התרשמות כללית מהמעבר היא שהוא אמנם מתיש אבל סך הכל סביר. בגלל שהוא נפתח לתיירים הפקידים בדרך עדיין מתרגשים נורא לראות אתכם. כנראה שיעצרו אתכם בדרך כדי לבדוק דרכון כמה וכמה פעמים. גם הכביש ממניפור לmoreh עודנו בשיפוצים. מצד שני המקומיים בסביבות הגבול הם נשמות מתוקות - יעזרו לכם עד כמה שיוכלו בהקפצות לגבול וממנו ובמתן מידע, נותנים לכם מחירים אמיתיים של מוצרים ושירותים וכו'. כמובן בצד ההודי האנגלית של המקומיים הרבה יותר טובה מאשר בצד המיאנמרי, אבל גם במיאנמר אפשר להסתדר עם פנטומינה וחוש יצירתיות.
ויזה למיאנמר - את הוויזה למיאנמר לא קשה להשיג. מגישים בקשה באתר הרשמי, ותוך זמן קצר הוא בתיבת המייל. אני הוספתי 6 דולר בשביל ההליך הסופר מקוצר, ותוך שעתיים הוא ישב לי במייל. לא לשכוח למלא את שם המעבר הנכון- במקרה הזה, tamu. בשם המלון במיאנמר אפשר לכתוב hotel moe או כל מלון אחר שמצאתם בחיפוש בgoogle maps בעיר kale, הסמוכה לגבול. אישית אשכרה הזמנתי לינה במלון ואחרי קבלת הוויזה ביטלתי, אבל ממה שהבנתי מאחרים זה צעד מיותר. אבל מה שכן חשוב - לא לשכוח להדפיס את הוויזה!
הלוך - מסיסיפור ccpur, מניפור/ הודו ל- kale, מיאנמר. יצאתי ב7:00 בבוקר עם רכב מסחרי שנסע לmoreh. את הנסיעה מצאתי באמצעות בני קהילת המנשה בסיסיפור "ששידכו" בינינו. בכל אופן יש גם מיניבוסים מסיסיפור/ אימפאל לmoreh. הנסיעה עלתה לי 500 רופי. הכביש לmoreh בשיפוצים כרגע, ככה שחלקו טוב וחלקו פחות טוב, והנסיעה לקחה 4 או 5 שעות. מ-moreh אפשר לתפוס טוקטוק שלוקח אותך לגבול- 2 קמ מmoreh סך הכל. אני תפסתי טרמפ על קטנוע. הגבול הוא בעצם גשר שעובר על נהר, שצד מערב שלו הוא הודו וצד מזרח הוא מיאנמר. אבל לפני שפונים שמאלה בגשר ועוברים למיאנמר, צריך להמשיך ישר וללכת להחתים דרכון בצד ההודי. יש שם מבנה ענק שבו מחתימים דרכון וממלאים הצהרת מטען וכו, קשה לפספס. אחרי זה חוזרים אחורה והפעם חוצים את הגשר. מיד לאחריו יש מבנה קטנטן שבו מראים את הוויזה למיאנמר ומחתימים את הדרכון. זה הזמן לאחר את השעון בשעה, לשעון מיאנמר. Tamu נמצאת 5 קמ משם. הפקיד בביתן הציע להזמן לי טוקטוק אבל לי לא היה בשלב זה צ'אט מיאנמרי. במקום זה תפסתי טרמפ על קטנוע - יש מעבר חופשי מmoreh ל-tamu ללא צורך בוויזה, והכביש שוקק תנועת קטנועים. הבחור הוריד אותי בסוכנות נסיעות, בשדרת חנויות בעיירה. בסופרמרקט soe יש אופציה להמיר רופי לצ'אט או להיפך - בעמלה של 5 אחוז. הבנתי שגם ב-moreh יש אופציה כזו. עליתי על מיניבוס שנסע ל-kale. יש אופציה גם לנסיעה ישירה למנדליי מ-tamu. הנסיעה עלתה לי 4000 צ'אט והמיניבוס מקפיץ ליעד הנדרש בתוך kale. הכביש בצד המיאנמרי מישורי ויחסית טוב והנסיעה ארכה כ-4 שעות. הגעתי ל-kale סביבות 16:00, שעון מיאנמר. מ-kale אפשר להמשיך באוטובוסים/מיניבוסים למנדליי, ינגון או למדינת צ'ין. יש במקום גם שדה תעופה עם טיסות למנדליי וינגון.
חזור- יצאתי ממנדליי בנסיעת לילה ישירה ל-tamu. הנסיעה הייתה במיניבוס ועלתה לי 25 אלף צאט. הכביש במיאנמר הוא די סבבה. עליתי על המיניבוס סביבות 18:00, הגעתי ל-tamu סביבות 9:30. הנסיעה הייתה יכולה לקחת פחות, אבל התעכבנו בדרך די הרבה. הנסיעה במיניבוס בלילה לא מומלצת, לא ישנתי טוב, ועדיף למצוא אוטובוס. ב-tamu המרתי בסופרמרקט soe צאט לרופי, בעמלה של 5 אחוז. יש משם טוקטוקים לגבול במחיר של 3000 צאט אבל כבר המרתי את כל הצ'אט שלי. במקום זה תפסתי טרמפ על קטנוע לגבול. הגבול עצמו הוא הגשר שמעל הנהר. לפני המעבר על הגשר יש ביתן קטן. החתמתי שם דרכון, בצד המיאנמרי, כולל מילוי טופס קצר. לא לשכוח להזיז את השעון שעה אחורה - לשעון ההודי. אחרי. שעברתי את הגשר פניתי שמאלה כדי להחתים דרכון במבנה ענק בצד ההודי. יש לי וויזה בדרכון ככה שלא הייתה לי שום בעיה להיכנס למדינה. לח'ברה שיש להם וויזה אלקטרונית - לא ייתנו לכם להיכנס למדינה במעבר קרקעי, אלא אם כן כבר הייתם בהודו פעם אחת ונכנסתם דרך שדה תעופה, יצאתם למיאנמר, ואתם רוצים להיכנס שוב. ממעבר הגבול ל-moreh יש שירות שאטלים חינמי לmoreh, הוא לא היה פעיל כשהגעתי אבל שווה לבדוק. חזרתי לגשר כדי לתפוס טרמפ לmoreh. הגעתי ל-moreh ממנה יש תחבורה לאימפאל או לסיסיפור, וממה שהבנתי גם אופציה להמיר צאט לרופי. עליתי על מיניבוס שנסע לסיסיפור, נסיעה שלקחה 4 שעות ועלתה 600 רופי. הכביש עצמו בשיפוצים, ככה שיש בו חלקים וחלקים פחות טובים.
.
חשוב לציין שנכון לנובמבר 2019 יש מתיחות אתנית בצד ההודי של הגבול. בפועל, מבחינתנו זה אומר שייתכנו השבתות בלתי צפויות ועיכובים בתחבצ מ-moreh ואליה וסגירה של חנויות בעיירה. כל זה מגיע כיוזמה של המקומיים ולכן לא משפיע בכלל על מעבר הגבול והצ'ק פוינט וכו שפועלים כרגיל. אם "נתקעתם" בmoreh לזמן מה אני ממליץ לקפוץ לבית כנסת של בני מנשה (יש 2, אחד מהם מופיע בgoogle maps). בית הכנסת נמצא בחצר בית של כמה משפחות ככה שתמיד תמצאו שם אנשים. חלקם מדברים אנגלית מעולה, אפשר לשמוע מהם על החיים של הקהילה ולראות את בית הכנסת. במידת הצורך הם ישמחו לעזור לכם ולתת לכם מידע.
אגב, לפי fitfortravel יש הימצאות של מלריה והמלצה לקחת מלרון בכל האזור שממנדליי עד moreh. אישית נתקעתי בmoreh ללילה אחד ולא רציתי להתחיל לקחת מלרון אז פשוט יצאתי החוצה בערב עם בגדים ארוכים ומלא מלא קרם נגד יתושים.
