ב24.1.19 טוני לקח את אביב ואותי טרמפ היישר אל שדה התעופה בשעת ערב, אנחנו עוזבים את אוסטרליה הלילה וטסים לניו זילנד, לאחר טיסה של כ-4 שעות ממלבורן לאוקלנד, נחתנו בערך בשעה 5 וחצי בבוקר, לאחר איסוף מזוודות הלכנו לברר מהיכן לוקחים שאטל לסניף Apex השכרת רכבים, החלטנו שבניו זילנד לא נקנה רכב ונשכיר ממספר סיבות, העיקרית שבהן היא שאנחנו עתידים לסיים את הטיול שלנו באמצע אפריל וזאת סוף עונת התיירות והיו לנו חששות שלא נוכל למכור את הרכב שנקנה, סיבה משנית היא שלא רצינו להכנס שוב ללחץ של זמן בקניית רכב, מכירת רכב ובירוקרטיה שהספיקה לנו באוסטרליה.
הגענו לסניף של Apex בשעה 7 בבוקר ולאחר המתנה ממשוכת קיבלנו את הרכב שלנו, למעשה שדרגו אותנו בקלאס ובמקום ניסן טידה קיבלנו טויוטה קורולה האצ'בק, רכב חמוד ועוצמתי שהספיק לכבודה שלנו, בסניף גם עברנו על חוקי נהיגה בניו זילנד שכן, המהירות המקסימלית המותרת בניו זילנד היא 100 קמ”ש וגם למדנו שחניה בצד ההפוך של הרחוב/כביש אסורה ונקבל על כך קנס.
לאחר שסוף סוף יצאנו מהסניף התחלנו בנסיעה צפונה, חשוב לציין ששנינו עייפים בקטע מחריד, לא ישנו במהלך הטיסה, היינו למעשה ערים כמעט 24 שעות בשלב זה, העצירה הראשונה שלנו הייתה סניף של רשת הסופרים PackN'Save שם שתינו קפה בביסטרו, קפה שהיינו זקוקים לו מאוד ועשינו קנייה קטנה להמשך הדרך, משם המשכנו בנסיעה ארוכה צפונה, המטרה היא להצפין וכמה שיותר להתקרב לעיר פאנגארי “Whangarei”, בדרך עצרנו בחוף “Langs Beach” להתרעננות, ישנו כ-45 דקות בחוף הים על הדשא, שנינו היינו צריכים את הפאוור נאפ הזה מאוד מכיוון שכבר נרדמנו על ההגה והנהיגה הייתה מאוד חסרת אחריות.
משם המשכנו לקמפסייט חינמי של ה-DOC, הדוק הם כמו קק”ל אצלנו, הם דואגים ואחראים לכל מה שקשור לשימור הטבע בניו זילנד והנגשת הסביבה לאנשים כגון טרקים, בנוסף פרוסה רשת קמפסייטים חינמיים/בעלות סמלית של הדוק ברחבי ניו זילנד, לרוב אין בהם שירותים עם מים זורמים או מקלחת עם מים חמים. הקמפסייט היה במקום בשם “Uretiti” ממש על חוף הים, קמפסייט גדול מאוד עם הרבה מבקרים, בנוסף בקרבת הקמפסייט יש אתר מערות עם כניסה חינמית ואפשר לראות שם תולעים זוהרות, לשם הלכנו מיד לאחר שמיקמנו את האוהל שלנו בקמפסייט, התרגשנו מאוד לפתוח את האוהל שאביב קנה בארץ לראשונה, האוהל די יקר, קל משקל כך שמתאים למסעות שאנחנו מתכננים בניו זילנד וחיכינו בקוצר רוח לחנוך אותו.
לאחר שעזבנו את מערות התולעים נסענו למקום שנקרא Pizza Point כדי שתהיה לנו ארוחת ערב, לקחנו את המגשים וחזרנו לקמפסייט לאכול על חוף הים, הפיצה הייתה זוועתית.
בוקר למחרת ה26.1 אנחנו משקימים מוקדם, מקפלים את האוהל ונוסעים אל עבר העיר פאנגאריי, שם אנחנו עוצרים במפלי פאנגרי, העצירה שם מאוד מסודרת עם חניות וסדרנים, ישנו מסלול הליכה של כ-5 דקות כדי להגיע לתחתית המפל, עצירה מאוד חמודה ויפה.
משם אנחנו נוסעים אל עבר “Bay Of Islands” – באזור של העיירה “Russel” ישנו טרק שנקרא “Tapeka Track”, מסלול הליכה קצר, כ-45 דקות ממנו יש תצפית יפה על האזור.
באופן די מוזר אנחנו מגלים שיש הרבה מאוד דרכים ואפילו כבישים מהירים בניו זילנד שבכלל לא סלולים והם חצץ, כך גם כביש Highway 7, שנסענו בו כ-10 ק”מ על דרך חצץ מה שלא כלכך אהבנו וגם שבר לנו את הגב, במיוחד עם רכב נמוך כמו טויוטה קורולה האצ'בק. המשכנו לOkiato שם לקחנו מעבורת של כ-10 דקות על מנת לעבור לOpua, שהן כל מני עיירות חוף ודייגים ממש קטנות ומגניבות ב-Bay Of Islands שעברנו בדרך לעיירה Keri Keri שם יש את “הזולה של שמעון” איתו קבענו מראש שנתארח אצלו. בהגיענו לKeri Keri אנחנו עוצרים בפארק שיש בעיירה, ממנו מתחיל מסלול הליכה די ארוך ואפילו קצת מייגע אל עבר מפלים שיש שם, ההליכה לא קשה בכלל אבל אני הייתי ממש מותש מהיום הזה, לאחר הליכה של כשעה ורבע למפל, אנחנו נחים שם ופוגשים עוד מספר אנשים, היה שם בחור די צעיר עם מצלמה רצינית ורחפן, הוא סיפר לנו שהוא נמצא שם מהבוקר ומנסה לתפוס את הרגע המושלם לתמונה המושלמת, הוא גם סיפר לנו שהוא קיווי שגר בניו פליימות' ונשוי לבחורה ישראלית שבדיוק עזבה חזרה לארץ לבקר את ההורים והוא בינתיים מטייל עם ואן ברחבי האי הצפוני.
לאחר המסע חזרה לרכב ונסיעה קצרצרה אל שמעון, אנחנו פוגשים את האיש, הוא חי בניו זילנד כבר כ-20 שנים ומארח ישראלים בעבור סכום סמלי, בנוסף שמעון נותן לנו המון טיפים להמשך הדרך, מספר לנו על מקומות שאנחנו יכולים לבקר בהם, כאלה סודיים שגם רק הוא מכיר מקרב המטיילים הישראלים ומספר לנו על מיכל, אישה ניו זילנדית ששהתה תקופה ממשוכת בארץ ישראל בתור מתנדבת ומורה לאנגלית ונתן לנו את מספר הטלפון שלה כדי שנבקר אצלה. בKeri Keri יש מסעדה ישראלית בשם “קפה ירושלים” שם גם עובדת בחורה בשם שרון שמתגוררת אצל שמעון, האוכל במסעדה היה טעים והחזיר אותנו קצת הביתה, בערב שרון אביב ואני עשינו ישיבה בזולה של שמעון, גילינו שאביב ושרון היו מדברים בטלפון די הרבה בשירותם הצבאי בלי להכיר אחד את השניה, בוקר למחרת נפרדנו משמעון והמשכנו לדרכנו.
יום למחרת ה27.1 אנחנו מחליטים לחזור קצת חזרה דרומה לעיירת החוף Phaia, עיירה זו מאוד תיירותית עם המון מסעדות, פעילות ימית ומה לא, עצרנו שם כדי לנוח על החוף, קצת להתרענן, להבין מה אנחנו רוצים מהמשך הטיול שלנו ומשם המשכנו הלאה אל עבר “הסלע של שמעון”, שם יש מסלול הליכה של כ-45 דקות כולל טיפוס על סלע, הליכה די קלילה למרות שאפשר להחליק פה ושם, אני החלקתי וכמעט עפתי מהשביל, אבל זה דפוס שעוד יחזור על עצמו בהמשך הטיול שלי.
ממעלה הסלע משתרע לו נוף עוצר נשימה שקשה להסביר ולכן יש תמונות.
משם המשכנו צפונה והתמקמנו בקמפסייט בעיירה “Hihi” והעברנו את הלילה, שם גם חווינו לראשונה את מה שאף אחד לא מספר לך ולא מכין אותך בניו זילנד, זבובי החול “Sandflies”, החבר'ה האלה יודעים לעקוץ.
בוקר ה28.1 עולה ואנחנו ממשיכים להצפין עד ל”Cape Reinga” שם יש מגדלור מפורסם משומרי המסך של “ווינדוס” ושם יש נקודה בה 2 ימים או 2 אוקיאנוסים “מתנגשים” ויוצרים מראה מרהיב של מים בצבעים שונים וגלים בכיוונים שונים, הדרך עצמה כדי להגיע לשם כלכך יפה שעצרנו מספר פעמים במהלך הדרך כדי לצלם.
באותו יום קבענו מראש עם מיכל (ששמעון סיפר לנו עליה) שנגיע אליה, קל לתקשר איתה ודי מפתיע שהיא ניו זילנדית כי היא יודעת עברית שוטפת, מיכל גרה בחווה מחוץ לעיירה “Kaitaia” ולכן יש לנו קצת נסיעה מ”קייפ ריינגה” עד אליה, בנוסף לזה רוב הדרך ללא קליטה, עצרנו ב”PackN'Save” ב”Kaitaia” על מנת לא להגיע בידיים ריקות אל מיכל. מיכל גרה יחד עם בעלה פיט בחווה ענקית שמשתרעת על מספר דונמים, מיכל לוקחת אותנו לסיור בחווה, יש להם המון חיות משק, תרנגולות ותרנגולים, כבשים ועוד, היא נותנת לנו להאכיל את הכבש “בוווווווב” (בוב בשפת הכבשים), הם מגדלים גינת ירקות ותבלינים ענקית והמים שלהם הם מי גשמים הנאגרים במיכלים ענקיים, לארוחת ערב פיט מכין לנו המבורגרים מעולים עם ירקות ולאחר מכן אנחנו משחקים עם מיכל בקלפים לאחר שהתאכזבה לשמוע שאנחנו לא משחקים קטאן.
יום למחרת אנחנו נפרדים ממיכל, פיט בדיוק החל את עבודתו כמורה בבית ספר וזהו יום הלימודים הראשון לשנה החדשה לאחר חופשת הקיץ שלהם, מיכל נותנת לנו טיפים להמשך הדרך כמו איפה נוכל למצוא פיש אנד צ'יפס מאוד טעים.
אנחנו ממשיכים דרומה וצריכים לעבור עם הרכב דרך מעבורת של כחצי שעה מהדרך הWest Coast Road ועד לעיירה “Rawene”, משם אנחנו ממשיכים לעיירה “Opononi” שם יש את הפיש אנד צ'יפס שמיכל המליצה עליו, באופן אישי אני לא עף על זה, קצת טעים ובעיקר הרבה צרבת.
משם אנחנו ממשיכים להדרים עד ל”Tane Mahuta” – עץ הקאורי הגבוה ביותר בניו זילנד מתנשא לגובה של 51 מ' ובעל קוטר גזע של 13 מ'! הדבר הזה עצום ובקושי נכנס בפריים רחב של גופרו. מרשים מאוד, עצי הקאורי עתיקים מאוד וענקיים מאוד, הם גם קדושים מאוד למאורים שלפי האמונה המאורית מעץ ה”טאנה מהוטה” נוצר העולם.
משם המשכנו דרומה עוד מספר שעות עד שהגענו לחווה בשם “Baldrock” שם עבור סכום סמלי אפשר להקים אוהל, המקום מאוד פסטורלי, עם סוסים ותרנגולות מסביב, שדות ענקיים ואווירה מאוד שלווה ונעימה, הקמנו את האוהל שלנו על יד אוהל אחר שכבר היה פרוש שם, לבחור שהיה שם קוראים פיט, הוא בחור אנגלי מהעיר נוריץ' והחליט לנסוע ברחבי ניו זילנד על אופניים, בנוריץ' הוא מורה בבית ספר ומעולם לא עשה מסע אופניים שכזה, אנחנו הכנו לעצמנו שקשוקה ונהננו מצבעי השקיעה המרהיבה.
יום למחרת ה-30.1 איחלנו לפיט הצלכה ברכיבה ברחבי ניו זילנד ותהינו אם נפגש בהמשך, אנחנו המשכנו בדרכנו חזרה אל אוקלנד, שם בערב יש לנו הופעה של להקת “Florence and the Machine”, כשאנחנו מגיעים לאוקלנד אנחנו מתמקמים בהוסטל בשם “City Garden Lodge” שבאזור “Parnell”, אזור די שקט ולא כלכך מרכזי אך עדיין צפוף, החדר בהוסטל היה מעין מחסן מסריח, אבל רק כדי להעביר לילה אחד לא היה לנו אכפת כלכך.
בערב הלכנו להופעה של פלורנס אנד דה מאשין, כשהיינו באוסטרליה כל הזמן חיפשנו הופעות ופסטיבלים ללכת אליהם אבל היה לנו מזל נאחס שכל פעם שהגענו למקום כלשהו אז הייתה הופעה יום לפני או כמה ימים אחרי שכבר היינו צריכים לעזוב ולכן החלטנו לקנות כרטיסים להופעות בניו זילנד, ולכן קנינו כרטיסים להופעה הזאת של פלורנס אנד דה מאשין אבל בנוסף קנינו גם כרטיסים להופעות של ארקטיק מאנקיז ורד הוט צ'ילי פפרס שיהיו בהמשך הטיול.
כשהגענו לSpark Arena, היכל ההופעות של אוקלנד, גילינו שבגלל שאנחנו לקוחות של חברת הסלולר Spark מגיע לנו להכנס ללאונג' מיוחד עם אוכל ושתיה חינם וגם הופעות של להקות מקומיות, האווירה הייתה מאוד מפתיעה והיה ממש נחמד, גם אביב וגם אני לא היינו מאזינים יותר מדי לפלורנס אבל מהרגע שחווינו את ההופעה הזאת הרגשנו שהיינו במעין פעילות אלוהית, פלורנס וולש היא פרפורמרית ענקית ואת זה אני אומר בתור אחד שהיה בהמון הופעות של אמנים בינלאומיים, היא שבתה אותנו בקסמיה וגרמה לנו להרגיש שהיא מלאך, כל זה רק תוספת אדירה לשירים המצויינים וליכולות הווקאליות המטורפות שלה, בהחלט היה ערב בלתי נשכח.
