כחלק מהחלטות השנה החדשה, החלטתי שהגיע הזמן ללמוד לגלוש סקי, ולכן שכנעתי חברה שכבר גולשת לצאת לסופ"ש בנות ארוך במהלכו נשלב גם קצת סקי. מאחר וגם כך תכננתי במהלך חודש ינואר לבקר משפחה באוסלו (היקרה מדיי לתקציב שלי ללימוד סקי), החלטנו לחפש מקום שיוכל לשמש כעצירת הביניים שלי, כך שהוא יהיה כלול כבר במחיר הטיסה שלי, אך גם שהטיסות אליו זולות (כדי שגם החברה תוכל להנות ממחיר שלא ישבור לה את הכיס), עלויות המחיה והסקי נוחים, ושאתר הסקי יהיה כמה שיותר קרוב לעיר. גם כדי שנוכל להנות מהעיר ולא לבלות את כל הזמן באתר (בכל זאת, באנו לסופ"ש בנות), וגם כדי שנספיק משהו ב4 הימים הקצרים שהצלחנו לשנורר לטובת החופשה.
אחרי חיפוש מתיש למדיי שבסופו כבר כמעט וויתרנו על הרעיון, מצאנו את היעד היחיד שהצליח לענות על כל המגבלות שלנו – ריגה, לטביה. מהר מאוד סגרנו את הטיסות והמלון (תוך התפעלות בלתי נפסקת מהמחירים הנמוכים: כ250 אירו לטיסת הלוך-חזור ו40 אירו לזוג ללילה במלון 3 כוכבים מרכזי כולל ארוחת בוקר), והתחלנו לחפש מידע על העיר ועל אתרי הסקי בסביבתה. פה התחילה הבעיה האמיתית שלנו. מסתבר שלטביה לא בדיוק ידועה באתרי הסקי שלה, ובכלל למצוא מידע מפורט על אתרי התיירות וההתמצאות בעיר היה קשה. בינתיים בארץ כל מי ששמע על התוכנית שלנו לטוס לריגה באמצע ינואר לא טרח להסתיר את ההלם המוחלט שתקף אותו, ושאל "מה לעזאזל תעשו בלטביה?? וגם קר שם" (כמובן רק אחרי ההסבר הקבוע "ריגה היא בירת לטביה. זו אחת מהמדינות הבלטיות. זה באזור של רוסיה").
ריגה
למרות התגובות השליליות והחשש שתקף אותי כמה ימים לפני הטיסה שאולי בכל זאת עשינו טעות, המשכנו עם התוכנית ובתוך 4 שעות טיסה מתל אביב, נחתנו בריגה. כבר ביציאה מהשדה קידם את פנינו גל קור מאוד מאתגר לישראליות והתעטפנו בשכבות נוספות, כובע, כפפות וכל דבר אחר שמצאנו. ממש מול הטרמינל מצאנו את האוטובוס שמגיע למרכז העיר (קו 22, 1.15 אירו לנסיעה). ההתמצאות הייתה מאוד פשוטה ובתוך כ40 דקות כבר היינו במלון. את החדר קיבלנו מיד, שמנו את הדברים, הצטיידנו במפה ויצאנו לכיוון העיר העתיקה. בדרך עצרנו לארוחת צהריים מצוינת במסעדת "טוקיו" (אחר כך גם גילינו שמדובר ברשת שאפשר למצוא במיקומים נוספים בעיר), שלמרות השם שלה מציעה תפריט מגוון שמכיל את כל סוגי האוכל שאפשר לחשוב עליהם. על הדרך המלצר גם פיתח איתנו שיחה על ישראל, לטביה וכל מה שביניהן.
יצאנו חזרה לסיור ברחובות העיר העתיקה ובתוך שעה כבר הבנו שבחרנו יעד מעולה. כולם דוברי אנגלית טובה ומסבירי פנים, השירות מצוין, יש וויפיי בכל מקום (אבל ממש בכל מקום), המחירים מעולים, הרחובות יפים, האווירה אירופאית ובכל מקום אפשר למצוא תפריט עשיר ואוכל מעולה. טיילנו בין הרחובות הקטנים, מצאנו המון ברים שסימנו לנו להמשך הטיול ועברנו בשוק המרכזי (לא מעניין מדיי ואפשר לוותר עליו משיקולי זמן, בעיקר מוצרי מזון וכמה פריטי ביגוד והנעלה מאוד לא מושכים).
לארוחת ערב מצאנו בעיר העתיקה מסעדה מדליקה במיוחד, בקונספט אמריקאי מהסיקסטיז, עם מוזיקה חיה, המון אבזור מטורף ואוכל מעולה.
בחזרה במלון ניסינו למצוא פתרונות לסקי, אחרי הכל, למרות הספקנות החלטנו פשוט לזרום ולטוס לריגה מתוך מחשבה שבמלון וודאי יוכלו לעזור לנו למצוא אתר מתאים ולספק הסברים איך להגיע לשם.
אז חשבנו. מתברר שהריגאים לא נוטים לעשות סקי, וגם לא ממש מבינים למה שתיירים יבקשו לעשות דווקא שם. למרות הנחמדות והניסיון האמיתי לעזור, עד שלא חזרנו אל פקידי הקבלה עם שם של עיירה בה קראנו שאפשר לעשות סקי, לא היה להם מושג לאן לשלוח אותנו. כשהגענו אל עמדת מכירת הכרטיסים בתחנת הרכבת מצוידות בתדפיסי לוחות הזמנים ושם התחנה שהוציאה לנו הפקידה במלון, גילינו שעדיין לא היה לה מושג לאן לשלוח אותנו. באנגלית קלוקלת הצילה אותנו מוכרת הכרטיסים מבילוי מפוקפק בעיירת רפאים, ושלחה אותנו למרכז המידע התיירותי של תחנת הרכבת. שם מצאנו פקיד מנומנם למדיי שתהה איזו סיבה יש לנו להגיע לסיגולדה וייעץ לנו לא לפתח ציפיות גבוהות לגבי הסקי, מאחר ומרבית השלג כבר נמס. החלטנו לנסוע בכל זאת, ובתוך שעה הגענו לסיגולדה.
סיגולדה
מיד ביציאה מהתחנה מצאנו דווקא הרבה מאוד שלג, וגם משרד תיירות, גם בו הערנו מנמנומה פקידה שנראתה נרגשת במיוחד לפגוש תיירות בעונה שחונה זו, ועזרה לנו בשמחה למצוא את אתר הסקי המתאים ביותר לדרישות שלנו. גילינו שבסיגולדה יש 4 אתרי סקי (דאון היל וקרוס קאנטרי), כל אחד ברמה אחרת, ואפילו אתר מזחלות קרח (תחום המשמש גאווה מקומית לאור זכיה במקום השני באליפות העולם). החלטנו ללכת ברגל לאתר הסקי הלימודי, כ20 דקות הליכה מתחנת הרכבת, וכבר בדרך הבנו שללא קשר לתנאי הסקי מחר נחזור כדי לטייל בעיירה הציורית.
באתר הצטיידנו במהירות בציוד סקי וכרטיס מעלית לאזור הלימודים (14.5 אירו לכל היום), וקבעתי לי שיעור פרטי (במחיר ה"שערורייתי" של 15 אירו לשעה). הציוד היה מצוין, האתר נוח במיוחד למתחילים והמדריכה פשוט מדהימה. בחורה לטבית צעירה ונחמדה, שבאופן מפתיע אפילו מכירה את ישראל מקרוב ולימדה אותי בתוך מספר דקות איך לרדת עד למטה בביטחון ובלי ליפול. למרות הפחד שתפס אותי ברגעים הראשונים, מתברר שהקושי העיקרי בסקי הוא להתגבר על תחושת המבוכה שכרוכה בלהיות התלמידה המבוגרת היחידה מבין עשרות ילדים בני 4-8.
אחרי השיעור נשארתי קצת לתרגל באזור הלימודי, בעוד החברה נהנתה מהשלג במסלול המתקדם יותר (אך עדיין מיועד לצרכים לימודיים ולכן קטן בשבילה). עד שסיימנו השמש כבר שקעה והגשם התחיל. תוך התייעצות במשרדי האתר כיצד להגיע חזרה לתחנת הרכבת, ניגשה לחברתי מבקרת באתר ושאלה לאן אנחנו מנסות להגיע. כשהבינה שאנחנו צריכות לחזור לריגה, התעקשה שניסע איתה ולא הייתה מוכנה לשמוע לא. נכנסנו למכונית עם שני הילדים הקטנים שלה, שלפני רגע חלקתי איתם את מסלול המתלמדים, ויצאנו לדרך. את השמחה שלה כשאמרנו לה שאנחנו מישראל לא הצלחנו כל כך לפענח בתחילה (בעיקר כי בראש שלנו מי שלא גר בארץ לא אוהב אותנו), אך מהר מאוד התברר שהיא נשואה ליהודי ממוצא רוסי, וכל כך שמחה לפגוש תיירות מישראל שהיא כבר הזמינה אותנו לחזור לריגה בקיץ לביקור ארוך יותר כדי שנוכל להיפגש שוב.
יום למחרת הקדמנו לצאת לתחנת הרכבת כדי לנצל את היום, ושוב הצלחנו להפתיע את הפקידה במשרד התיירות ששמחה לראות אותנו כבר יום שני ברציפות. הפעם לקחנו ממנה מפה של העיירה ויצאנו לטייל בה. השמש הפתיעה מבין העננים, סיירנו באתר מזחלות הקרח, עברנו בין הרחובות והיערות המכוסים שלג, וחקרנו טירות, ארמונות וגם כמה בתי קפה. במהלך היום התגברו העננים ואיתם גם ערפל כבד במיוחד, שאומנם שיווה לטיול תחושה של הליכה בתוך סיפור אגדות ובכך סיפק חוויה בפני עצמו, אך גם גרם לנו לוותר על הניסיון להגיע לאתר הסקי המתקדם יותר.
חזרנו לריגה בשעות אחר הצהריים המוקדמות ועברנו לפעילות השניה הטובה ביותר בסופ"ש בנות (אחרי סקי כמובן) – קניות. מדובר בנקודת זכות גדולה נוספת לטובת ריגה – אפשר למצוא כאן כמעט הכל, ובזול. יש מספר קניונים גדולים, בחלקם אפשר למצוא מותגים ובחלקם חנויות מקומיות ואאוטלטים (בקניון שצמוד לתחנת הרכבת המרכזית יש חנות אאוטלט של נייק וחנות מעולה של 4F למי שמחפש ציוד ספורט).
סיימנו את הטיול בתחושה מדהימה. לא רק בגלל שנהנינו מכל רגע וצברנו חוויות שיספיקו לנו לשנה, אלא גם כי הרגשנו שניצחנו את המערכת כשלמרות הספקנות והתגובות השליליות שקיבלנו בשלב התכנונים, לא וויתרנו וזכינו לגלות יעד חדש ומהנה במיוחד. אז נכון, סצינת הסקי המקומית היא לא הסיבה לבקר בלטביה, אבל היא בהחלט יותר ממומלצת למי שמעוניינים להתחיל ללמוד. ועל הדרך תרוויחו גם חוויה ייחודית במקום שהוא עדיין לא לגמרי על הרדאר התיירותי, נופים יפיפיים, ערים שופעות היסטוריה, שיחות עם מקומיים חברותיים במיוחד, מחירים מצויינים והמון אוכל טוב.
