אחרי כמספר שעות נסיעה בדרכי העפר ברחבי מזרח מונגוליה הגענו לגבול הרוסי. רק שם התחלתי להבין שאני אשכרה עוד כמה דקות אהיה באדמת רוסיה, וכמי שגדל במטרופולין של כרמיאל זה בהחלט אירוע מרגש. במעבר הגבול החיילים הסובייטים מלווים בכלביהם הקשוחים היו נראים הרבה יותר מאיימים מה שהם. מעבר הגבול עבר חלק ולמרות קצת כסיסת ציפורניים מהפחד שיעלו על בלוני הגז המוחבאים בתיק, מהר מאוד מצאנו את עצמנו חזרה על האוטובוס לעוד מספר שעות נסיעה לעיר הקרובה אולן אודה. הנסיעה ביערות היתה נחמדה במיוחד וכל כמה דקות נאלצתי לצבוט את עצמי כדי להאמין- אתה אשכרה בסיביר, המקום הזה מהסרטים שיש בו רק אסירים וטבע ו30 מעלות מתחת לאפס ושלג ועוד שלג ועוד שלג וכן אני שם ובגדול.
לבלוג הפייסבוק שלי: https://www.facebook.com/NitzanBackpacker/
ההגעה לאולן אודה אחה"צ לא דמתה לעיר המפוקפקת ששמענו עליה מסיפורים. האוטובוס עצר ליד מזרקה מזמרת סימפוניות והלכנו לחפש את ההוסטל שהזמנו מראש UU הוסטל. ההוסטל נמצא ליד הרחבה המרכזית בעיר בה מוצב פסל גדול של ראשו של לנין המנהיג האגדי והאהוד. ההוסטל עצמו חביב במיוחד ומיועד בעיקר לתרמילאים צעירים ונוסעים עמידים יותר המטיילים בעזרת הרכבת הטרנס סיבירית. הוא נמצא בשיכון וכשנכנסים בדלת אי אפשר שלא להתעלם מהשטיחים על הקירות, מהכורסאות והסטיגמות הנכונות על הבתים של הרוסים- רק סבתא חסרה! הלינה עולה 7 אירו בחדר משותף ונאלצנו לחכות יומיים לבעל המקום, דניס, אשר שולט בשפה האנגלית ומכיר את אזור העיר ואגם בייקל ברמה גבוהה ביותר. בינתיים הסתובבנו בעיר ואחרי ארוחה אחת בה הבנו שהאוכל הרוסי הוא לא בדיוק לטעמנו חזרנו לבשל בדיוק כמו במונגוליה. אחרי אירוע של חצי שוד בערב ליד הכספומט בבית מלון סמוך הבנו שבאמת לא כדאי להסתובב יותר מדי בעיר בשעות החושך, בחלק מאזורי העיר יש צפירה בשעה 8 בערב שמבקשת מהילדים להיכנס לבתים ולא להסתובב יותר ברחובות.
אחרי הצטיידות על אוהל חדש בחנות טיולים וציד עצומה ואחרי קנית כרטיס לרכבת הטרנס סיבירית לבירת סיביר, נובוסיבירסק, בתחנת הרכבת המקומית. אני שנייה אעצור וארחיב על רשת מסילות הברזל העוצמתית בסיביר, כדי להגיע לתחנה עליך לדלג מעל 8 מסילות רכבת אדירות וגם קניית כרטיס הרכבת היא חוויה גדולה כי ברוסיה אין אנגלית ובמיוחד לא בקופות תחנת הרכבת בעיר נידחת בסיביר, לבסוף יצאנו עם כרטיסים אבל לא היה לנו מושג אם הם הכרטיסים אליהם באמת התכוונו אבל כמובן שזרמנו וקיווינו לטוב. ואחרי קנית כרטיס טיסה משם לקירגיזסטן התפננו לצאת לשבוע לאזור ימת בייקל.
ימת בייקל היא הימה המתוקה הגדולה בעולם והיא גדולה פי 1.5 משטחה של ישראל, בחורף היא קפואה לחלוטין (כל האזורים -30 מעלות) אך בקיץ היא נעימה לרחצה. השקט והשלווה באזור שהיינו נהדרים, מלא סוסי בר וציפורים נודדות ויערות רחבים שאיתם גם מגיעים בשעות הערב היתושים הרעבים והצמאים לדמנו. בעזרת דניס החלטנו שניקח אוטובוס מקומי לכפר אוסט בורגזין ושם פשוט נזרום. אוסט בורגוזין הוא כפר דייגים נידח שנמצא 4-6 שעות נסיעה מאולן אודה המעבר ממנו לאזור היערות והחופים כרוך במעבר על מעבורת ובעקבות התייעצות בפנטומימה עם יושבי הרכב החלטנו לעבור את הנהר וששם הנהג יזרוק אותנו. וממש כך קרה, מבולבלים בלי יותר מדי מושג איפה או לאיזה כיוון האגם בכלל הגיע בחור מבוגר עם חיוך שיני זהב וריח וודקה חריף העלה אותנו על הרכב שלו ופשוט זרק אותנו בשטח שלו על החוף. מאותו ערב מצאנו את עצמנו 4 לילות על האגם עם אוהל פשוט הולכים לאורכו לפעמים היה קפוא למדי ולפעמים היה קיצי ונכנסו לאגם.
יומיים אחרי תפסנו טרמפ עם משפחה רוסית אשר לא יודעת מילה באנגלית חוץ מהילדה הקטנה בת ה9 שידעה טיפ טיפה ירדנו באוסט בורגוזין חיפשנו מוטל ועפנו לאיזה מרכול לקנות אוכל!!! היינו כ"כ רעבים.
למחרת עלינו על האוטובוס וחזרנו העירה, עשינו סיבוב במדרחוב הנאה, קניתי בבושקה גדולה ולמחרת כבר עלינו על הרכבת הטרנס סיבירית לנובוסיבירסק שם סגרנו על הוסטל עם בחור שלהפתעתנו ידע עברית עקב שהות וניסיון עלייה של חצי שנה בארץ בקיבוץ משמר הנגב. הרכבת עצמה מתישה בטירוף. 45 שעות, מעבר של 3 אזורי זמן ו2 סבתות עצבניות שישנות מתחתיי, החום הוא בלתי נסבל והריח של הנקניקיות קבאנוס, הגבינות המסריחות וערבול הזיעה של האנשים בקרון גורמים לך לחכות בקוצר רוח לסוף המסע. ב2 לפנות בוקר הגיעה הסדרנית של הקרון עם כל ה190 סנטימטרים שלה והשפם היפה והארוך להעיר אותנו ולהכין אותנו להגעה ליעד, קבענו מראש בטלפון עם ייבגני שיבוא לאסוף אותנו מהתחנה עקב המלצות לא להסתובב בערי רוסיה בשעות כאלו. ואכן ייבגני הגיע ולקח אותנו להוסטל החדש שהוא בונה בשיכון חביב ליד תחנת הרכבת. ה-2 לילות בעיר אצלו היו נהדרים, הסתובבות במרכז העיר, בקניונים ובפארקים ליד בית האופרה המרשים קצת נחת וצביליזציה אליה היינו כה זקוקים אחרי מונגוליה ואגם בייקל. גם השיחות הנחמדות על רוסיה וישראל וכל העבר המעניין של ייבגני הועילו לנו והוסיפו עניין. למחרת לקחנו מונית לשדה התעופה הבינלאומי בנובוסיבירסק ביום חורפי ועלינו על טיסה לבישקק עיר הבירה של קירגיזסטן.
חשוב לי לציין שלמרות הסטיגמה על כך שהרוסים הם אנשים קרים ולא נחמדים אנחנו חווינו חוויה מתקנת, שלל חיוכים ועזרה קיבלנו מכל מי שרק רצינו. ממליץ בחום! אני עוד אחזור…
מוזמנים לאהוב ולעקוב בבלוג שלי בפיייסבוק:https://www.facebook.com/NitzanBackpacker/
