הייתי שבוע במונטנגרו, בתקופת החגים, סתיו 2025, טיול שאגדיר כ"טיול משפחתי" (לא טרקים, לא אקסטרים, כן אטרקציות..).
להלן הטיפים שהייתי שמח לקבל לפני שיצאתי לדרך.
יש שני נמלי תעופה בינלאומיים במונטנגרו - בבירה פודגוריצה, וב-Tivat שסמוכה לעיר התיירותית Kotor, שלשם הגענו.
נמל התעופה של Tivat הוא בערך בגודל של תחנת אוטובוס שכונתית: יורדים מהמטוס והולכים כמה מטרים לטרמינל הקטנטן... בחוץ נהגי המוניות גובים 30-40 אירו לנסיעה לקוטור, וכלל ידוע שהמונית מנמל התעופה ליעד יקרה בהרבה מהמונית מהיעד חזרה לנמל התעופה. לאחר התמקחות והצגה של "לא צריך, אסתדר כבר" - אחד הנהגים הסכים לקחת ב-30 אירו.
האטרקציה העיקרית בקוטור עצמה היא העיר העתיקה: סמטאות צרות, אווירה נעימה, ושלל מסעדות וחנויות לתיירים. הגענו מחוץ לעונה, אך עדיין די עמוס שם - כי ספינות קרוז עוגנות בנמל ומביאות גדודי תיירים.
מי שיבחר ללון בעיר העתיקה עצמה - שיקח בחשבון שלא ניתן להיכנס עם רכב, ולכו יהיה עליו להתנייד עם המזוודות בסמטאות הצרות.
מה ניתן לעשות בקוטור חוץ מלהסתובב בעיר העתיקה:
קודם כל - יש לשכת תיירות ליד שער הכניסה הראשי לעיר העתיקה (מול המרינה).
העיר העתיקה מוקפת חומה, והחומה ממשיכה לטפס במעלה ההר התלול ומקיפה את המצודה שבראשו. אפשר לצאת לטיול ברגל שכולל עלייה ברמת קושי בינונית: החומה הצפונית נושקת לנהר, חוצים אותו והולכים במעלה הנהר: בהתחלה זה רחוב עירוני, ובהמשך שביל מסודר ומפותל ולא יותר מדי תלול שעולה במעלה ההר (בתחילת הדרך - הנהר יהיה מימינכם ומצידו השני - חומת העיר), בין עצי רימון ופרחים עונתיים.
המסלול הוא מחוץ לחומה, והמקום היחידי בו ניתן להיכנס פנימה הוא פתח גדול בחומה שמצריך טיפוס של כמטר וחצי - לאתלטים שבינינו.
אינני יודע אם יש מסלול מתוך העיר העתיקה שמגיע למצודה בראש ההר (כנראה שיש).
הפלגה: 40 אירו להפלגה של כ-3 שעות בסירה מהירה. יש מספר אטרקציות בינוניות בדרך, ומה שחשוב-
זו סירה מהירה וקופצנית ולא הפלגה נינוחה ומנומנמת, הכיף העיקרי הוא עצם ההפלגה בתוך המפרץ היפהפה, וגם עוצרים לכמה דקות וניתן להשתכשך בים.
Perast - כחצי שעה נסיעה באוטובוס, צפונית לקוטור. בהלוך עוצרים מעל העיירה ויש לרדת הרבה מדרגות כדי להגיע לטיילת שלאורך החוף, ובחזור לא מטפסים חזרה אבל הולכים לא מעט עד לנקודה בה הכביש מתחבר לטיילת. גם מי שמגיע ברכב שכור או במונית - לא יוכל להיכנס ויצטרך ללכת.
מה יש שם? טיילת נחמדה, מסעדות, גלידה... לא יותר מזה.
Budva - כשעה נסיעה באוטובוס מקוטור. העיר העתיקה והמרינה במרחק של 1 ק"מ מתחנת האוטובוס. כאן יש מרינה ארוכה עם מסעדות ואפשרויות הפלגה, ועיר עתיקה מוקפת חומה בדומה לקוטור.
באוקטובר היה נחמד להסתובב: לא יותר מדי עמוס, ומזג אוויר נוח.
רכבל - מתחנת האוטובוס של קוטור קונים כרטיס משולב ב-30 אירו: נסיעה הלוך וחזור לרכבל, והרכבל עצמו. הנסיעה - כ-10 דקות. מומלץ! נוף נהדר מראש ההר.
למי שיש רכב שכור - שיגיע איתו, אין צורך באוטובוס.
למעלה יש מתקן בסגנון רכבת הרים, לילדים ולצעירים ברוחם.
השוק של קוטור - סמוך לשער הראשי לעיר העתיקה. קטן מאוד, קצת תוצרת חקלאית, וקצת גבינות ונקניקים לתיירים.
Zabljanka (זבליינקה) - עיירה בהרים, לא במרחק של קפיצה מקוטור כמו הנ"ל! בקיץ יש אוטובוס מקוטור, אבל אנחנו היינו צריכים לנסוע לפודגוריצה (עיר הבירה) ומשם להמשיך לזבליינקה, בנסיעה די מתישה מבחינת הזמן.
זבליינקה מציעה אטרקציות כמו: רכיבה על סוסים, טיול טרקטורונים או ג'יפים, אומגה, האגם השחור.
רכיבה על סוסים - עשינו את זה אצל מישהי בשם אנה, ווצאפ +38269937251. כדאי לתאם מראש, בעיקר כשזה מחוץ לעונה. בעונה אולי יש עוד חוות שמציעות את השירות. שילמנו 25 אירו לטיול של שעה. המקום נמצא כ-20 דקות הליכה מהעיירה.
אומגה - zip lining באנגלית. צריך להגיע ברכב שכור או במונית (35-40 אירו הלוך וחזור). הגלישה עצמה, מעל הקניון עולה 30 אירו.
האגם השחור (Black Lake) - במרחק של כ-45 דקות הליכה ממרכז העיירה, לאורך הכביש. יש שילוט לנהגים, למי שמגיע ברכב שכור. הכניסה עולה 5 אירו. אגם קטן ונחמד, ותו לא.
התניידות במונטנגרו: לא שכרתי רכב. הכבישים הבינעירוניים צרים, הנסיעה איטית, תרבות הנהיגה פחות טובה מאשר בארץ. אוטובוס בינעירוני נוסע במהירות של 40-50 קמ"ש בממוצע. נהגי האוטובוס והמוניות אינם מדברים אנגלית, חוץ ממילים ספורות. אל תבנו עליהם!
כשיש מזוודות לשים בתא המטען של האוטובוס - יגבו 1 אירו על השירות.
כסף: בניגוד למה שנאמר לי, כמעט תמיד ניתן היה לשלם בכרטיס אשראי. רק במקומות בודדים נדרשתי לשלם במזומן. המטבע המקומי הוא כאמור - האירו.
מחירים: בקוטור, עיר תיירותית, המחירים הם מחירים אירופיים. אולי אירופאים מינוס, אבל לא זולים.
לעומת זאת בעיירה Zabljanka שבהרים, המחירים היו פחות ממחצית המחירים שבקוטור, והיה מאוד זול שם.
שפה: כעקרון מדברים שם סרבית (או מונטנגרית...). בהרבה מקרים אין שילוט באנגלית, והשילוט בסרבית הוא במקרה הטוב באותיות לטיניות, ובמקרה הפחות טוב באותיות קיריליות.
כשנכנסים לסופרמרקט - קשה לדעת מה קונים.
אפשר לנסות ולהיעזר בכלי AI או באפליקציות של Google (כמו Google Lens) לבעלי תושייה טכנולוגית.
תקשורת: אפשר לקנות סים מקומי עם 50GB ב-15 אירו.
אוכל: במסעדות התיירותיות מנה תעלה 15-25 אירו. יש הרבה פירות ים, לטעמי - באיכות נמוכה.
אפשר למצוא חנויות עם דברי מאפה, וכדאי לנסות את הבורקאס המקומי במילוי גבינה או בשר או תפו"א.
בטיחות: במקומות בהם היינו הרגשנו תמיד בטוחים, לא ראינו טיפוסים מפוקפקים בשום מקום.
גם כישראלים - לא ראינו כתובות קיר עויינות, לא קיבלנו הערות לא נחמדות.
התחושה הייתה ידידותית.
יש שם הרבה ישראלים, בעיקר בתקופת החגים כשאנחנו בחופשה ושאר העולם לא, ובאתרים התיירותיים מזהים אותנו בקלות ומנסים להתחנף עם כמה מילים בסיסיות בעברית.
