טסנו למרקש ב-11 בדצמבר 22 בטיסה ישירה, ל-8 ימים. נחתנו מאוחר בערב.
כאשר יצאנו מן המונית שהסיעה אותנו לריאד, נבהלנו מן המראה שהתגלה לעיננו. הסמטאות המתפתלות החשוכות מאוד, (הנהג השאיר אותנו על הכביש הראשי והסביר שאינו יכול להיכנס פנימה לתוך הסמטאות עצמן. בהמשך הבנו גם למה). הרחוב מלוכלך ומוזנח והררי אשפה, ובחוץ המון אדם עושים על האש, מנפנפים ומנפנפים. ואז... נכנסנו לתוך הריאד, והניגוד היה כל כך מהמם(!) וגדול. הכל ירוק, דקלים, בריכה מחוממת במרכז, מסביבה שולחנות קטנים שכבר ערוכים לא. הבוקר, תנור גז גבוה לחימום, ובצדי הבריכה מזרנים וחלוקי מגבת, וכובעי קש על המזרנים לעיצוב. הסוויטה שהזמנו יפה ,מזמינה ,מעוצבת בסגנון אפריקאי מרשים ונקי וכוללת ג'קוזי מפנק והמון מגבות.! למחרת העיר אותנו המואזין ( כן, כן ,מתרגלים ל-5 פעמים ביום, ואם הוא מאחר בכמה דקות כבר מודאגים) , אכלנו א. בוקר עשירה: מלוואחים קטנים, חביתות, מיץ תפוזים, קפה , תה, פרי, גרנולה ויוגורט ,פיתות טעימות שלהם שעליהן זורים מעט סולת לפני האפייה. טעימות מאוד. 3 סוגי ריבות בצנצנות קטנות , דבש וחמאה טעימה.
מצרפת קישור לריאד. יש הרבה ריאדים טובים, אבל חשוב שתסגרו על אחד שנמצא בתוך גבולות ה"מדינה". יצאנו לתור את מרקש. מצאנו עיר מפתיעה וקסומה, מלאה בשווקים צבעוניים המוכרים תבלינים, פיצוחים וטאג'ינים לבישול, לוחות שחמט, המון מגנטים ומחזיקי מפתחות, כיאה ליעד תיירותי מבוקש, כובעים עם סמל מרוקו עליהם, אבקות איפור לעיניים (כוחול), והמון דגלי מרוקו מוצגים בגאווה למכירה בכל מקום, להדגיש את גאוותם על המקום הגבוה אליו העפילו במונדיאל.! מאכלים טעימים וגם קינוחים מיוחדים (אהבנו במיוחד את השבכייה, שגם כיכבה תמיד בצד מרק החרירה החמצמץ, וביחד עם תמרים יבשים. שאלתי לסיבה, והסבירו לי שזו דרכם ל"שבור" את צום הרמדאן).
מקומות מומלצים נוספים במרקש: מסגד הכותייבה, המלאח היהודי, ג'אמע אל פנה (ארחיב עליה בהמשך),
וגם האזור היוקרתי שבמרקש: גני מז'ורל , מוזיאון איב סן-לורן, ובתי קפה ומסעדות ברמה אירופית והמחירים בהתאם.
האוכל טעים, מתובל בעדינות ולא חריף כפי שציפינו שיהיה.
אוכל עם גוון עמוק, מאוזן ונעים של תבליני הל, ציפורן, דבש, כורכום, כמון, ותבלינים נוספים
שלא זיהיתי מה הם.
קוסקוס רך ועדין מוקף בפרי יבש(תמרים בד"כ,)וטאג'ינים מעולים של כבש, עוף,
דגים ואפילו טאג'ין ברברי צמחוני.
שהינו במרקש עצמה, שבוע ימים, עם שתי גיחות. במרקש מאוד כדאי לבקר בכיכר "האבודים" : גא'מע אל פנה. מיוחדת מאוד, בעיקר בגלל המחללים לקוברות, הקופיפים, דוכני המיץ הטבעי והפרות היפים, ודוכני קעקועי החינה של הנשים. ובעיקר בערב, אז חווים את האווירה האפריקאית ממש, עם התופים והריקודים הברברים. הגיחה האחת הייתה לא-סווירה (מערבית למרקש כשעתיים וחצי נסיעה רציפה, שלוש שעות עם הפסקה שעושה הנהג. באוטובוס ממוזג עם מקומות מסומנים- (קניית הכרטיסים מראש בתחנה במרקש כולל לחזרה בערב). עיר חוף על האוקיינוס האטלנטי עם מבצר פורטוגזי, הגלים גבוהים מאוד- (צולמו בה כמה סצנות מהעונה השלישית של משחקי הכס), עולים למעלה ונתקלים בכמה תותחים והרבה תיירים. גם תיירים מקומיים. א-סווירה מפורסמת בדגים ופירות הים שלה.
הדגים תמיד עשויים על האש , בליווי סלטים מרוקאיים צ'יפס ופיתות מרוקאיות. זה המקום להדגיש שבמסעדות במרוקו אין אלכוהול, אבל אנו יכולנו לשתות בירה ויין בריאד שלנו.
הגיחה השנייה הייתה לטבע, המפתיע גם הוא. לעמק אאוריקה הירוק והפורה( היה שם קרררר..), דרומית- מזרחית ממרקש. עשינו מסלול נחמד וקליל , שאותו התחלנו מן הכפר סטי. פאטמה. כ-2 ק"מ לכל כיוון. מי שרוצה, יכול לעשות מסלול מעגלי הרבה יותר ארוך. עולים מעלה מעלה לכיוון המפל, בדרך רואים סככות המציעות תה חם או קפה ,מים מינרלים ופחיות שתייה קלה מתוקה.
(מומלץ מאוד לא לשתות מן הברזים). לגמנו תה מרוקאי, שחימם אותנו ועשה לנו נעים בלב.
זה המקום לציין שטיילנו עם תיירים מקומיים (מקזבלנקה),אמא ושני בניה, ועם בחור צרפתי . איתם עלינו למונית שירות במרקש , היה נהדר להכיר אותם-(אני דוברת ומבינה ערבית ספרותית, אז היה קל לתקשר עם המרוקאים).
בכלל השפה ששמענו הכי הרבה מלבד מרוקאית, הייתה צרפתית. מחוץ למרקש נחשפנו גם לשפה הברברית שהיא איננה רק שפה מדוברת, אלא יש לה כתב ייחודי משלה.
לא הספקנו הרבה במרוקו, אבל מה שהספקנו היה מושלם, מוזר ומיוחד. ממליצה בחום.
יעדי הפוסט זוגות מטיילים עצמאית
