כרתים: העיירה שמפרידה בין עד עכשיו לאחר כך.
אגיוס ניקולאיוס.
רמי שני
יוון הנעלמת נראית כמו גרסה למקום שבו כמעט כל אדם היה רוצה להיות, אולי אפילו לחיות. הדרך לשם עטופה בנופי ים תיכון, מורכבים מאדמה רוויה, סלעים בגווני אבן מרובים, שטחי חקלאות וכפרים משובצים בתוך תפאורה שבין טבע לבין סביבה הנוצרת מהאנושות החיה בה. דרך בין עיר הבירה של האי כרתים, הרקליון, לבירת מזרח האי אגיוס ניקלואיוס. החוף שלידו נסלל הכביש, עמוס בעיירות תיירותיות ומשרדי השכרה של כלי רכב מכל סוג אפשרי, החל באופניים, אופנועים וקטנועים, באגי, מכוניות ועד סירות ממונעות ויאכטות לשיט בים. ציר החוף יורד מהכביש הראשי למזרחה של העיר חרסוניסוס ושב אליו שוב מול התרוממות הרים שהיא נשמת התכסית של כרתים. בקילומטרים הבאים עולה הדרך בתוך גיא צר שבו טברנות ייחודיות והיא ממשיכה תחת רכס שביחד עם אח תואם ממול, יוצר עמק פורה ורחב, המיושב בדלילות עד הכניסה לאגיוס ניקלואיוס.
רמזור אחד בכניסה, שתיים שלוש כיכרות וצומת אחד, שבו שלט צנוע המפנה שמאלה לנמל הישן. הוא מסתתר השלט, כמו היה טומן את סודו ומגלה אותו למי שהוא רוצה מסיבות השמורות רק לו. הפריט הבא בדרך הוא גשרון עגול וקטן, שכאילו היה אומר בצורתו: 'בחייך, מה יש לך לנסוע עלי?'. מי שראה את השלט, נבחר לנסוע עליו ולחצות אותו, להמשיך ברחוב צר, המתפתל בעליה, עד פסגה שממנה החיים מתחלפים במשהו אחר. כאן צריך לחפש חניה ולהסתכל. כאן התנועה היא על צוק בגובה רב מעל כיכר ים. כאן מובן סודו של השלט. כאן השלווה והמראה שמסביב הם ההופכים את מה שהיה למשהו אחר. כאן, פעם ראשונה, מתחיל משהו אחר באופן ההסתכלות על הווה, עבר ועתיד. ובסך הכל מה יש כאן? מעגל של בתי קפה סמוכים על בתי שכונות מגורים צפופות. חיבור שמובן מיד לעין הרואה: כל כך יפה הנוף, שהצפיפות הופכת להיות פרט שולי במרקם ומרכב החיים בהם.
תכונת המקום, אם היא קיימת, עטויה בכסות רגועה, המזמינה לשבת ליד אחד השולחנות הקטנים, תחת עץ זית זקן ורחב, לבקש ממלצר אדיב ספל של קפה בסגנון האהוב וללגום באמצעותו את הכל. את המראה. את המקום, את הנפלא שבין מה שקרה לבין מה שעתיד לקרות. יש מקום לאהבה שם, מתחת לעצים האלה וספסלים לה וגם ריבועי אבן סגורים בקורות עץ לעמוד בהם, לאהוב ולהנציח תמונה על הרקע של רקמת הצבעים שזורת הים, הבתים, הסמטאות, ירוק העצים ושקיפות הנשמה והנפש. במדריכי התיירים הכתובים, אפשר למצוא את סיפורי המקום הרבים, למין האלה ששחתה במים הצלולים ועד לפחדים העתיקים מפני מפלצות השוכנות בהם. אפשר לתת לסיפורים אלו לחלוף דרך העיניים והאוזניים. מאלו, גדול הפיתוי פשוט לחיות את הרגע.
מדרגות אבן מוליכות אל מדרכות עתיקות וסלולות המקיפות את האגם, שבקירותיו חבויות מערות קטנות לשימוש דייגים ושייטים. בהיקפו של האגם גלויים לעין מקומות הישיבה הרבים וברחובות שאחוריהם, מסתתרים רחובות שלובים לקנייה של כל מה שהלב חפץ, מתוצרת המקום, מזכרותיו ושכיותיו, עד אופנה חדישה של ביגוד, אלקטרוניקה ושאר פריטים לשיפור החיים. היקף האגם מתחבר בגשר לכביש חוף, שבו מסעדות מצד אחד וסירות דייגים מהצד השני ואף חוף רחצה קטן וחבוי בין הסלעים. מיצר יבשה מפריד היטב בין נמל ומעגנת רציפי סחר לבין חלקות החופים שבהם מבלים האנשים. כמו שאר ערי האי, גם כאן מרובים מקומות האירוח, שמשום מה נשמטים ממדריכי הלינה המוכרים ולפי מראם הם ראויים בהחלט לשהייה. בנופים שסביבת העיר, האגם והמפרץ, אפשר לבלות ימים אחדים. שהרי כרתים שבין חאניה להרקליון היא אחת וזו שממזרח היא החוויה האמתית.
