חלק ב': מתחילים בטיול…. 
*
יום שלישי 17.7.12
סבא חיכה בחדר אוכל ב -7 עצבני ומתוח.
אבא התעורר לאחר שקיבל טלפון לחדר למה הוא כבר לא למטה. הוא התעצבן. אני התעוררתי עם דופק מהיר מהטלפון ועוד הספקתי לומר – אל תמהרו מדי.... 24 שעות. עצבים קלים. 
את הרכב הם אספו ב- 8:50. חזרו ב- 9:30 אחרי שהקיפו את מלפנסה פעמיים.
הרכב שקבלנו – מרצדס בעל 9 מקומות ישיבה, מצוין. המושבים נוחים. מיזוג האוויר מגיע לכל פינה ברכב, בגז' ענק ומספיק למליוני המזוודות, התיקים והשקיות שלנו (לכל הישראלים יש תמיד המון שקיות נלוות. ושלא יספרו לכם אחרת!).
תכננו לצאת ב-10, יצאנו ב-10 וחצי. מתיישבים באוטו. מאז אותו רגע ועד סוף הטיול המקומות היו קבועים. אני הצעתי להתחלף מדי פעם , אבל לכל אחד היה נוח במקום שלו. נו שויין.
מתחילים בנסיעה. הג'יפיאס מתחיל להוביל אותנו בכבישים לא ברורים.
סבא: אני לא מבין איך זה עובד. אני מבין רדיו, טלוויזיה, פקס. אבל את זה לא.
נכד א': זה לווין סבא.
סבא: אני עדיין לא מבין את זה.
סבתא: אתם לא רואים שאנחנו לא מתקדמים! בואו נשאל מישהו.
אמא + אבא: בארה"ב זה עבד יופי, אין שום סיבה שהוא לא יעבוד פה גם.
נכד ב': הם מכורים לג'יפיאס, זה מה שהם.
לאחר התברברות של חצי שעה, אני קולטת משהו. אנחנו נמצאים צפונה למילנו ולא מזרחה. הג'יפיאס האדיוט מברבר אותנו. יופי של התחלה. ועוד עם ביקורת המדינה בספסל האחורי. 
ואז אנחנו קולטים. הוא מכוון על כל הדרכים חוץ מכביש אגרה! נזכרים שהוא היה אצל חבר שהיה בשווייץ לא מזמן . אההא !!!! שם האוטוסטרדה עולה משהו כמו 40 פרנק. הוא בטח תיכנת את המכשיר כדי להמנע מתשלום. מהר מכוונים ל"כולל דרכים מהירות בתשלום" ואז יוצאים סוף סוף לדרך, עם הרבה הערות משנה סבתאיות מסביב + הטפות.
התכנון ליום זה:
נסיעה לחווה "שלנו" דרומית לאגם גארדה וביקור בסירמיונה. בדרך יש לי כמה אופציות לעצירה.
סבא: לא נגיע בזמן. כדאי לנסוע ישר לחווה, לנוח קצת ואז לנסוע לסירמיונה.
סבתא: לא נספיק הכל. בואו נעצור לארוחת צהריים ונמשיך.
נכדים: רוצים לעצור בדרך ולראות מקומות. בשביל מה נסענו לטיול?
אני: עוצרים באגם איזאו. זה בדרך ונראה לי מקום יפה.
הפעם אני קבעתי.
הביצוע:
יצאנו ממלפנסה ונסענו עד העירה איזאו על שפת האגם. מקום מקסים ומאד אהבתי אותו. באמצע האגם ישנו אי Monte Isola והוא הגדול באיים שבתוך האגמים. ממליצה מאד על ביקור באגם שלא מוכר כ"כ לתייר הישראלי.
*
הגענו לעיירה, מצאנו מקום חנייה והחלנו ללכת.
תחנה ראשונה, אחרי 50 מטר: סבא וסבתא צריכים גלידה. אנחנו מנסים לעכב, להגיד שקודם קצת נטייל ואח"כ נאכל משהו. לא עוזר. לוקחים גלידות ומהלכים קצת לאורך האגם. טיילת מקסימה על דק.
סבא: יש פה מסעדות נהדרות, נראה לי. פתאום נעלם לנו. עוצר לשוחח עם אחד מבעלי המסעדות. חוזר עם ניצוץ בעיניים: יש לו דיל מצויין. בואו נשב לאכול.
בעלי: אבל אבא, רק אכלנו גלידה.
נכד בר מצווה : רוצה קצת ללכת ברגל, לטייל. מה לשבת עכשיו?
*
ממשיכים, הולכים עוד כמה מטרים ומגיעים למעגן. מציעים לנו שייט במחיר אטרקטיבי – 5 אירו לאדם. האמת, מאד מפתה , אבל אין לנו כל-כך זמן כי היום חייבים להיות בסירמיונה (קבענו שם מפגש עם משפחתו של חבר של אחד הבנים).
אז מה עושים? ניחוש פרוע. מסעדה, אבל לא של "הדיל המצויין" אלא פיצריה אחרת.
היה לנו מאד טעים, חוץ מסבא.
סבא: הפיצה הזו לא שווה שום דבר. הפיצה הכי טובה שאכלתי היא במסעדת ----- בחיפה.
נכד א': טעים מאד.
נכד ב' + ג': מצויין.
סיירנו עוד קצת בעיירה החביבה. יש בכיכר העיר אנדרטה מעניינת לזכר גריבאלדי ומצאנו גם נקודה יהודית ולא כל-כך גיליתי מהי. מישהו יודע?
שוב גלידה (כן, כן!!! שוב). 
וחזרה למכונית.
*
*
יצאנו לדרך לכיוון חוות קורט אונידה (Agriturismo Corte Onida) שנמצאת בעיירה וולטה מונטאבנה דרומית לאגם גארדה.
מגיעים לאיזור. הג'יפיאס לא מוצא את החווה.
סבא: אני לא מבין את זה. יש מפות, שלטים!
סבתא: אתם רואים, אי אפשר לסמוך על המכשיר. בואו נשאל אנשים.
ה"אנשים" היחידים שמצאנו יודעים כמובן רק איטלקית. מסבירים לי בתנועות ידיים, סיניסטרה , דסטרה, ויצ'ינו, ויצ'ינו (קרוב, קרוב!).
אנחנו מתברברים קשות. נוסעים בדרכים מוזרות ומגיעים לשביל עפר. מסביבנו כפריים עובדים עם קלשון בשחת, בלי חולצה ובלי שיניים. לידם ילדים בבריכת פלסטיק מתנפחת. פשוט סרט איכות איטלקי. מראים להם את כתובת החווה והם מסמנים בתנועות ידיים. ויצ'ינו ויצ'ינו. בשלב הזה כולנו מתפוצצים מצחוק. מה זה צוחקים, דמעות זולגות לי מהעיניים מרוב צחוק 
מסביבנו בתים שנראים כמו חוות, אבל אף אחת לא החווה שלנו. אנחנו נוסעים בשדות תירס הלוך וחזור ואז פתאום, אנחנו רואים את החווה שלנו (זיהיתי מהתמונות של אתר החווה). סוף סוף! איזו חווה יפה!
*
לואיג'י ואמיליה מקבלים את פנינו בחיוך ומפזרים אותנו בין החדרים.
את החדר הראשון לואיג'י נותן באבירות לזוג המבוגרים. אנחנו מבהירים לו שהם לא זוג . הוא לא כל-כך מבין אבל מילא. ואז מתבצעת החלוקה. אנחנו מקבלים שלושה חדרים למעלה, כשאחד מהם חדר המשפחתי גדול מאד וכולל גם מטבחון. החווה נחמדה מאד וכעבר מספר דקות הבנים וגם אני טובלים במי הבריכה החביבה. במהרה,גם אמא שלי מצטרפת. אין כמו מים קרירים לרענן את הגוף והנפש 
לואיג'י מסביר לנו שצריך להכניס לג'יפיאס את הכתובת הישנה של החווה, לא זו שהיתה לנו מהאתר, ומאז הכל באמת מתקתק ביעילות.
לאחר שסבא ואבא סיימו לנוח , אנחנו עלינו מהבריכה והתארגנו ליציאה לסירמיונה.
הגענו לחניון הגדול שם. את סירמיונה זכרתי מאד לטובה מלפני 19 שנים. היינו שם יומיים, כיאה לזוג בירח דבש ומאד מאד אהבנו. עכשיו הכל נראה אחרת. תיירותי, עמוס ומפוצץ בתיירים. קצת אכזבה. הבנים דווקא די מתפעלים.
*
הגענו לעת חשיכה ונפגשנו עם משפחת החברים. סיור קצר ברחובות ומחפשים מסעדה שתקלוט חבורה של 12 איש. לא פשוט. נכנסנו למסעדה עם מלצר אנטיפט במיוחד. זוג אנגלים יצאו משם ואמרו לנו: "שלא תעזו לשבת כאן, כזה שירות גרוע לא ראינו. אנחנו פה כבר 40 דקות ועוד לא התייחסו אלינו". לנו לא כ"כ היתה ברירה (עייפות, אין מקום אחר שהסכים לקלוט אותנו) ואנחנו מתיישבים.
בעלת המקום, זקנה בת 90 בערך, מקבלת אותנו יפה ואף נותנת נשיקה לסבא שלנו... פשוט בידור. השירות איטי, המלצר חמוץ פנים האוכל לא משהו אבל החברה נחמדה וזה מה שחשוב. ביציאה, האיטלקיה מעניקה לנו נשיקות מצלצלות וחיוכים. בונה נוטה, נהניתם? תחזרו שוב. בטח, בטח. דומאני.
אנחנו אוכלים גלידה מצויינת וחוזרים עייפים לחווה. הפעם, ה"מכשיר" עמד יפה במשימה ולא קיבל הערות התנהגות.
לילה טוב.
*
סיכום היום הראשון :
אוכל - היה. והרבה.
ארוחת בוקר טובה למדי במלון, 2 מסעדות, 3 גלידריות. נשנושים ותפוחים.
עצירות מול הליכות- יותר מדי עצירות לטעם הנכדים וגם קצת להורים. הסבא והסבתא יצטרכו קצת יותר להכנס לקצב. אבל ניתן להם, זה רק היום הראשון...
ג' -יפי-אס - זייף ובירבר. התחיל לא יפה עם גיל הזהב. להלן ייקרא "המכשיר". אגב, "המכשיר" זה גם האייפוד.
נוף יפה - כן, כן. מקסים באגם איזאו וגם סירמיונה יפה בשביל פעם ראשונה.
עצבים - היו, ב"לייט".
צחוקים - היו ועוד איך.
הסתדרנו יפה? - כן, בהחלט . 
