנוחות במרפסת/חדר אוכל שלהם, אם משתמשים בציוד (כולל גזיה) של עצמכם. אגב, מאחר וזכינו לישון באותו חדר עם הילד של הזוג שמנהל את המקום ואיזו נני חביבה, חיממו לנו את החדר עם אח עוצמתי (יכול להיות שלא מדובר בנפוטיזם בלבד וזה הנוהל בכל החדרים. כלומר, בשניהם). המעיינות החמים היו עונג צרוף, כאשר בתוכם יש גם ראש מקלחת שאפשר להתקלח איתו. אמנם, בגלל הגופרית זה קצת כמו להתקלח בתוך ביצה קשה ועם מים רותחים, אבל אחרי שלושה ימי ג'יפה, אין תלונות.
מאחר והטרק היה קצת (או במילים אחרות, הרבה) יותר קשה ממה שציפינו, ויתרנו על הליכה ביום הרביעי וחזרנו עם הרכב הענתיקה של האיש החביב ההוא תמורת 400 סום לאדם. האמת, כששאלנו בהתחלה מה העלות הוא הסביר שהמחיר הוא 4,000 סום לרכב כולו, שמתחלק לפי מספר הנוסעים. אלא שבאופן לא ברור, ותוך כדי שיחה פתאום עבר לתעריף של 400 סום לאדם, כפי שאכן היה בסוף (נראה לנו שההסבר הוא שהיה שם סוחר פטריות קוריאני שגם סינג'ר את האיש החביב בבוקר לנסיעות חיפוש בהרים, והוא כנראה היה הספונסר הראשי של הנסיעה הזו. מזלנו). הנסיעה עצמה, בטרנטה הסובייטית, מזכירה נשכחות מימי הנ.נ. בצבא ומדובר בחוויה נחמדה למדי. אגב, גם בנסיעה יכלנו להבין שההליכה היא בעצם, בדומה ליום הראשון, על שביל שמיועד גם לרכבים - לא מסובך, פשוט הולכים ישר עד לכפר Aksu. עם זאת, יש לא מעט עליות וירידות, ואחרי הפינוק של המעיינות החמים שווה אולי להשקיע דווקא בטרמפ.
