כחלק מהפסקה זמנית מעבודה בגיל 55, יצאנו לטייל בקצוות העולם. אחד הקצוות נמצא ביבשת דרום אמריקה.
בטיול אחרי צבא, לפני שלושים שנה, נסענו למזרח הרחוק ליעדים הידועים של תאילנד הודו ונפאל.
לכן דרום אמריקה הפכה עבורי לפנטזיה ארוכת שנים - חצי יבשת ענקית, שבה מעל עשר מדינות, כל אחת מהן מרתקת בפני עצמה. מאות יעדי טבע ובטן גב פוטנציאלים ומגוונים.
אבל יש בדרום אמריקה גם הרבה מדינות "עולם שלישי". חלקן ללא מערכת יחסים רשמית עם ישראל. חלקן מסוכנות לטיול, עם אזהרות מסע מהמטה לביטחון לאומי של ישראל. חלקן נשלטות על ידי ארגוני פשע וסמים שפועלים כמעט ללא הפרעה. בחלקן יש סביבת טבע שמאופיינת בגובה רב, שאינו בריא לישראלים שגרים כל חייהם בגובה פני הים. בחלקן יש בעלי חיים עוקצים מסוכנים למיניהם.
ובנוסף, אנחנו בני 55 פלוס, פחות בעניין של אדרנלין בסיכון גבוה. רוצים טיול פעיל אומנם, אבל בסגנון "החיים הטובים".
בגלל הסיבות האלה, חלק מהמדינות בדרום אמריקה לא מתאימות לטיול "כמו שאנחנו אוהבים" - טיול עצמאי עם רכב שכור, שמאפשר לנו לטייל בקצב שלנו, כולל טרקים באורך סביר.
אז אני אתחיל בהסברים כלליים, מה היו השיקולים שלנו לבקר באזור או מדינה מסוימים, או לפסוח על אזור או מדינה אחרת.
היכן לטייל בדרום אמריקה?
אז איך בוחרים היכן לטייל ביבשת הענקית הזו, אם נוסעים אליה "רק" לחודשיים או שלושה?
לטעמי, המטרה המרכזית של כל מבקר באזור, צריכה להיות אזור פטגוניה. מדובר באחד האזורים היפים והמעניינים בעולם, שהוא גם הכי קרוב בעולם לקוטב הדרומי. בגלל הקרבה לקוטב הדרומי, הוא מציע אגמים ומצוקים דרמטיים בגבהים נמוכים יחסית של של 2000-3000 מטרים, קרחונים שנמצאים ממש בגובה פני הים, וכמובן גם בעלי חיים ייחודיים.
אזור פטגוניה משתרע על שטח עצום של כמיליון ק"מ רבוע, וכדי לבקר בו כמו שצריך נדרשים לפחות חודש. ההרים הגבוהים שבו הם חלק משרשרת הרי האנדים שמתחילים בונצואלה, עוברים דרך פרו, ומגיעים עד לדרום היבשת. לכן, בגדול, זה היה היעד העיקרי של הטיול שלנו, וסביבו בנינו יעדים נוספים.
בטיול של כחודשיים, מעבר לחודש בפטגוניה, קשה להכניס ביקור מפורט ומלא במדינות או באזורים שלמים נוספים. בנוסף, פטגוניה מגוונת מאוד מבחינת נופים וטבע, וכוללת כמעט את הכל, למעט חופי ים שמתאימים לנופש, ולמעט יערות הגשם של האמזונס. בהתאם, כשבחרנו אתרים נוספים לטיול מעבר לפטגוניה, שמנו דגש על גיוון. כדי לגוון ביחס לפטגוניה, כדאי ללכת על ערים אורבניות, אזורי חופים וסתלבט, אזורי תרבויות ייחודיות כמו שיש בפרו, וכמובן אתרים ייחודיים כמו מפלי איגוואזו.
לגבי ערים, הגדולות והמעניינות הן כנראה ריו דה ז'נרו בברזיל, ובואנוס איירס בארגנטינה. אנחנו בחרנו בבואנוס איירס, כי היא הייתה קרובה יותר לפטגוניה ולמפלי איגוואזו.
בנוסף, החלטנו לא לבקר בברזיל בטיול הזה. ולמה?
האמת שהתלבטנו הרבה בעניין הזה, אבל בסופו של דבר ניצחו השיקולים הבאים:
ברזיל מדינה ענקית (חמישית בגודלה בעולם) ללא צביון ברור שמאפשר מסלול טיול מסודר
כדי לטייל באתרים המרכזיים בברזיל צריך לטוס הרבה בין ערים רחוקות. אין ריכוז של אתרים לביקור בשום אזור ספציפי במדינה.
נסיעה עצמאית ורציפה ברכב שכור אינה מומלצת בברזיל, למרות שזה האמצעי המועדף עלינו.
באופן כללי ברזיל אינה נחשבת בטוחה לתייר הממוצע, עם הרבה אירועים של גניבת פלאפונים ושוד באופן כללי, גם לאור יום.
האמזונס בברזיל נחשב אתר ייחודי לביקור, אבל אנחנו לא בעניין של לחות אינסופית וחרקים מסביבנו. ואם בכל זאת מעוניינים בביקור באמזונס, קיימות אופציות נוספות טובות לעצור שם לביקור "ידידותי" במדינות נוספות, דוגמת פרו. ובנוסף, ברמה מסוימת כבר חווינו את יערות הגשם, בטיול שעשינו בקוסטה ריקה כשנה לפני כן.
חופי ברזיל הם ייחודיים, אבל זה בכל מקרה בטן גב, ויש עוד הרבה אופציות טובות באזור.
שיקול מרכזי נוסף הוא הקרנבל בברזיל - אנחנו לא יכולנו להיות שם במועד המתאים בגלל אילוצים משפחתיים. אני מניח שאם היינו שם באזור, היינו מבקרים בפסטיבל בצורה כזו או אחרת. למרות שמדובר בטיסה ארוכה רק בשביל כמה ימים בתוך בית משוגעים.
בנוסף לפטגוניה שהיא ביקור חובה, בדרום אמריקה נמצא גם אחד האתרים הייחודיים בעולם - מאצ'ו פיצ'ו. לטעמי האתר הזה הוא ביקור חובה כשמגיעים לדרום אמריקה, ולכן ביקור בפרו הוא אופציה משלימה טובה לפטגוניה. אנחנו מצאנו שהתרבות והנופים בפרו היו שונים משאר האזורים שביקרנו בהם בדרום אמריקה, גם בגלל תרבות האינקה הייחודית שמרכזה היה באזור מאצ'ו פיצ'ו. לכן, בחירה באזור האינקה בפרו, כולל מאצ'ו פיצ'ו, כאזור נוסף בביקור בדרום אמריקה, נראתה לנו נכונה.
מבחינת חופים לסיום הטיול, חיפשנו יעד מגניב שקל לטייל בו, והוא שונה מסתם חוף ים במקסיקו או ברזיל. מצד אחד רצינו את חוויית "האי הקריבי", אבל מצד שני אי קטן מידי, שאפשר לבקר בכולו בהליכה של יום אחד או יומיים, הוא לא בשבילנו - אנחנו צריכים קצת עניין מעבר לכך. כדי להיכנס לחוויית החופים הקריביים, התחלנו בשבוע באזור קנקון מקסיקו, שבה גם חגגנו את כניסת השנה החדשה. לאחר התייעצות עם כמה מקומיים, נסענו לעשרה ימים לאי הקריבי ג'מייקה וטיילנו בכולו עם רכב. יש המון אופציות לבחור בהן מהבחינה הזו באזור - בהאמאס, ברבדוס, פורטו ריקו, איי קיימן, איי הבתולה ועוד ועוד. מעבר לבטן גב שכנראה כל המקומות מציעים, ג'מייקה הייתה זו שסקרנה אותנו הכי הרבה, ולא הצטערנו - שילוב מקסים של טבע מפתיע, אנשים יפים ונחמדים, אוכל מצוין ואותנטיות בכל מקום.
להלן מפת התמצאות מבחינת אזורי הטיול שאנחנו ביקרנו בהם:
כרטיסי טיסה
כדי לאפשר גמישות, קנינו רק כרטיס הלוך חזור מתל אביב לניו יורק, ומניו יורק חזרה לארץ. לנו זה היה מצוין גם בגלל נקודות שהיו לי ביונייטד. מי שלא מעוניין לבקר על הדרך בניו יורק יכול להגיע בכל מיני דרכים דרך אירופה, וזה יותר קצר. כיום כבר יש טיסה ישירה מישראל לארגנטינה של אלעל, וזו בטח האופציה הכי טובה אם היא אפשרית.
את כל שאר הכרטיסים אל דרום אמריקה ובתוכה קנינו ברגע האחרון, רק כשסיימנו אזור מסוים וידענו שאנחנו יכולים לעבור לאזור הבא, ולאן אנחנו רוצים לעבור. טסנו כ-15 טיסות בכל הטיול (כולל עצירות ביניים). לדעתי זה בלתי אפשרי לתכנן דבר כזה מראש. תמיד היו טיסות זמינות, בחלק מהמקרים שילמנו קצת יותר, בחלק קצת פחות, בחלק מהמקרים חיכינו יום נוסף. אבל כך, הייתה לנו גמישות מליאה לאן לטוס ומתי - מומלץ לאלו מכם שאינם פריקים של שליטה ותכנון. ג'מייקה לדוגמא בכלל לא הייתה ברשימה שלנו מראש. החלטנו לבקר שם רק אחרי שהיינו בחופי מקסיקו, הרגשנו שאנחנו צריכים עוד זמן חופים, וקיבלנו המלצה חמה מהמקומיים.
המסלול העקרוני שעשינו בטיול:
שלושה ימי התאקלמות בניו יורק בהלוך
כשבועיים באזור קוסקו פרו, ברכב 4x4 בנהיגה עצמית - דגש על טבע, טרקים ואתרי מורשת האינקה
כשבוע הפסקה אורבנית בבואנוס איירס, שהתגלתה כעיר מעניינת ומגוונת, כולל גיחה של יומיים למפלי איגוואסו שבגבול ארגנטינה וברזיל
חודש בפטגוניה, עם רכב מברילוצ'ה בצפון עד אל קלפטה בדרום, כולל חלק ממסלול הקרטרה אוסטרל. לסיום ביקור כמה ימים באושוואיה, הגעה לאושוואיה באמצעות טיסה מאל קלפטה.
שבועיים בטן גב בקריביים - ריביירה מאיה במקסיקו (קנקון ופלאיה דל כרמן) וג'מייקה
כמה ימים לסיום בניו יורק בחזור - בעיקר לקניות לפני החזרה לארץ
סך הכל ללא הימים בניו יורק, היינו בדרום אמריקה כ-70 ימים.
הטיול נבנה כך שנתחיל באזורי טבע הרריים וטרקים, שבאופן טבעי מצריכים הליכות ונסיעות ארוכות יחסית ולפעמים מאומצות. משם המשכנו לאזורי חופים ומנוחה לקראת סיום הטיול.
כמובן שיש עוד הרבה מדינות ששוות ביקור בדרום אמריקה. אבל כאמור, מכיוון שהגענו לקצת יותר מחודשיים, צריך לבחור. צריך לזכור גם שרוב שאר המדינות הן לא ידידותיות למטייל המבוגר, ולא קלות לטיול מבחינת התניידות בתוך המדינה (לדוגמא קולומביה, פרגוואי, ונצואלה וכיוצא בזה). אז תיקחו גם את זה בחשבון כשאתם בוחרים.
מזג אוויר וגמישות בטיול
חשוב להיות מודעים למזג האוויר ולתכנן בהתאם.
היעד העיקרי שלנו הוא פטגוניה, ושם כדאי לטייל בחודשים דצמבר עד פברואר. בזמן הזה פרו כבר בעונה הגשומה, ולא ניתן לטייל שם בצורה רציפה ומהנה. אז אנחנו התחלנו מפרו בנובמבר, בשלהי עונת הטיולים ולפני הגשמים. משם טסנו לפטגוניה לחלק העיקרי של הטיול, והיינו בה בעיקר בחודש דצמבר במזג אוויר שהיה אידאלי.
עם סיום הטיול בפטגוניה, עברנו לאזור קריביים בתחילת ינואר - זה הזמן האידאלי לביקור שם, כמעט ללא גשם, ועם מזג אוויר מצוין לבטן גב בים.
בכל מקרה, בחרנו בגמישות מליאה בטיול. לא הזמנו מראש טיסות מקומיות או רכבים או מלונות, אלא רק לאחר שהגענו למקום היציאה או הטיסה. כנ"ל גם מבחינת זרימת הטיול. במחקר לפני הנסיעה בחרנו מקומות לביקור, ופעילויות שאנחנו רוצים לעשות, אבל לא את סדר הביקור. את זה השארנו לרגע האחרון בהתאם למזג האוויר. מאחר ומדובר בחודשיים יכולנו להיות גמישים - יום או יומיים לכאן או לכאן זה לא באמת משנה.
בכל מקרה בטיול כזה צריך לקחת בחשבון את מזג האוויר, ובהתאם לתכנן על גל עולה (מהקצה הדרומי לכיוון צפון) או גל יורד (מהצפון לדרום). פטגוניה היא אזור ענקי - בחלק הדרומי שלה יכול לרדת שלג, בעוד באותו הזמן בחלק הצפוני יש מזג אוויר חם ולח, שמתאים אפילו לרחצה בחוץ.
כסף מזומן
לא היה צורך אמיתי במזומן. כמעט הכל מתנהל באשראי, למעט מקומות זניחים של כניסה לאתרים מפוקחי ממשלה בפרו. אבל, אם משלמים במזומן ובמטבע מקומי, בחלק מהמקומות מקבלים הנחה. כדאי להביא איתכם כחמשת אלפים דולר במזומן, גם לשימוש וגם לגיבוי, ולהשתמש לפי הצורך. ההנחה כתוצאה מהתעסקות במזומן לא נראתה לי משמעותית בסיכום הכולל של הטיול. אז ההמלצה שלי היא להמיר כסף רק לפי הצורך.
אינטרנט וגלישה
במהלך הטיול עוברים הרבה בין מדינות. בחלק מהמקרים מדובר במעבר גבול רנדומלי, באמצע שרשרת הרים אינסופית. לא בהכרח דרך שדות תעופה מסודרים או ערים. לכן, הכי פשוט זה לרכוש סים גלובלי בישראל שעובד בכל העולם, במקום לרכוש סים מקומי ולהחליף סים בכל מדינה. אנחנו רכשנו סים 20 ג'יגה של פלאפון, שתקף לשלוש שנים, ועובד בכל המדינות. זה סגר את הפינה והיה נוח ואפקטיבי.
בפועל זה כמעט אותו מחיר כמו לרכוש סים בכל מדינה שמבקרים בה. זה נוח מאוד והכל עבד מיד כשעברנו למדינה הבאה. השתמשנו כל אחד רק בכעשרה ג'יגה במהלך חודשי הטיול. היתרה שנשארה תהיה זמינה לנו לשימוש בטיולים הבאים בכל העולם, עד לטווח של שלוש שנים מהרכישה של הסים. בטווח הארוך זה משתלם, וגם נוח, אז מומלץ לטיול מהסוג הזה.
חיסונים ותרופות
כדאי לעשות, שיהיה. יש כאלה שאומרים שביקשו מהם להראות את פנקס החיסונים, בכניסה לאזורים בעייתיים כמו האמזונס. מאיתנו לא ביקשו בשום מקום. אם רוצים לחסוך חלק מעלות החיסונים (כ-500 ש"ח לאדם), את הרוב אפשר לעשות דרך רופאת משפחה בקופת חולים. כשביקרנו אצלה כדי לקחת תרופות כלליות נוספות, היא נזפה בנו שלא פנינו אליה כדי לחסוך קצת עלויות. אבל אם רוצים לסיים עם זה בפעם אחת מסודרת, אז כנראה עדיף באחת ממרפאות המטיילים הפרוסות בכל הארץ. שם ימליצו לכם גם לרכוש תרופות מסוגים שונים, שמתאימות לטיול כזה. אנחנו הצטיידנו בהכול מכל וכל, ואני לא בטוח שזה הכרחי. בסופו של דבר השתמשנו רק בכדורים למחלת גבהים, וגם זה כנראה היה מיותר וגרם אצלנו לתופעות לא ברורות. כל השאר נזרק לפח. בכל מקום שביקרנו בו היו מרפאות ובתי מרקחת מסודרים, שיודעים לטפל בכל המחלות של המטייל הממוצע.
לינה ואוכל
לגבי לינה, AIRBNB, בוקינג, הזמנה ישירה, הכל הולך וזמין. הזמנו רק יום או יומיים מראש. כך הייתה לנו גמישות אם רצינו להישאר במקום יותר או פחות. גם במקומות מרוחקים הייתה תמיד זמינות טובה. כמובן שיש הרבה רמות לינה. בדרך כלל היינו בדירות, כך שיכולנו לאכול ארוחת בוקר בכיף מול נוף יפה, ולא במלונות עתירי חדרים. לטעמי חוויה יותר אותנטית בטיול מהסוג הזה.
לגבי ארוחות, יותר זול מישראל כמובן, אבל לא זול מאוד כמו הודו. ארוחות ערב אכלנו תמיד בחוץ, וארוחות בוקר לרוב בדירה לאחר הצטיידות בסופר המקומי.
בפוסטים הבאים תוכלו לקרוא על מסלול הטיול המפורט שלנו.
