בודפשט יכולה להיות כייף, אך גם נותנת "אגרופים בבטן".

קל מאוד להסתדר ולהתמצא בבודפשט, הצעירים כולם יודעים אנגלית וששים לעזור.

שהינו במלון קטן ומקסים Heritage Home Apartments בלב הרובע היהודי (מומלץ בחום!). הרובע מקסים. ערבוביה של בתים ישנים שזקוקים נואשות לשיקום בצד בתים ששוקמו, בצד קירות ענק עם ציורים יפהפיים (חלקם פרסומות, חלקם ממש אומנות). סצנת ברים - פאבים - מסעדות נהדרת, מגוונת, בערב המוני אנשים מסתובבים. וכל זה בין כמה בתי כנסת ואנדרטאות למה שהיה פה.

קחו סיורים מודרכים, הם יביאו אתכם לפינות ולהבנות שלא יהיו בלי. ל Free Walking Tour Budapest יש סיורים מצויינים, מאוד מעניינים. (זכרו: "סיורי חינם" הם לא באמת בחינם. אתם צריכים לתת למדריך טיפ ראוי בסוף).

אנחנו לקחנו את הסיור שלהם לרובע היהודי, עם מדריך בשם אנדרה Andre Ozsva'th, שהיה מרתק. אנדרה מתבל את הסיור בחשיבה, בהומור, ב"הפתעות" ודברים קטנים ובלתי צפויים ברחובות העיר. בסוף הסיור נשאר איתנו עוד כמעט חצי שעה, ענה להמון שאלות, נתן המלצות מעולות להמשך. עובד גם כעצמאי, ולומד עברית כדי להדריך קבוצות ישראלים. חמוד אמיתי.

אנדרה Andre Ozsva'th, [email protected] , +36-30-7314398

אם אתם רוצים להכנס ולבקר גם בתוך בית הכנסת הגדול, במוזיאון היהודי ובחצר (אנדרטת הערבה הבוכיה), בדקו את שעות הפתיחה ובואו בזמן. משום מה חשבנו שנכנס לשם במסגרת הסיור, אך סיורי "free ture"לא נכנסים פנימה.

ולמה בודפשט "בועטת בבטן"?

כי בתוך כל היופי, הכייף, הנעימות פתאום נתקלים באנדרטאות כואבות, שמצליחות לגעת עמוק (בי לפחות. מול "אנדרטת הנעליים" על גדות הדנובה, מעט מדרום לבית הפרלמנט, לא יכולתי להפסיק להזיל דמעות...), סיפורי מלחמת העולם השניה, המאבק שמתחולל בין הממשלה שמנסה להתנער מאחריות ההונגרים למה שקרה לקהילה היהודית לבין אזרחים שמוחים על כך (לכו לאנדרטה שבכיכר Szabadsag ter חמש מאות מטר דרום מזרחית מבית הפרלמנט); וגם כל מה שהמדינה והעיר עברו במהלך השנים של השלטון הקומוניסטי, ההתקוממות נגדו וכל מה שקשור בזה (ראו ממזרח לבית הפרלמנט ; בית הטרור בשדרה שמוליכה לכיכר הגיבורים). וכמו שכבר כתבתי, בתוך הרובע היהודי שהופך לאזור כל כך תוסס וחי פתאום נתקלים בעוד אנדרטה, עוד בית כנסת שומם, הניגוד הזה היה לי מאוד חזק.

עלינו לגבעת המבצר בבודה, כי אי אפשר לבקר בבודפשט בלי לבקר שם. גולת כותרת תיירותית. מאוד יפה, ציורי, מצטלם נהדר. הנוף מרהיב. אבל הרגשנו כמו בתוך תפאורה מלוקקת לכבוד התיירים. מאוד לא אותנטי. ירדנו לתוך המנהרות שבלב הגבעה – בתוכן יש מוזיאון קטן לסצינות של אופרה, ומעט (הדגש הוא על מעט) ממצאים ארכיאולוגים. וכניסה מאוד יקרה יחסית לחוייה. לגמרי אפשר לוותר. בקיצור, ברחנו משם די מהר...

אהבנו יותר לשוטט ברחובות פשט, הקדשנו את רוב הזמן (3 ימים מלאים) לאזור הטבעת הראשונה ולרובע היהודי.

השוק המקורה הגדול, לקח לי זמן להבין מה הרגיש שם מוזר או אפילו קצת "לא בסדר". שוק ענק, קומה ראשונה כולה שוק ירקות / בשר / גבינות וכו וכו', מקומי ואותנטי. נקי, יפה, מלוקק – ו... שקט! כל כך שקט. אף אחד לא צועק ומפרסם את מרכולתו, האנשים שקטים. שקט. שקט. היה לי מוזר לראות שוק כזה שקט. בקומה מעל שוק המזכרות לתיירים. עמוס בכל טוב למי שזה מעניין אותו.

השקט הזה היה דבר שמאוד חשתי ואהבתי בבודפשט. גם במקומות הומים מאנשים – שקט. בתי הקפה שקטים, הרחובות שקטים (חוץ מאלו הראשיים שמלאים כלי רכב...), משהו עושה שקט בלב. כמה נעים. הלואי שהמסעדות ובתי הקפה אצלינו יבינו שלא חייבים מוזיקה בקולי קולות.

יש בעיר המון מקומות לאכול, מכל סוג ומחיר, רק להסתכל מסביב ולבחור. ובכל זאת, מסעדה אחת אהבנו במיוחד: (המלצה של אנדרה) מסעדת kek rose (הורד הכחול), בין בית הכנסת הגדול לבית המדרש שמאחוריו. מסעדה קטנה, עם שלט אליפסה כחול, נראית כמו משנות השבעים, אוכל הונגרי אותנטי, טעים במיוחד וגם זול. מאוד נהנינו.