יצאנו לדרכים, בשלושה ימים עברנו מאות ק״מ ומספר אתרים מרכזיים בחלק המערבי של הונשו, האי המרכזי של יפן. את שתי המזוודות הגדולות השארנו בקיוטו, שרות העברת מזוודת יעיל ביפן יעביר לנו אותם לטאקיאמה לשם נגיע בהמשך, בינתיים אנחנו נעים עם שני טרולי קטנות אותן נוח לאחסן בתחנות רכבת במהלך יום ביקור בעיר בין מלון אחד לשני. חשוב לי להזכיר שבלוג זה בא לתאר בקווים כלליים את המסלול והחוויות וההתרשמות שלנו אין כאן פרטים מדויקים על כל אתר ואתר. יצאנו מקיוטו בבוקר יום ראשון עם השינקנסן הרכבת המהירה והגענו להירושימה. אחסנו את המזוודות הקטנות בלוקר בתחנת הרכבת ומיהרנו לתפוס את הרכבת למיאג׳אמה, אי קדוש אליו מגיעים עם מעבורת. ברקע בודקים את דיווחי מזג האוויר כי טייפון חזק מאיים להגיע ליפן. אכן היה מעונן וגשום מדי פעם אך הטייפון פסח עלינו וירד בעוצמה על טוקיו וסביבתה. החלטנו שיש לנו מזל כי נסענו ברכבות בקרון 8 ובשורה 8 שהוא מספר קדוש ליפנים. האי מיאג׳מה ידוע בשער הטורי האדום (לדעתי השערים יותר כתומים מאדומים) אשר בזמן הגאות נמצא כולו במים. הגענו בזמן השפל וניתן היה לגשת אליו בהליכה. יש אפשרות באי לעלות ברכבל לפסגה ולצפות בנוף אך ויתרנו בגלל מזג האוויר הסגרירי. עם ההגעה לאי עומר הבחין בשלט גדול על הימצאות אקווריום ומיד הבנו מה מבחינתנו תהיה האטרקציה המרכזית. עברנו בקלילות במקדש המרכזי שבנוי על כלונסאות מעל המים הקדושים, למדנו שבגלל קדושת האי אין כאן בית חולים ואסור ללדת או למות באי כי דם מחלל את הקדושה, אין גם בית ספר באי.
הביקור באקווריום היה מוצלח ביותר, אקווריומים גדולים עם אוסף דגים מכל הסוגים והמינים, דולפינים, פינגווינים ואריות ים. לקראת סיום הביקור זכינו במופע משעשע עם כלבי הים, הכל מלווה ביפנית (ומסתבר שהצפייה של עומר באנימה אפשרה לו להבין פה ושם מלים). בדרך חזרה הגאות התחילה ועומר החליט שנספיק לעבור ביבשה, היה מאתגר מעט, היינו היחידים שבחרו לקפץ בין שלוחות המים, וזכינו למבטים סקרניים. להצלחת הטיול המשותף, חשוב לתת את המקומות בהם הילדים מובילים.
חזרנו למעבורת ושוב על הרכבת חזרה להירושימה. הגענו לבית המלון, בחוץ גשום אנחנו עייפים אז ויתרנו על סיבוב הכרות עם העיר ונשארנו בחדר. הפעם הראשונה בחדר בבית מלון יפני! ההפתעה הראשונה חדר האמבטיה למעשה חדר זכוכית שקופה ולמען הפרטיות מורידים תריסים מבפנים. על המיטות חיכו לנו פיג׳מות לבנות נעימות מאוד. כל התאורה בחדר ממרכז שליטה ובקרה ליד המיטות משולט וברור. למחרת ארוחת בוקר בבית מלון יפני, לצד האוכל המערבי המוכר מאכלים יפניים כמו מרק, אורז, דגים ועוד.
יצאנו לכיוון תחנת הרכבת הפקדנו שוב את המזוודות הקטנות בלוקר ולקחנו רכבת לעיירה קרובה לביקור במפעל של מזדה. הזהירו אותנו לא לאחר כי מדייקים שם, כמובן שהקדמנו. בלובי ההמתנה להתחלת הסיור היו שתי עמדות משחק לסימולטור נהיגה להנאת עומר וענבל. בעשר בדיוק!! מצוידים בתגים התחלנו בסיור עם מדריכה יפנית שמדברת אנגלית לא הכי ברורה. היא היתה מאוד ברורה בהנחיות השונות, למשל שתמונות אפשר לצלם רק במוזיאון ולא בשטחי המפעל. במפעל 15 אלף עובדים במשמרות סביב השעון ומייצרים 1800 רכבים ביום מדגמים וצבעים שונים. כמהנדסת תעשייה וניהול הפרטים היו מעניינים מאוד שכן יפן היא מולדת תורות הניהול היעיל והאיכותי לתעשייה. המפעל מתפרס על שטחים עצומים בין האיים עם גשרים יעודיים שנבנו ע״י המפעל ויכולת אחסון של עד 11 אלף רכבים. למפעל נמל ויכולת משלוח לכל העולם. במוזיאון הציגו מבחר רכבים לאורך ההיסטוריה ועד הרכבים העתידיים הידידותיים לסביבה. הסבירו לנו את השלבים להרכבת מכוניות. הציגו את שלבי העיצוב והכנת המודל הראשון מפלסטיק, עומר ניסה לפתוח את הדלת של אחת ממכוניות המודל ונשאר עם הידית ביד! מזל שהמדריכות לא ראו שכן הן לא היו סבלניות לחוסר משמעת. הידית הוחזרה בשלום למקום והמשכנו בסיור. סיירנו מעל קו ההרכבה עצמו. קו ההרכבה עליו נעות המכוניות, העובדים ממוקמים בעמדות קבועות ולמעשה מבצעים אותה פעולה לאורך כל המשמרת, בין התחנות נוסעת עגלה המובילה את האביזרים השונים הנדרשים להרכבה. מאוד יעיל, מאוד מסודר ומאוד נקי. במתחם עצמו מעונות מגורים לעובדים ומגרש חנייה של כ 5 אלפים רכבים לעובדי המפעל, כמובן כל הרכבים רכבי מזדה. לסיום קבלנו רכב קטן להרכבה כמזכרת. הסיור התחיל בדיוק בעשר והסתיים בדיוק אחרי שעה וחצי, הדיוק נראה כדבר המרכזי.
משם חזרנו להירושימה, אכלנו צהריים במסעדה קטנה בתחנת הרכבות למודי ניסיון לא למשוך זמן בין הארוחות. אחד היתרונות של מסעדות ביפן זאת תצוגת האוכל מפלסטיק בגודל אמיתי שמאפשר לבני הנוער להבין מה הם מזמינים, וגם לנו הגדולים.
נסענו לבקר במרכז ההנצחה של הירושימה מקום נפילת פצצת האטום. פארק השלום כמיטב הגינון היפני משובץ אנדרטאות, אחת מהם לזכר הילדה שקיוותה להחלים ע״י קיפול אלף עגורים מנייר שהם סמל לאריכות ימים. הילדה נפטרה, ועד היום האנדרטה לזכרה ולזכר כל הילדים שנפגעו בהפצצה הנוראית מכוסה באלפי עגורים מנייר שילדי בתי הספר מביאים. עברנו במבנה הקונגרסים ההרוס אשר משמרים כזכרון, ובאש התמיד אותה יכבו ביום בו לא יהיו פצצות אטום בעולם, אמן. המוזיאון השאיר עלינו רושם חזק מאוד. עדויות כתובות ומצולמות מאותו יום שתפס את היפנים בהפתעה מוחלטת למרות מצב המלחמה בינם ובין ארה״ב.
במעבר חד, ממשיכים חזרה לאוסקה עם השינקנסן, מרחק 330 קמ בשעה וחצי. עם הרכבת התחתית למלון שממוקם במרכז העניינים לשעות הערב. מדרחוב מפותל עם מסעדות ומרכזי משחקים והרבה אורות. אכלנו מרק ראמן עם אטריות ובשר משובח בדוכן פינתי ולקינוח גלידת יוגורט. עד היום ראמן המנה האהובה עלינו. תמיד בודקים מסעדת ראמן חדשה בארץ.
