שבועיים וחצי ביפן - חלק רביעי - האלפים ועמק קיסו

פרק רביעי ובו יסופר על הטיול שלנו באלפים היפנים ובעמק קיסו

בחלק השני והחלק השלישי של יומן המסע שלנו ביפן, סיפרתי על קיוטו ונפלאותיה. היה ברור שנשלב בטיול שלנו גם אזור נופי. לא רצינו לנסוע רחוק מדי. האלפים היפנים התגלו כאופציה טובה – שעתיים וחצי נסיעה מקיוטו לקנזאווה, שעה וחצי נסיעה מנגאנו לטוקיו ואלה היו מסעות הרכבות המהירות היחידים שלנו בטיול. מספיק. רכבות השינקנסן גם מהירות וגם נוחות, גם יקרות וגם מחברות כמו שצריך את הערים הגדולות לשאר יפן. 

רצינו לבקר בשמורת קמיקוצ'י - Kamikouchihttp://www.kamikochi.or.jp/english/ אבל – אויה – היא נסגרה למבקרים בדיוק 4 ימים לפני שהגענו. מה שאומר שצריך לתכנן עוד יותר מדויק את יפן, כי אצלם שעה זו שעה ותאריך זה תאריך. ב-15.11 פונקט נגמרה העונה בקמיקוג'י. חבל!! בפעם הבאה.. טוב, אז התמקדנו בדרך היפה מטקאיימה לעמק קיסו וממנו לנגאנו ולפארק הקופים. מיצינו כל קטע בדרך ונהנינו ברמות..

מהמלון בקיוטו שלחנו את המזוודות היישר למלון בטוקיו בו נשהה אחרי הסיבוב באלפים. איזה שירות מדהים יש להם ליפנים בנושא שליחת המזוודות, חוסך סחיבת משקל עודף ברכבות.. לקחנו איתנו 2 טרולי ותרמיל ויצאנו לטיול באלפים עליו אספר כאן.

היום השישי – מקיוטו לקנזאווה - Kanazawa

מקיוטו לקנזאווה יש רכבת ישירה. JR EXP THUNDERBIRD עושה את המסלול בערך בשעתיים וחצי. את הכרטיסים קנינו במשרד נסיעות בקיוטו, אליו נשלחנו מהמלון, יומיים קודם. ירדנו בתחנת קנזאווההיפה וכבר בקומה התחתונה חיכו לנו דוכני מכירה אסטטיים מלאים בכל טוב. אי אפשר שלא ליהנות.

תחנת הרכבת בקנזאווה

קופסאות ממתקי שעועית מקרטון מעוטרות ביד

שמנו את הדברים במלון Daiwa Roynet Hotel Kanazawa שהזמנו – מלון נהדר, 2 דקות מתחנת הרכבת, ממנה ניקח למחרת את הרכב השכור. היה עדיין מוקדם ולכן יצאנו מיד ליהנות משוקOmicho  היפה ובדרך כלל תוסס. השוק היה די שומם וחלק מהדוכנים היו סגורים אבל אפשר היה לראות את הפוטנציאל :) דגים, ירקות, פירות ים, בשר, שומשום שחור, תה מאצ'ה..

Omicho market

משם הלכנו לרובע התה הציורי, ובו חנויות יפהפיות והמון בתי תה ובתי אוכל יפניים.

Kanazawa – רובע התה

ברור שלא יכולנו לסיים את הערב בלי ארוחה טובה ומצאנו מסעדת טפניאקי/אקונומיאקי מעולה - Botejyu שמה, ממש מעבר לשוק. נכבשנו. והיה כל כך טעים... אם בא לכם, המסעדה יושבת בתוך בניין שבו כמה קומות מסעדות והיא ממוקמת בקומה 1- זו הכתובת:15-1 Musashimachi, Kanazawa . בדיעבד הסתבר שהמסעדה שייכת לרשת מצליחה. מומלץ, מומלץ! Phone: +81 76-260-2234

טפניאקי ב-Botejyu

חזרנו למלון. מחר נוסעים לאלפים. יפה קנזאווה. שווה ביקור!

היום השביעי – מ-Kanazawa ל- Shirakawa-go  ו-  Takayama

אחרי ארוחת הבוקר במלון הלכנו לטויוטה לקחת את הרכב השכור. כמה דקות הסתגלות לנהיגה בצד שמאל ו-קדימה. ה- GPS דיבר אנגלית נחמדה והוביל אותנו, על פי בקשתנו לכיוון שיראקווה גו – כפר מקסים שגגותיו תלולים ועשויים קש. מדובר באתר מורשת עולמי של אונסקו ויש לכך סיבה. חנינו באחד ממגרשי החניה מחוץ לעיירה כי אסור לנהוג בתוכה. לא היה יותר מדי צפוף, חצינו את הגשר ואנחנו כאן.

הרחובות יפים ושמורים, מים זורמים בין הבתים ואפרסמונים תלויים לייבוש בכניסות אליהם ובחצרות. זו העונה עכשיו. מהאפרסמונים עושים ריבות, ממתקים, מייבשים אותם ומה לא..

shirakawa-go

שעתיים הספיקו די והותר, ואנחנו בדרך לטקאיימה, עוצרים בדרך בכפר הידה המפורסם בבשר שמגיע מחוות בסביבתו ובמבשלות הסאקה שבו. ויש גם אגם וכמובן דגי קוי ובתים משומרים אבל לא כל כך מטופלים כמו בשירקאווה-גו. בכפר עצמו לא גרים ויש בו מספר בעלי מלאכה שמנסים לשחזר את מה שהיה כאן פעם.

Hida

וכבר אנחנו בדרך ל-Takayama ולגסטהאוז הכי מקסים שהיינו בו-Cafe Guest House & SOY - Takayama, 365 Kamigirimachiטלפון: 819083083692+. ולא בגלל המיקום שלו- טיפונת מחוץ לטקאיימה ודי קרוב לכביש ראשי- אלא בגלל היופי, ובעיקר בגלל קבלת הפנים החמה של המארחים ובראשם טאי, הבן שמנהל ביד רמה את המקום, והוריו שמתחזקים אותו ומכינים את הארוחות. המקום הוא ריוקן יפהפה ובו 3 חדרים מסורתיים. את הנעליים משאירים כמובן בכניסה והשירות הוא לעילא ועילא. 

guesthouse and cafe Soy

זכינו לקבלת פנים חמימה ליד האח בחדר האורחים היפהפה. יש הרבה אהבה באוויר. למרות שהגענו ברכב, טאי התעקש ממש לקחת אותנו למסעדה בטקאיימה עם הרכב שלו ולאסוף אותנו כשנסיים. ישנו כמו תינוקות על מחצלות הטטאמי שעליהן היו מונחים פוטונים נוחים. 

בבוקר ירדנו לארוחת הבוקר שהכינה אמא טאי. כמה אסטטית הייתה ההגשה וכמה טעים היה. ממליצה בכל לב על המקום הזה.

היה קסום.

היום השמיני – מטקאיימה לעמק קיסו

אחרי ארוחת הבוקר נפרדנו בחיבוקים ונשיקות מקאי והוריו והשארנו להם מזכרת קטנה – חמסה צבעונית שאפשר להדביק על המקרר. הבאנו כמה כאלה להעניק לאנשים טובים. השמחה שלהם הוכיחה שעשינו נכון.

מראש תכננו חצי יום בטקאיימה. טיילנו ברחובות הנעימים, ביקרנו בשוק הבוקר היפה ואף זכינו למצגת חמודה על ההסטוריה של המקום, מ-4 תלמידי יסודי מקומיים, שתרגלו בעזרתנו את האנגלית שלהם. הייתה חוויה מקסימה.

שוק הבוקר ב- Takayama

Takayama

המשכנו לעמק קיסו – קצת דרומה מהאלפים. עמק קיסו שימש כדרך הדואר בתקופת אדו והעיירות שלאורכו שימשו בעבר כעיירות הדואר. כמה מהן שרדו, ובהן ביקרנו.

בנובמבר מחשיך כאן מוקדם, ובמלון שהזמנו חיכתה לנו ארוחת ערב יפנית מסורתית, לכן הזדרזנו והגענו למלון fuki-no-mori. המיקום נפלא, מבחוץ המלון נראה מעולה והוא לא רע גם בפנים, אבל חלקים ממנו די מוזנחים והחדר שלנו היה מאכזב – במיוחד אחרי הגסטהאוז של טאי מאמש. חסר כאן הטיפוח וחסרה תשומת הלב לפרטים. בחרנו במלון בגלל חדר השירותים הצמוד והארוחות היפניות המסורתיות שמוגשות בו. הארוחות היו טובות, מעניינות ומפנקות. בכל זאת חוויה. 

המלון עצמו יקר מדי לטעמי ולא מצדיק את המחיר. אחרי ארוחת הערב יצאנו לנסות ולמצוא כוכבים ב"מרפסת הכוכבים". היה מעונן והקור הבריח אותנו חזרה. הלכנו לישון. בכל זאת – היה יום של נסיעה די ארוכה וארוחה דשנה.

היום התשיעי – עמק קיסו

Tsumago–nezame no toko – Narai- Kiso-Hirasawa- Matsumoto

אחרי ארוחת הבוקר הטובה בפוקי-נו-מורי

יצאנו לטיול בעמק עצמו – Kiso Valley. התחלנו ב- Tsumago – עיירה באמת באמת יפה, מטופחת ומלאת פעילות. למכוניות אסור להיכנס ולכן החנינו במגרש החניה הקרוב וטיילנו בסמטאות העץ תוך שאנו מבקרים בבית המלאכה/חנות של טוות הקש, בתי קפה וחנויות נוספות. התחושה הייתה כאילו הזמן עצר כאן לפני מאות שנים. וויתרנו על מגומה - Magome  (הבנו שהיא דומה לטצומגו) ועל מסלול הטיול ברגל שבינה לבין טצומגו. יום ארוך עוד לפנינו..

Tsumago

העיירות בעמק קיסו דומות מאוד זו לזו כשלכל אחת יש את הייחוד הקטן שלה. אחת גבוהה יותר, אחת ארוכה יותר, ואחרת מתמחה בייצור כלים מיוחדים. החלטנו לדגום רק את העיירות עליהן קראנו שיש בהן משהו מיוחד. אבל קודם עצרנו ליד קניון nezame no toko– קניון חצוב בסלע, עמוק ויפהפה. השקפנו עליו מהמרפסת העליונה. מאות מדרגות מובילות לתחילת המסלול ולגן פסלי הסלע מתחת. לו נשארנו, היינו מבלים שם את שארית היום. 

מה שהצחיק אותנו כאן היו שירותים לאורחים שיושבים על הדק ממש אל מול נופי הקניון. לא, אין דברים כאלה.. תסתכלו

אסלה אוטומטית מול נוף אולטימטיבי

משם המשכנו ל-Narai– עוד עיירת אדו יפה ומאוד מאוד ארוכה, שנחשבה לעיירת הדואר העשירה ביותר באזור. חנינו בחוץ והתחלנו לצעוד. חנויות יפות, מקדשים ובתי תה..

Narai

ל-Hirasawa– העיירה הידועה בכל יפן בייצור כלי העץ המצופים לכה - הגענו בצהריים, ועוד ביום שבת. לבד משתי חנויות ברחוב הראשי השומם, היו כל החנויות סגורות. גם מוזיאון הלכה היה סגור. מאיפה לנו לדעת??? 

הגן באחורי החנות, העצים מכוסים קש – הגנה מהשלג. מימין בית המגורים, ממול בית המלאכה

אבל, לא אנחנו נוותר. נכנסנו לאחת החנויות והתרשמנו מהכלים היפהפיים בתצוגה. וגם מהמחירים – המאוד מאוד גבוהים. כשהגיעה בעלת החנות והסבירה לנו שהיום שבת וכו', שאלנו אותה בחוצפה ישראלית אם אפשר יהיה לסייר בבית המלאכה ולעקוב אחר תהליך הייצור. התקשורת התנהלה באנגלית קלה ובאמצעות גוגל טרנסלייט שהוכיח מאוד את יעילותו במהלך כל הטיול.

בשקט, אדיבות וסבלנות יפנית טיפוסית ביקשה בעלת החנות לבדוק את העניין. כשכבר התכוונו לעזוב, היא חזרה ואמרה שתשמח לקחת אותנו לסיור. היא הובילה אותנו לגן מדהים מאחורי החנות, שמשמש גם את הבית בו היא גרה, הושיבה אותנו בכסאות נוחים והציעה לנו כוס תה מאצ'ה ועוגיה יפנית. בינתיים שוחחנו והתענגנו על הגן.

כעבור – זמן... הזמינו אותנו לחלוץ נעליים ולהיכנס בשקט בשקט לבית המלאכה – סוג של מבנה עץ ובו חדר קטנטן שישבו בו איש ואישה, רכונים מעל שולחן עבודה קטן מעץ, ועסוקים במלאכתם. הרמת ראש, קידה קטנה, חיוך מהוסס וחזרה לעבודה. עמדנו והסתכלנו מוקסמים באיש שתיקן פגמים בלתי נראים (לנו) בקערית עץ מכוסה בלכה אדומה, באמצעות חומר (מרק??) שהכין בקערה והניח מעט ממנו על המשטח שלידו. בעלת המקום הסבירה לנו בשקט על כלי העבודה והטכניקה ואנחנו התחלנו לשאול שאלות. בהדרגה הרים האיש את ראשו, חייך והצטרף לשיחה, עונה על שאלותינו בעזרתה ובעזרת גוגל טרנסלייט כמובן..

בסמוך אליו ישבה האישה וליטשה בתשומת לב מקלות אכילה – צ'ופסטיקס שיצופו מאוחר יותר בלכה.

הודינו להם מאוד ויצאנו לנעול את נעלינו. כעבור כמה רגעים יצאה האשה ושאלה אותנו אם נרצה לבקר גם בקומה השנייה, שם צובעים את הכלים בלכה.. מיהרנו לחלוץ את הנעליים ונכנסנו – שוב, קידות וחיוכים ביישניים. גרם מדרגות עץ צר מאוד ותלול אפילו יותר הוביל אותנו לקומה השניה. כפופים עלינו וכפופים נכנסנו למקום בו ישב האמן – אמן הצביעה – בכוך קטנטן וצבע בריכוז עצום ובתשומת לב רבה קערת עץ בצבע טרה-קוטה מבריק. שאלנו כמה שאלות, קדנו כמה קידות וירדנו בזהירות לקומה התחתונה. 

נפרדנו לשלום ויצאנו לכיוון החנות, שם כבר חיכתה לנו בעלת החנות בשביל להיפרד. איך יכולנו שלא לקנות משהו? בחרנו בכלי הגשה שטוח בצבע טרה-קוטה מבריק, הכי קטן שהיה בחנות :) 

הענקנו לבעלת החנות חמסה צבעונית במתנה, תמונות, תודות ויצאנו להמשך הטיול. עולם אחר. חוויה!!

כבר השעה מאוחרת ושמנו פנינו לכיוון מצומוטו – Matsumoto, שם הזמנתי את מלון Alpico Plaza – נחמד, מקום ללילה. סיירנו בעיר ומצאנו מסעדה חביבה לאכול בה ארוחת טמפורה טובה. אל תשאלו אותי איך קוראים לה..

היום העשירי – חוות הווסאבי, פארק הקופים ונגאנו

עשרים דקות ממצומוטו, ליד Azumino נמצאת חוות גידול ווסאבי ענקית - Daio Wasabi Farm שווה לבקר: https://www.japan-guide.com/e/e6056.html/ בחווה שבילי הליכה, גשרים מהם ניתן להשקיף על הגידולים בשלבי הצמיחה השונים שלהם, גלגלי מים ענקיים מעץ ומקדש ע"ש האל Daio שמגן על החווה הנושאת את שמו. הווסאבי גדל על מים כמעט כמו אורז. היכנסו לחנויות שבחווה ותוכלו לקנות ה-כ-ל עם ווסאבי. עשו לעצמכם טובה וקנו אבקת ווסאבי אמיתית. ברוב המקומות בארץ מוכרים חזרת לבנה שנצבעה בירוק או שאחוז הווסאבי זעום. אנחנו התחרטנו. בפעם הבאה.. דרך אגב, יש גם גלידת ווסאבי..

ווסאבי

מן החווה נסענו היישר לפארק הקופים Jigokudani Monkey Park ובדרך עברנו בעיירות אונסן רבות, ובהן מעיינות חמים. בדיעבד אני יכולה לומר שהביקור בפארק הקופים הוא אחת החוויות המרגשות והיפות בטיול שלנו. כשאמרו לנו לבקר שם, צקצקתי בלשוני: קופים? אפשר לראות בכל גן חיות, לא?? היום אני יודעת שזה משהו אחר לגמרייייי . העלייה לפארק די תלולה ומורכבת ממדרגות רבות וטיפוס, אבל אם אני עשיתי את זה – כולם יכולים לעשות את זה. וכאמור – זה שווה כל רגע של מאמץ. 

כבר בדרך נתקלנו בקופים סקרניים, בעיקר בקשר לסביבתם ולחבריהם – לא כל כך בקשר אלינו. כשהגענו לפארק עצמו, ליוו אותנו באדישות מספר קופים תוך כדי התעלמות מכוונת. הרגשתי כמו אוויר :) הזהירו אותנו לא לגעת בהם ולא ללטף. אז לא נגענו ולא ליטפנו, וגם הם לא.. הפעילות השכיחה ביותר במקום הייתה פליית כינים הדדית על כל סלע וכל גבעה רעננה, תוך השמעת קולות עונג. איזה כיף…

המשכנו והגענו לבריכות מעלות האדים וסביבן התנהלה ההצגה הגדולה באמת: קופים, קופות וגורים הגיעו ויצאו למתחם הבריכה, תוך שהם משחקים, מתגרדים, שותים – ובעיקר מתעלמים בהפגנתיות מהקופים על שניים האלה שמתבוננים בהם. מדי פעם העז זכר להתערב בטריטוריה לא שלו, וזכה לחשיפת שיניים וסילוק בבושת פנים ע"י זכר אדום פנים וכועס. 

הגורים רכבו על גבות אמהותיהם, אוחזים בכוח בפרוותן, גם תוך כדי שהיא שותה מן הבריכה. פעמים כמעט החליקו פנימה. 

והקופים האנושיים, ואני ביניהם, רצים אחוזי תזזית ומצלמים, מצלמים ושוב – מצלמים. פיר, היה מרגש ברמות.

אנקדוטה: ביציאה מהפארק, באולם התצוגה והחנות, שכחתי את הטלפון הסלולרי שלי על מיכל מים קרים. גיליתי את זה כשהיינו כבר בדרך למטה. היסטריה קלה ובן זוגי האלוף טיפס שוב למעלה. חלפו כ-10 דקות מאז עזבנו את המקום. האייפון נח לו בדיוק באותו מקום בו זנחתי אותו. יפן... אגב, זה קרה לי גם בשירותים של תחנת הרכבת העמוסה בטוקיו. לא הזיזו.

בדרך חזרה נפרדנו מכמה קופים שליוו אותנו ונסענו לעיר נגאנו Nagano, בה נסיים את הטיול באלפים היפנים. הגענו ל- Hotel Metropolitan – מלון מדהים לסיים בו, קרוב כמובן לתחנת הרכבת ממנה נצא מחר לטוקיו, ולתחנת טויוטה אליה החזרנו את הרכב כבר הערב, במקום מחר. כדי לחגוג את היום האחרון קינחנו בארוחת רולר סושי מצוינת. ו-זהו. מחר נוסעים לטוקיו בשינקנסן. לא שלא עצוב לנו שכבר שני שליש מהטיול עברו. אבל, הלו – טוקיו מחכה לנו..

ובמאמר מוסגר: 

כאמור, הגענו לאלפים עם 2 טרולי. כשהיינו אמורים לעזוב התווספו אינספור שקיות מלאות בקשקושים ומתנות לילדים, לחברים ולכל מי שיש. ככה זה ביפן, בלי להרגיש מצטברות לך הקניות. אז קחו את זה בחשבון, אל תחכו לערב האחרון והביאו אתכם טרולי נוסף או תיק נסיעות למקרה ש..

דבר שני – נכון שאפשר להגיע ביפן ממקום למקום עם תחבורה ציבורית מהירה ויעילה אבל שום דבר לא ישווה לעצירה פתאומית ליד דוכן תפוחים או מנוחה ליד פלג מים. אני ממליצה על רכב שכור. לנהיגה משמאל מתרגלים צ'יק צ'ק..

ובחלק החמישי והאחרון – 5 ימים בטוקיו – טוקיו גדולה, לא נגמרת