יש כמה אופציות לחצות את הגבול מתאילנד לקמבודיה-
1. טיסה- לפי מה שבדקנו לכיוון סיאם ריפ, העלות הייתה בסביבות ה95$ לאדם (כולל כבודה) הטיסה אורכת שעה, מהשדה של בנגקוק. יש אפשרות לחפש טיסות לפנום פן. המחירים מאוד דינמאיים ומתאימים את עצמם לעונה, טיילנו בשיא העונה (פברואר- מרץ) והסכום היה מעל התקציב שלנו.
2. סליפר- מיטות יחיד באוטובוס, הציעו לנו ב"למטייל" 2000 באט לאדם. יתרונות- שעות לילה, פחות חם ויותר עייפים. נוחות. חסרונות- יותר יקר בפער מהאופציות האחרות. עדיף כבר טיסה. 3. אוטובוס- 10 שעות (לערך, לא כולל עצירות) בעלות מאוד נמוכה ומפתה, אנחנו סגרנו ב600 באט לאדם דרך סוכנות מקומית בקוואסן. זאת האופציה שבחרנו. ממליצים בחום- לפני שאתם סוגרים כרטיס כלשהו- תשוו בין כמה סוכניות- תבדקו את כל הדרכים האופציונליות והמחירים מראש!
הציעו לנו אוטובוס עם כיסאות נשענים לאחור, שירותים, WIFI ובקבוקי מים. חושדים? גם אנחנו! מיותר לציין שהדבר היחיד שבאמת היה זה הבקבוקי מים, אבל ניחא. לפחות היה מזגן.
האוטובוס יוצא בסביבות 8:00-8:30, הגעה ב18:00-18:30. והסוכנות מציעה איסוף (רגלי, מקומי מגיע על אופנוע ומלווה אותנו לאוטובוס) מהמלון.
גם אם קבעתם זמן יציאה משוער- טעיתם! כאן דברים עובדים אחרת. האוטובוס לא יוצא עד שהוא לא מלא. אנחנו יצאנו בסביבות 9:30.
רוב הדרך אנו מלווים בידי שלושה קמבודים, שמטרתם להעביר אותנו את הגבול רגלית. עדיין חושדים? בצדק!
בהגעה לקרבת הגבול, האוטובוס נעצר במסעדה מקומית תיאלנדית, שלושת הקמבודים מפרידים בין קבוצות הנוסעים (שולחנות אחרים, ממש מכוונים אותנו לישיבה בשולחן מסויים)
ניגש אלינו בחור מפולפל, אנגלית נהדרת, הסביר לנו שצריך לשלם על הויזה עכשיו, 45 דולר לאדם. היינו מודעים לכך שהוויזה מצריכה תשלום מסויים ואפילו התכוננו ובאנו עם דולרים במזומן, אך לא ציפינו לסכום כזה מופרז. כמובן שקראנו מראש באינטרנט שהוויזה עתידה לעלות 30 דולר פלוס שוחד קטן שהפקיד הגירה לוקח. שאלנו- ממתי הסכום כזה גבוה? הוא ענה בחוסר סבלנות שצריך לשלם עכשיו. אם לא תשלמו- לא תקבלו (משתמע מכך שגם לא נגיע לגבול)
הדרכון נלקח מאיתנו וחיכינו בסביבות שעה לקבל את הויזה.
מגיעים לגבול רגלית! יושבי האוטובוס שלנו ומקומיים שמעבירים סחורה. נאמר מצד "הפקידים" שהכספומטים בסיאם ריפ, גובים עמלה גבוה מדי ושאנחנו חייבים להוציא עכשיו באט תאילנדי, שנמיר לריאל קמבודי, כי לא תהיה עוד הזדמנות להוציא כסף עם עמלה נמוכה. כל הזמן הם דואגים לצעוק "מהר מהר צריך לצאת לדרך" מה שמלחיץ את כולם וגרם גם לנו למשוך כסף מהלחץ שניתקע בלי.
מתחילים לעבור את הגבול רגלית, יש שתי תחנות- גבול תאילנד (יציאה) וגבול קמבודיה (כניסה) התהליך לוקח בערך 30 דקות. הפקידים מאוד מלחיצים אותך וגורמים לך למהר.
הפקידים מציעים לנו להמיר כסף בגבול, שכמובן מתברר כשער נמוך מאוד! השער הנוכחי היה 127 ריאל = 1 באט. השער שהציעו לנו הוא 100 ריאל לבאט אחד! כאן התעשתנו, וקלטנו את הרמאים, המרנו רק 3000 באט שיהיה לנו כסף התחלתי לפחות.
לאחר חציית הגבול ממשיכים לעבר סיאם ריפ. האוטובוס כמובן לא עוצר במרכז העיר כמו שנאמר לנו בסוכנות, אלא עוצר בתחנה שממנה אנחנו צריכים לקחת טוקטוק! השעה כבר 20:00. כמעט יום שלם נשרף ובזמן הזה אנחנו משלמים על לילה בגסטהאוס שהזמנו מראש.
לסיום דברים, הזול התברר כיקר. ממליצים בחום למצוא אלטרנטיבה אחרת ובמידה ובחרתם כן להשתמש בדרך הזולה, להיות עירניים - לנסות לא לשלם את הסכום המופרך של הויזה בידי הפקידים ולבקש לשלם במעבר גבול במקום. לא להמיר כסף במעבר גבול ומראש לבדוק את השער העדכני! להגיע מראש עם דולרים, בקמבודיה כולה אפשר להשתמש בדולרים ו/או בריאל קמבודי. לבדוק מה התחנה הסופית ולסגור בהתאם הוסטל בקרבת מקום, לפחות ללילה אחד, לנחיתה רכה. וכמובן בעדיפות גבוה לעשות את הנסיעה הזאת בלילה ולא בשעות היום- יש פחות אנשים ופחות חם.
מקווים שעזרנו,
עדי ועומרי.
