מסלול עד שבוע בהר הקילימנג'רו ”טיפוס על הקלימנג'רו“

חזרנו לפני כשבועיים מטיפוס על הקלימנג'רו, רצינו להשיב טובה ולהוסיף את הטיפים והחוויות שלנו מהטיפוס. אנחנו- אני, 24 סטודנט להנדסת חשמל ואחי הקטן (גדול) בן ה12 וחצי שזה היה עבורו טיול הבר מצווה.

בגדול: הקלימנג'רו מדהים ביופיו השקיעות, הזריחות, שינויי הנוף ומראה העננים מלמעלה, הניקיון, הסדר ובמקרה שלנו ההדרכה המעולה, האוכל והצוות שיצר מנהלות מתוקתקות וטעימות השאיר את הטבע במרכז. המסלול: אנחנו עשינו את מסלול המצ'מה, מסלול שבנוי לשבוע אך אנחנו כמו בערך מחצית מהאנשים עשינו ב-6 ימים. לטעמי, נכון לתכנן אותו מראש ל-6. הימים על ההר מלבד יום הטיפוס לפסגה במסלול זה הינם קצרים מאוד, 3-4 שעות הליכה + - , ומלבד ההסתגלות לגבהים שגם היא הדרגתית עולים ויורדים לישון יותר נמוך.

היום הראשון: לאחר נסיעה מארושה עם עצירה לקפה בדרך הגענו לשער גובה של 1500 מטר. כל הצוות ארז את הציוד (3 פורטרטרים על כל בן אדם + טבח + מדריך ועוזר מדריך), בהתחלה קצת מוזר אבל מלבד המדריך והעוזר מדריך, את שאר הצוות פוגשים בעצירות ורק מידי פעם במהלך ההליכה. זו דרכם להתפרנס והבונוס, מלבד העובדה שאתה סוחב רק את התיק הקטן, הוא אוכל טוב ומנהלות מתוקתוקות שנעלמות מהעין ונותנות לך ליהנות מההליכה. הליכה ביער גשם, בשביל בוצי, הרבה מהמטרקים משתמשים במגני בוץ לנעלים ולמכנס, במזג אוויר שהיה לנו לא היה נחוץ. הולכים אז לקרחת יער בגובה 3000 מטר. המדריך שלנו, תומס, שהיה אחראי ומעניין הפציר בנו ככל הזמן ללכת לאט על מנת להתרגל לגבהים. הפורטרים שכבר רגילים להליכה הולכים בקצב מהיר כך שעם ההגעה למחנה האוהל שלנו כבר היה בדרך כלל בנוי.

עם ההגעה היינו עושים מתיחות. לדעתי, חשוב במיוחד בגבהים, הצוות היה מביא גיגית מים חמים וסבון לשטיפת ידיים. כיף בטמפרטורה הקרה השוררת בחוץ, ולאחר הגעה הטבח היה מכין בדרך כלל פופקורן או בוטנים קלויים ותה על מנת להחזיר קצת אנרגיה.

בכלל, האוכל בטיול הפתיע אותנו לטובה - מרקים מעולים ויצירתיים, מנות טעימות ומשביעות ובדרך כללל פירות לקינוח. אוכל ברמת מסעדה מקומית ולא כמו טיול שבו סוחבים הכול על הגב ומחשבים כול כוס אורז.

היום השני: היום השני הוא הליכה בעלייה של 800 מטר יש במהלכו כמה נקודות תצפית יפות הצמחייה מתחילה להיות דלילה, יום קצר מאוד. יצאנו להליכה של שעה אחר הצהריים על מנת להתרגל לגובה. במחנה אין קליטה סלולרית אך אם הולכים 5 דקות לאחור על המסלול ניתן לקבל קליטה.

היום השלישי: מתחיל בהליכה מתונה לאורך שלוחה שתופרים ערוצים קטנים אז לתחתית ה"לאבה טאוור", 4200 מטר, ניתן לטפס עליו, טיפוס נחמד קצת יותר אתגרי מהטיפוס במסלול הסטנדרטי יש צורך בטיפוס עם הידיים עם זאת מעניק נקודת מבט יפה ועוד הזדמנות להתרגל לגובה. משם ירידה למחנה השלישי, 3900 מטר. ביום זה נפרדים מהצימחייה כמעט לחלוטין נוף מדברי, מזכיר קצת את הגולן.

היום הרביעי: מתחיל בטיפוס ה"בארנקו וול". לפי מה שקראנו באינטרנט ציפינו לעלייה מאיימת אך לא ממש. אכן, זה מעין קיר שמטפסים אותו אך הטיפוס אורך פחות משעה וסה"כ עולים 300 מטר. לאחר מכן, יש עוד הליכה עד למחנה הרביעי בגובה 3900 מטר שממנו יש תצפית יפה ממש אל ההר. בשלב זה, כמו רבים אחרים הרגשנו טוב והחלטנו להמשיך ישר למחנה שלפני הפסגה הליכה יחסית קלה של עוד כמה שעות והגענו למחנה 4600 מטר. הפורטרים והאוהלים נשארים במחנה זה ומטפסים רק עם המדריך והעוזר לפסגה.

היום החמישי: התעוררנו ב-4 בבוקר, החלטה שלדעתי היתה חכמה, בגבהים האלו ממש קר בלילה וללכת לאחר זריחת השמש הרבה יותר נעים. ארוחה קלילה וזכינו לראות את הזריחה המדהימה כ-500 מטר מהפסגה. הטיפוס הוא על קרקע קצת חולית שני קדימה אחד אחורה.

מקלות ההליכה מסייעים גם בטיפוס לא רק בירידה והגענו לפסגת הרכס. משם יש עוד כ-200 מטר אווירית והליכה של בערך 40 דקות. לשנינו התחיל כאב ראש קליל. נחנו רגע, לקחנו כדור נגד כאב ראש והמשכנו ללכת, מסביב קרחונים ורוח והנה השלט ואנחנו בפסגה. חשוב לרדת מהר על מנת לשהות מעט זמן בגובה ועם הקרקע החולית ומקלות ההליכה התחלנו לעשות "סקי" למטה. עצרנו לארוחת צהריים באוהלים והמשכנו לרדת. עקב כאב ראש קל שהתפתח בירידה, החלטנו לרדת 3 מחנות למטה ולא רק 2 כמו בתכנון עד לגובה של 3100 מטר, החלטה שעלתה במחיר קצת שחיקה של הברכיים (וזה עוד עם מקלות הליכה) אך בלילה של שינה מעולה.

היום השישי: קמנו מאוחר. ארוחת בוקר ותוך כמה שעות בירידה נרשמים מקבלים תעודה והופ על המיניבוס בחזרה.

טיפים כלליים: לקחת חטיפי אנרגיה, כדוריות טיהור מים, כדורי גובה אנחנו לקחנו, לא הזיק. ביגוד חם מחולק לשכבות, ליינר לשק"ש, קרם שיזוף, לובלו לשפתיים ומדריך טוב, כמו שלנו.