שנה אחרונה במשרד החינוך (בקיץ מתוכננת פרישה), אנחנו עדיין כפופים לחופשות של מערכת החינוך שמאפשרות חופשת אביב קצרה לפני פסח.
על צ'ינקווה טרה שמענו מזמן, וחופשה קצרה מחוץ לעונת התיירות העמוסה, נראתה לנו מתאימה בול לאיזור. טיסה למילאנו, יום וחצי בעיר היפה הזו, ועוד שלושה וחצי ימים בחוף. זו החופשה הראשונה שתכננו וביצענו ללא רכב שכור. התניידנו ברכבות בלבד (וברכב של מדריך פרטי – על כך בהמשך), וזו הייתה התנסות מעניינת.
יום רביעי
טיסת אחה"צ של אל-על למילאנו. תורים נוראיים בכניסה ואז עיכוב של שלוש שעות במטוס (תקלה טכנית). נחתנו ב 24:30 כדי לגלות (כמובן) שהמונית שהוזמנה מראש כבר לא מחכה יותר. UBER פתר את הבעיה במהירות (וביוקר) והמונית הביאה אותנו למלון IQ-Hotel - שלוש דקות מתחנת הרכבת המרכזית של מילאנו. מלון מודרני וחמוד, במיקום מעולה – קרוב למטרו ולרכבת. מומלץ.
יום חמישי
הליכה רגלית לכוון מרכז העיר. היעד הסופי הוא הגג של הדואומו – עליה במעלית שהוזמנה לשעה 12:30. עברנו דרך שכונת בררה (Brera) עם הסמטאות מלאות החנויות, ליד בית האופרה, בכיכר של לאונרדו די-וינצ'י וכמובן בקניון המקורה ויטוריו עמנואל ההומה תיירים. יצאנו אל הכיכר העצומה שלפני הקתדרלה להפסקה קצרה ולהצטרפות לתור אל המעלית. שני התורים (למדרגות ולמעלית) דומים באורכם ומגיעים לאותו גג – השאלה היא רק האם רוצים להתנשף בעליה, או לא. רואים את העיר שמסביב, ואת המוני הפיתוחים של הגג. הירידה אל תוך הקתדרלה (אם שילמתם כניסה) הענקית והמקושטת.
חזרנו ברכבת התחתית (כדאי לקנות באוטומט כרטיס ל 24 שעות. ליד כל גרם מדרגות מסומן המסלול – לשים לב לא להתבלבל בכוון), למנוחת צהריים.
היעד לאחר הצהריים הוא המצודה הענקית קסטלו ספורצסקו (Castro Sforzesco), לשיטוט בחצרות, בפארק הענק שמאחוריה ובכיכר עם המזרקה שבחזית לה. הפסקת ערמונים ואז הליכה ארוכה ברחובות היפים של מילאנו למסעדת Linfa – מסעדה טבעונית ללא גלוטן. פינוק של ערב לשומרי כשרות ונמנעי גלוטן. סיימנו את הערב בשיטוט רחובות ובחציית העיר (בתחתית) בחזרה למלון.
יום שישי
בשעה 13:00 מוזמנת רכבת ל – Monteroso. עד אז אפשר להספיק סיור קצר למרכז העסקים של מילאנו (מלא בנייני זכוכית יפים), לצמד בניני "היער המאונך" ולבית המצויר שלידם.
תחנת הרכבת הענקית של מילאנו מתנהלת כמו טרמינל בשדה תעופה, כולל הקניות, השערים ולוחות הזמנית. מחלקה ראשונה ברכבת מאפשרת מקום למזוודות והתרווחות לשלוש שעות נסיעה אל צ'ינקווה טרה.
משיקולים של ניידות וקירבה לרכבת ולים החלטנו להשתכן ב -Monteroso (העיירה הצפונית והגדולה מבין חמשת הכפרים), במלון Baia- חמישים מטר מתחנת הרכבת וממש על חוף הרחצה. המיקום מעולה, השאר קצת פחות. אין מעלית ודי קשה להגיע לקומה השלישית – לחדר עם המרפסת הצופה על הים והנוף. החדרים קטנים וארוחת הבוקר בסיסית וחד גונית. ללא ספק אנחנו משלמים על המיקום, והבעלים מצפים שלא נתלונן על השאר.
התמקמנו במלון ויצאנו לגיחה ראשונה ברכבת האיזורית לכפר Vernazza . יש רכבת כל עשרים דקות (קניית כרטיסים דרך הרשת או באוטומט בתחנה). המוכרת בתחנה הסבירה שצריך לפחות 5 נסיעות יומיות כדי להצדיק כרטיס יומי ולכן קנינו כרטיסים עבור כל נסיעה.
ירידה ברחוב הראשי לנמל הומה האדם, לארוחת ערב מוקדמת של דגים וספגטי. למרות המיקום התיירותי, המסעדה היתה טובה והשרות יעיל. התפתחה שיחה עם הזוג האמריקאי שישב לידינו (שבועים בטיול בצפון איטליה, כמה קשה לטייל עם ילד בין שלוש, כמה הצימר יפה אבל מלא מדרגות ומסוכן לילד). הבטחנו להם שגם עבורם יגיע היום בו יוכלו לטייל ללא ילדים וללא דאגות.
חזרנו ברכבת עם אור אחרון, לשיטוט קצר במונטרוסו ולבחירת המסעדה ליום הבא.
יום שבת
לאחר התלבטות, החלטנו לנסות להתמודד עם המסלול הרגלי בין מונטרוסו לורנצה. בערך 4 ק"מ של מדרגות (עליות וירידות), שבילים צרים והמון נוף וחקלאות טרסות. קונים כרטיס מראש או משלמים בכניסה. היה קשה (בשבילנו), אבל שווה את המאמץ. אי אפשר להיות בצ'נקווה טרה בלי לפחות מסלול הליכה אחד ואנחנו שמחים שעמדנו בכך. התצפית על הנמל של ורנצה מאמצע הצוק מצדיקה את המוניטין של המסלול ומסבירה את המוני המטיילים מכל הגילים ומכל הארצות שהלכו איתנו. בירה, גלידה וחזרה במעבורת למונטרוסו למנוחת צהריים.
היום שימשי וחם וחוף הרחצה מלא. רק מה – המים קפואים. הסתפקנו ברביצה על החוף (דילגו עלינו ולא ביקשו כסף על השימוש במיטות השיזוף) כדי לטעום גם את החלק הזה של החוויה מהאיזור. ארוחת ערב במסעדה חמודה בחלק העתיק של מונטרוסו (ירקות אפויים, ספגטי עם פסטו מקומי וטרמיסו פיסטוק) סיימה את היום הארוך.
יום ראשון
כבר ביום הקודם הבנו שלא באמת צריך שלושה ימים בשביל לחוות את איזור החוף. בחיפוש זריז עלתה ברשת הצעה לסיור מודרך ומזמר לאיזור קררה. נרשמנו. יצאנו ברכבת אל לה-ספציה (La Spezia) כדי לפגוש ליד תחנת הרכבת את קלמנט – המדריך הפרטי שלנו להיום. פיאט פנדה קטנה, גיטרה בבגז' ואנגלית בסיסית (ומספקת). התחלנו את הסיור דרך החוף של לה-ספציה ואז מפרץ המשוררים San-Terenzo עצרנו בטיילת לסיבוב ראשון (המון איטלקים שנהנים מהשמש של יום ראשון בבוקר ובלי תיירים!) ולהופעה ראשונה (שיר איטלקי מנאפולי). המשכנו דרך Lerici אל הכביש המהיר ולכוון מחצבות השיש של קררה. המון הסברים בדרך (על הרומאים, על המספנות של היכטות, ועל החיים לאורך החוף). עלינו לקררה ומשם במחצבות השיש שבאלפים האפניניים. עצירה קטנה לקפה בכניסה לאיזור המכרות , עוד הופעה מוזיקלית מתחת לגשר הרומאי והמשך טיפוס לסיור במכרה התת קרקעי של השיש הלבן המיועד לאומנות. נוסעים ברכב מסחרי אל תוך המכרה – ואל סיור עם מדריכה נמרצת ומלאת תנועות ידיים – שמסבירה על סוגי השיש ועל אופן החציבה שלו. לסיום – הופעה נוספת באקוסטיקה של המכרה להנאתנו ולהנאת שאר משתתפי הסיור. התחנה האחרונה היא כפר עתיק במרומי ההר (חבל שהפסגות היו מכוסות עננים), להפסקה של לחם מקומי וגבינות (ויתרנו על המעדן המקומי – פסטרמה משומן חזיר – מטעמי כשרות) ולשיר אחרון (הללויה ! של לאונרד כהן בתוך הכנסייה המקומית).
קלמנט החזיר אותנו כל הדרך ללה-ספציה, ועזב אותנו אם הנחיות לסיור בעיר ולמקום מומלץ לארוחת ערב.
ניתן להגיע לקררה ולמכרות גם באופן עצמאי והסיור הפרטי אינו זול. עבורנו הסיור היה מלמד ומעניין והשהות עם קלמנט עברה מהר ובאופן נחמד. קלמנט מדריך נעים, ידען, עדין וקשוב ואנחנו ממליצים בחום על אופציה כזו למי שמתכנן טיול באיזור.
חפשו: Carrara Marble-Day-Tour - enjoy fun, music and food-tasting
סיימנו את היום בטיילת של לה-ספציה, כולל ארוחת ערב מקומית, והרכבת הביאה אותנו חזרה ישר למלון שלנו.
יום שני:
היום התחיל מוקדם בסיור זריחה – טיפוס במעלה החלק המודרני של מונטרוסו (החלק הצפוני). וילות מדהימות, מלונות בוטיק, ותצפית על המפרץ המתעורר ומשנה צבעיו.
את היום האחרון הקדשנו לשני הכפרים הדרומיים ובעיקר לדרך האוהבים המחברת אותם. (צריך להזמין כרטיסים מראש). הדרך היא בעצם שביל בטון מודרני וקצר (פחות מקילומטר) הנטוע בתוך המצוק ומאפשר הליכה נוחה מ Riomaggiore ל Manarola תוך כדי תצפית על הכפרים, על הים ועל המצוקים של החוף.
את היום סיימנו בארוחת צהריים ניחוחה על החוף של מונטרוסו ובנסיעת רכבת ארוכה למילאנו וממנה לשדה התעופה.
מספר הערות ותובנות:
מילאנו עיר נחמדה ויפה. שווה להסתובב בה, והיינו יכולים להקדיש לה עוד יום לפחות (או יותר, אם היינו רוצים להספיק גם כמה מוזאונים).
גם באפריל – איזור צ'ינקווה טרה מלא בתיירים. זה הופך את החוויה לפחות אותנטית. שווה לישון באיזור לפחות לילה אחד כדי לחוות את השקט שמשתרר עם רדת הערב כשמרבית התיירים עוזבים את האיזור. נראה שבלה-ספציה ומדרום לה יש כפרים לא פחות יפים ועם עומס תיירים נמוך בהרבה.
להערכתנו – לא צריך יותר מיומיים כדי לחוות את האיזור (אלא אם כן רוצים להתרכז בהליכה בשבילים הרבים שבשמורה). אנחנו ניצלנו יום אחד לטיול בקררה והרגשנו שזו היתה החלטה נכונה.
אנחנו נהנים מהאינטרקציות עם המקומיים. מדריך אישי כמו שהיה לנו הפעם, או השתתפות בסדנת בישול (כפי שעשינו בעבר) היא דרך נוחה וטובה להכיר יותר טוב ולהתחבר.
זה היה הטיול הראשון שלנו ללא רכב שכור. ההתבססות על רכבות נוחה ואפשרית וללא ספק חסכה לנו התעסקות עם חניה ועם תנועה. מצד שני – רכב מאפשר גמישות וחוסך זמן. למרות ההמלצות הרבות שלא להגיע לאיזור צ'נקווה טרה עם רכב, נראה לנו שאם מוצאים מלון או מקום מגורים עם חנייה, הדבר אפשרי, והרכב מגדיל את היכולת להכיר את האיזור ומאפשר יותר גמישות בטיול.
