מסלול עד שבוע בטורס דל פיינה ”טורס דל פיינה“

ארוחת בוקר קטנה בSinging Lamb המקסים בפונטה נטאלס ויוצאים לסוכנות ההשכרה לקחת את הרכב שמתגלה כמשומש מאוד וצמיגיו שחוקים, זה מה יש. הנסיעה אל הטורסים מתחילה בכביש סלול ונמשכת בדרך עפר אשר כבר בכניסה אליה מיתמרים מרחוק שלושת מגדלי הענק המסמלים את סיומה הדרומי של שרשרת הרי האנדים, המוכרים לנו מביקורינו הקודמים בארגנטינה, צ׳ילה (קצת), פרו ובוליביה.

בתחילה עוצרים מדי כמה קילומטרים לצילום, בהמשך מבינים שהנקודות הפוטוגניות של המגדלים מסומנות וניתן לעצור בהן לצילומים. גם הגואנקו, אותה חיה אצילית דמויית למה, מתחילה להופיע לעינינו במספרים הולכים וגדלים. ושוב בתחילה עוצרים ליד כל בהמה ובהמשך רק כאשר הגואנקו מדגמות על רקע טופוגרפיה מעניינת. בכניסה לשמורה נקודת תשלום ושם מתברר לנו שמסלול ההליכה לתצפית הטורסים סגור בגלל גובה השלג. היום אגב, יפה להפליא והטורסים מדגמנים בשמיים נטולי עננים. הדרך אל מלון לגו גריי, ארוכה ובסופה 19 קילומטר של דרך רצופת אבנים, שעוד תגרום לנו לבעיות בהמשך. חוצים מספר גשרים עוברים בנופים מופלאים ולבסוף נוחתים במלון על גדות האגם.

גדות האגם למעשה מרוחקות מאוד מהמלון כי הקרחונים טרם הפשירו, אך הנוף הנשקף מהלובי מקסים. החדר שקיבלנו אינו צופה לכיוון האגם וקרחון גריי, אלא לאופק די סתמי. אבל לאחר תלונות קשות מצידנו (מוצדקות)על חוסר במים חמים וקור בחדר, זוכים למחרת לשדרוג לחדרים המפוארים שחזיתם ויטרינת ענק הצופה לקרחון. החדר מעולה, מיטת ענק ואפילו רצפה מחוממת במקלחת, תענוג. סעודה מפסקת אנו אוכלים בחדר מאוסף המצרכים שהבאנו. למחרת בבוקר יוצאים לשיט אל הקרחון. לקיום השיט נדרשים תנאי מזג אויר מתאימים ומינימום של 8 אנשים. למרות דלילות האוכלוסיה הצליחו לקושש מהמלונות בסביבה קבוצה של 12 איש. נוסעים כברת דרך קצרה, אח״כ צועדים כמה מאות מטרים על קרקעית האגם היבשה. בדרך חוצים גשר מתנדנד שהעומס המכסימלי המותר עליו הוא 6 אנשים. עד שמגיעים למזח מתנדנד וצועדים עליו לסירת מנוע שמשיטה אותנו מרחק קצר אל הספינה. תחילת השיט אינה מבשרת רבות, הקור על הסיפון העליון נושך. אט אט מתחילים להתגלות הקרחונים במגוון צורותיהם וגווני הכחול ירוק. מרהיב במיוחד הוא קרחון צף נמוך בצבעי ירוק כחול המעוצב ומפוסל בצורות מדהימות. הספינה מתקרבת אליו עד למרחק נגיעה ואפילו נוגחת בו באיטיות.

מגיעים לקרחון ושטים לאורכו, לדברי המלווה רוחבו הוא יותר משני קילומטר. הקרחון מחולק לשלושה חלקים ע״י מפרצים סלעיים, וכל קטע שהספינה חולפת על פניו מרשים לפחןת כמו קודמו. החוויה מסתיימת בשיט חזרה וכל הפרוצדורה שתוארה רק הפוך. עייפים קצת מהצום מנסים לנוח ומייחלים לסוף הצום. 

למחרת ארוחת בוקר מצויינת, בגלל שהפסדתי את ארוחת אתמול אני אוכל פעמיים, ויוצא שבע וכבד. נפרדים מהצוות החביב ויוצאים לכיוון מרכז השמורה לעשות שם מסלול הליכה למפלים ולמיצפור. בדרך רצופת הסלעים הרכב חווה חוויה לא נעימה, מתגברים וממשיכים. המסלול אל המיצפור אינו קשה ומלא בגואנקות ידידותיות הששות להצטלם. מזג אויר בהיר ונפלא. יוצאים מהשמורה, ובהמלצת הריינג׳ר היחיד הדובר אנגלית נוסעים אל המפלים הגדולים, מחוץ לשמורה, שמהם יש נקודת תצפית מצויינת לטורסים. מקום מצויין לפיקניק כאשר רק אנו וכל הטבע מסביבנו נהנים יחדיו. נוסעים לsinging lamb בפ. נטאלס. מלון מקסים עם צוות מקסים עוד יותר של מנהלת צילאנית וארבעת אמריקאים שבאו לשנת עבודה במלון. מכיוון שיום ראשון ורוב המסעדות סגורות, קונים מצרכים בסופרמרקט ומכינים סעודה לתפארת. בריאן אמריקאי העובד במלון וחברו, מסרבים בתחילה להצטרף בטיעון שהם כבר עמוק בתוך הקינוח, גלידה תוצרת בית, אך הריחות והמירקם של הארוחה מפתים אותם להצטרף ולזלול בפה מלא. אנחנו כבר די רוויים מלשוחח רק בינינו בהיעדר דוברי אנגלית. הבעיה עם הרכב מהטורס עדיין מעיקה ואנו משקיעים זמן מה בפתרונה. נוסעים לכיוון מילודון, מערות בהן נתגלו פריטים מחיות שחיו באזור לפני יותר מעשרת אלפים שנה. הפרט המרתק שהמקום קרוי על שמו הוא בעל חיים גדול מאוד שניכחד. כל האזור היה בעבר תחת הקרחונים ולכם תצורות הטבע המעניינות הן פרי השחיקה. מחזירים את הרכב ויוצאים באוטובוס (bus sur) לכיוון העיר הדרומית ביותר בצ'ילה פונטה ארנס, בה נבלה יומיים וממנה נטוס לפוארטו מונט להמשך הטיול.

המלצות: אם מלון בשמורה אז מרכזי יותר. לבדוק את צמיגי הרכב השכור ולהתעקש על צמיגים טובים. לצאת עם מיכל דלק מלא שיספיק לכל הטיול. בעונה זו עדיין לא ניתן לצאת לטרקים.