כמעט שלוש שנים בלי טיול, בשל הקורונה, נשברו עם רעיון של שותפתי לטיולים, ביתי החד פעמית, שנטוס ליוון. צפון יוון.
התחלנו לתחקר: סלוניקי, מטאורה, חצי האי פליון- אלה עלו מייד לרשימה, ובעקבותיהם התחלתי לטייל על המפה.
קיבלנו המלצה חמה על יואנינה. עיר צפונית מערבית ויפה.
החלטנו שכדאי לעשות מסלול לא מעגלי, כלומר להתחיל בסלוניקי ולחזור מאתונה.
רכשנו כרטיסי טיסה לטיול של 7 ימים מלאים והחלנו בכיף המקדים: הזמנת מקומית לינה, והתווית המסלול.
הטיסה נחתה בלילה בסלוניקי, כך שלקחנו מלון קרוב לשדה התעופה. בדיעבד מקום מקסים, היה כיף לקום בבוקר לנוף שכזה.
אחרי ארוחת בוקר טובה, חזרנו לשדה התעופה ולקחנו את הרכב ששכרנו. חשוב מאד: לא חסכנו (ותודה לבעלי היקר שהתעקש), ולקחנו רכב אוטומטי קטן. פיז'ו 208. לא ידענו כמה זה קריטי בהמשך המסלול.
מהשדה יצאנו לסלוניקי. עשינו סיבוב בעיר אבל היא היתה עמוסה נורא ולא מצאנו מקום חניה. אחרי 3 סיבובים החלטנו לא לבזבז זמן ולצאת לכיוון יואנינה . מרחק של כ-300 ק"מ בתנאי נהיגה נוחים למדי בכבישי אגרה שחלקם סבירים וחלקם בינוניים ומשקפים את מצבה הכלכלי שליוון.
אחר הצהריים הגענו לעיר, הבנויה סביב אגם גדול ומוקפת הרים מוריקים בצבעי השלכת. טיילנו בסוף חודש אוקטובר.
הגענו למלון שהזמנו מראש. המלון ממוקם קרוב למבצר, שהוא לב העיר. התברר שהמבנה המקסים שבו שוכן מלון הבוטיק הוא אחד מהמבנים הראשונים שנבנו מחוץ לחומות המבצר.
בערב יצאנו למרכז העיר השוקקת והצעירה, ואכלנו במסעדה איטלקית טעימה ויפה.
למחרת בבוקר התחלנו בשיטוט על גדת הנהר. בלי לתכנן מראש החלטנו להכנס למבצר. חשבתי שזה עיר עתיקה בסגנון המוכר, אך בתוך החומות התגלה מעין כפר יפהפה וציורי שהתענגנו על הטיול בו.
סיימנו בבית קפה קטן ליד אחד מהשערים, בו שתינו אפוגטו נהדר.
מפה לשם נהיה צהריים ועוד דרך לפנינו למטאורה. יצאנו לדרך ועלינו בהרים לנוף של אגם יואנינה מלמעלה. האגם נראה קצת מכושף, שכן יושבים עליו ערפילים- וזהו מראה קסום ויפהפה.
הדרך ההרית איטית יותר ויפה מאד, עם יערות בצבעי שלכת. כשמגיעים לאיזור מטאורה והצוקים המרשימים שלה יש שניה בה נגלים הצוקים שהנשימה נעתקת. מרשים מאד.
ישנו בדיקת air b&b מתוקה, ממש למרגלות הצוקים בכפר שנקרא Kastraki. בערב אכלנו סופלאקי, סלט יווני וסטייק טוב בטברנה מקומית ונעימה מאד ליד הכיכר והכנסייה.
למחרת בבוקר יצאנו לסיור המנזרים התלויים של מטאורה. תמונות רבות של המקום והתופעה ראיתי לפני ותוך כדי תכנון הטיול. תמונות טובות ועוצמתיות. עדיין אין כמו מראה עיניים. העוצמה והתופעה של מנזרים בנויים על קצהו של צוק תלול מדהימים ממש.
ישנו כביש גישה נח מאד עם נקודות תצפית רבות וטובות לאורכו, ושאיתו אפשר להגיע לכמה וכמה מנזרים, חלקם עם גישה נוחה למדי.
נכנסנו לאחד המנזרים. יפה בפנים. לטעמי מספיק לראות אחד, בעיקר כי המקום מאד מתוייר והמוני אנשים בכל מנזר שכזה.
הכניסה למנזר בעלות של 3 יורו ולנשים יש חובת חצאית (או איזשהו בד קשור מעל מכנסיים)
את חווית מטאורה חתמנו בארוחה יוונית קלה באותה טברנה שבה אכלנו בערב הקודם. הפעם בתפריט: צזיקי, סלט יווני ועלי גפן ממולאים. תענוג.
יאללה, ממשיכים לתחנה הבאה שלנו: חצי האי פליון.
התחלנו בדרך עם וויז, כרגיל. כשהגענו לאיזור חצי האי פליון (בסביבה של העיר וולוס) הוויז התחיל לנתב אותנו לשבילי עפר שכוחי על בין עצי זית ושיחי צבר.
הדרךנראתה לי מסוכנת ולא הגיונית.
החלפנו לניווט בעזרת גוגל מפס, ובדיעבד הסתבר שאסור לסוע עם וויז בחצי האי פליון.
היעד של חצי האי פליון הפך לפופולרימאדבקרב הישראלי, ויש סיבות רבות לכך. אם זאת חשוב לי מאד לציין שהנהיגה בחצי האי מאתגרת מאד: מדובר בכבישים צרים, עם פיתולים רבים מאד ומדרונות תלולים. לא פעם מצאנו את עצמנו בקטע כביש בזוית של 45 מעלות, מתפתלים בפניות חדות כל כמה עשרות מטרים.
צריך לקחת בחשבון נהיגה במהירות של גג 30 קמ"ש, וכאן הנהיגה ברכב אוטומטי היתה יתרון עצום.
הדרך, אם זאת, יפהפיה: יערות בצבעי שלכת. כפרים קטנים ציוריים. עזים וכבשים חוצים את הכביש פתאום. הים נגלה ונעלם חליפות.
לנו לא היה זמן לעצירות מאחר והיה לי חשוב להגיע למלון בצידו המזרחי של חצי האי, לפני רדת החשיכה.
המלון שלנו היה במיקום מאתגר מאד: דרך צדדית, ירידה תלולה מאד עם עיקולים חדים.
הגענו למלון. התמקמנו בסוויטה מקסימה, ואז... הפסקת חשמל.
אנשי המלון היו שירותיים מאד. צלצלו למסעדה שהמליצו לנו עליה ווידאו שהם עובדים למרות הפסקת החשמל.
בשלב הזה כבר חשדנו שאנחנו האורחות היחידות במלון...
ארוחת הערב בכפר קטן שנקרא Kissos היתה מצויינת: טברנה משפחתית נעימה, שבה המשפחה לדורותיה צפתה בטלנובלה מקומית ושירתה אותנו במקביל.
קמנו בבוקר לארוחת בוקר מעולה שהוגשה אל שולחננו כי... אנחנו האורחות היחידות במלון. כנראה שככה זה לא בעונה.
החלטנו על יום ים. יש בחצי האי פליון חופים יפים לפי מקורות המידע השונים. התחלנו בנסיעה ולמרות שהשתמשנו בגוגל מפס מצאנו את עצמנו בדרך עפר כשמולנו עצרה מכונית של מקומי שניסה להזהיר אותנו בשפה של ידיים בעיקר, מלהמשיך בדרך. אחריו הגיעה מכונית קטנה של מקומית דוברת אנגלית שהסבירה לנו שמכאן אין מעבר- ושפשוט נסע ימינה כיוון כללי ולא נסטה מהכביש הסלול. נתנה לנו שם של חוף עם גישה עם המכונית עד אליו, ויעצה לנו לכוון את הגוגל מפס רק אחרי שנעבור כברת דרך כמו שהייא כיוונה אותנו.
זה עבד! הגענו בדרך פתלתלה ומאתגרת לחוף קסום, מים צלולים שקופים, סלעי בזלת במים ושקט שמיימי. הבת שלי אמרה שזה חוף תאילנדי ממש (לא הייתי בתאילנד, אז מצטטת דברים בשם אומרם).
המים היו קרירים אך נעימים ונהנינו מבוקר של חוף בסוף אוקטובר.
כשסיימנו את ההרפתקה החופית ניסינו למצוא מקום לאכול בו. רצינו מאד דגים אבל במסעדה של אתמול בערב אמרו לנו שבהרים אין דגים. רק בחוף.
הבנו שאין כביש אינו מטפס להרים בסביבה ומאחר ואנחנו לא בעונה- אין הרבה סיכוי למצוא מסעדה פתוחה באיזור החוף.
אחרי שיטוט אינטואיטיבי שהעלה חרס, וככל שעבר הזמן והרעב כרסם בנו- החלטנו לחזור לקיסוס, ושם אכן מצאנו מסעדה פתוחה. שוב מסעדה משפחתית עם אוכל טעים ומקומי. ממולאים שונים, תבשיל חצילים קטנים בעגבניות, מרק מיוחד עם גבינת פטה, וכמובן סלט יווני, צזיקי ועלי גפן ממולאים וחלומיים.
את הערב בילינו במלון עם סרט דביק בנטפליקס, אחרי אמבטיית ז'קוזי מפנקת.
הגענו ליומנו החמישי- והיום פנינו לאתונה. היום התחיל בדרכים הפתלתלות של חצי האי פיליון- והבנו שאכן מתרגלים אליהן. הדרך היתה יפהפיה והפעם עצרנו בעיירה מקסימה שסימנו בדרכנו לכאן:
Portaria
מקום קסום שנראה כמו כפר שוויצרי קטן שכולו מלונות ספא וחנויות קטנות. אחרי קפה משובח ופרוסת עוגה שנקראת פאי חלב מתוק- יציאה מקומית נהדרת לא מתוקה מדי וטעימה מאד, המשכנו בדרך לעיר הבירה.
כמה שעות של נסיעה בכבישי אגרה, שאיכותם השתפרה ככל שהתקרבנו לעיר הבירה של יוון, פקקים אופייניים בכניסה לעיר הגדולה- ומצאנו לנו מסעדת דגים נהדרת.
אחרי ארוחה משביעה הגענו לדירת air b&b מקסימה שנמצאת בבניין שכולו דירות ששופצו למטרה זו ועוצבו בצורה מקסימה. מקום מרכזי, קרוב להכל ובאיזור הרבה מסעדות, בארים, בתי קפה וכל מה שצריך.
לשמחתנו המארחים שלנו שמרו לנו מקום חניה ברחוב בו החנינו את האוטו ולא הזזנו אותו ביומיים בהם היינו באתונה.
בערב הלכנו לרחוב הקניות בלב העיר, רחוב שיש בו את כל הרשתות הגדולות. היה מעייף ותיירותי מאד.
למחרת היום הוקדש לאקרופוליס. האתר התיירותי מספר 1 של אתונה. אתר מרשים ונפלא. המוני תיירים על אף שזו לא עונת תיירות. הארכיטקטורה של המבנים העתיקים מהמאה ה-16 שנשתמרו, מרשימה ומעוררת התפעלות.
בהמשך היום ,אחרי מנוחה בדירה- דבר שהתאפשר בשל מיקומה המרכזי, נסענו לשוק הפשפשים באתונה, שנמצא סביב כיכר מונסטיראקי. קראנו שהשוק פתוח עד 22:00- הלכה למעשה בסביבות 19:00 רוב החנויות נסגרו. זה אינו שוק פשפשים (ממה שראינו- אולי יש עוד מקומות שלא דגמנו) אלא שוק של חנויות תיירים זולות. האמת שנחמד. מצאנו שם סנדלי עור יפים, טישרטים נחמדים וכל ההסתובבות היתה חביבה למדי. לא משהו שלא כדאי להפסיד.
הכיכר מספקת תצפית על צידו השני של האקרופוליס, ויפה לראות אותו בלילה מואר גבוה מעלינו.
עוד לילה בעיר, ארוחה אחרונה במסעדה איטלקית בכונה שלנו, ואז קינוח בגלידריה שכנה שנהג המונית אמר לנו שהיא הטובה ביותר האתונה- וזהו. הטיול הסתיים.
7 ימים. 1100 ק"מ ל נסיעות. 5 נקודות עצירה ולינה. המון עצים בצבעי ירוק, כתום, צהוב, אדום. התרגשות, התפעלות והפתעות מהיופי. בהחלט יוון שונה מאד ממה שנהוג להכיר אצלנו. רחוק מאד מהאיים ומאתרי הנופש. road trip נהדר לחלוטין.
