זמביה, זימבבאווה ובוטסוואנה עם ילדים

במרחק של שעה וחצי טיסה מיוהנסבורג מצוי אחד מפלאי תבל – המפל הגדול ביותר בעולם, מפלי ויקטוריה. איכשהו פלא הטבע הזה לא ממש קיים על מפת הטיול הישראלית, ואפשר גם להבין מדוע – פשוט יקר להחריד להגיע לשם, וגם לשהות שם. זה מתחיל בטיסה הקצרצרה, שעולה כמו טיסה ללונדון, וממשיך בהצע המועט של מלונות טובים שמתהדרים לכן במחירים בשמיים. וכמובן, העובדה שהמפלים נמצאים בליבה של אפריקה השחורה והנחשלת – המפלים הם קו הגבול בין זמביה לזימבבאווה – מרתיעה רבים, בוודאי עם ילדים.

ובכל זאת, לא עמדנו בפיתוי, במיוחד כשגילינו כי אזור מפלי ויקטוריה הוא יותר מענין מכפי שנשמע. כלומר לא רק את המפלים יש לו להציע, אלא גם את נהר הזמבזי האדיר, שנחשב אחד מהאתרים הטובים ביותר בעולם לשיט אשדים – white water rafting (למבוגרים בלבד), גם סיורים בכפרים המקומיים, שהם כבר כפרים אפריקניים אותנטיים לחלוטין. ובנוסף לכל זה, 90 ק”מ מהמפלים, מעבר לגבול הבוטסוואני, ממוקם אחד מפארקי הספארי המוצלחים של אפריקה – פארק צ’ובה, שיחודו בכך שאחד היובלים הגדולים של הזמבזי, נהר הצ’ובה, זורם דרכו. יחוד נוסף של הפארק הוא אוכלוסית הפילים הענקית, הגדולה ביותר באפריקה – 60 אלף פילים בפארק יחיד!

כל אלה ביחד הופכים את האזור לשווה מאמץ לביקור, למרות העלות ולמרות החששות, גם למשפחות. אנחנו שהינו באזור, משפחה עם ארבעה ילדים בגילאי 7-16, שבוע. בילינו שלושה לילות בזמביה, שלושה לילות בבוטסוואנה (צ’ובה), ולילה אחד בזימבבאווה. חלוקת הלילות היתה די שרירותית – פשוט מצאנו מלון מקסים בצד הזמבזי של הגבול (zam side), ולכן העדפנו לשהות בו יותר מאשר בצד של זימבבאווה (zim side).

המפלים, כאמור, נחלקים בין זמביה לזימבבאווה. בצד של זימבבאווה יש את העיירה ויקטוריה פולס, בצד של זמביה יש את העיירה ליוונגסטון . אנחנו טסנו מיוהנסבורג ללוינגסטון, ואחרי התהליך הממושך בשדה התעופה של קבלת ויזה, בילינו שלושה לילות נפלאים בלודג’ מדהים, שנמצא על גדות הזמבזי כ-20 ק”מ מערבית למפלים – chundukwa river lodge. זהו לודג’ מבודד לחלוטין, בסך הכל חמש בקתות שנמצאות ממש על המים (כלונסאות בתוך המים), ועוד וילה משפחתית אחת. המלון כולו הוא 15 אורחים, ולכן הבעלים – פיטר ואורלה – נותנים לכל אורח טיפול אישי ומדהים. האירוח הוא על בסיס הכל כלול (במקרה של הוילה המשפחתית – כולל משרת ושף פרטיים...), לרבות שייט שקיעה על הזמבזי וכן כניסה חינם למפלים. בנוסף, הלודג’ מציע סיור לכפר השכן, ממנו באים העובדים של המלון, ומבחינתנו הסיור הזה לבדו שווה היה את המלון – מדובר בכפר שבנוי מבקתות חימר, בלי מים זורמים או חשמל, כשהילדים הולכים כל בוקר 5 ק”מ כל כיוון לבית הספר הקרוב. מדהים לחוות את אפריקה האמיתית כך במלוא עוצמתה, ועבור הילדים מדובר היה בחוויה מטלטלת (גם למבוגרים).

קשה לתאר את היופי והשלווה של לגור על גדות הזמבזי. לשמוע בלילה את ההיפופוטמים, לחוות היפופוטמית נקבה רודפת אחרינו בנהר, לצפות בתנינים, ואפילו לחוות את אחת החוויות היותר מסוכנות שהיו לנו באפריקה – קבוצת פילים שנדדה לאורך הנהר מצו’בה ועד ללודג, ובהעדר גדר סביב הלודג’ פלשה לתחומו. מצאנו את עצמו באחד הימים כלואים בחדר, כשפיל זכר זועם חוסם לנו את היציאה, וחלוצנו עם סירה דרך הנהר. ללא ספק חוויות...

פרט להתפעלות מהנוף ומהשלווה ערכנו ביקור במפלים – חינם, כאמור – וגם שילמנו את המחיר האסטרונומי כדי לחוות את העמידה על סף המפל (אבל ממש מטר מהסף!), וכן להתרחץ בתוך בריכה מטרים ספורים מסף המפל, באי הפרטי לווינגסטון. זאת חוויה מדהימה, אבל שימו לב למחיר המדהים לא פחות – 100$ לאדם (כולל אוכל). לא בטוח שזה מצדיק את עצמו. בנוסף ערכנו ביקור בעיירה לווינגסטון, בשוק האומנות שלה (זה של ויקטוריה פולס זול וגדול יותר), וגם התעקשנו והלכנו לראות את שוק האוכל המקומי – עם הררי הדגים המיובשים המוקפים באלפי זבובים. עוד חוויה אפריקנית אותנטית, שהילדים לא ישכחו..

אחרי שלושה ימים בזמביה חצינו את הגבול, ענין של שעה וחצי נסיעה בהסעה פרטית מוזמנת מראש, לבוטסוואנה, לעיירה קסנה – הבסיס לסיורים בפארק צ’ובה. צ’ובה, כאמור, הוא פארק ספארי מקסים, מאחר שהוא יושב על גדות המים, ובשל האוכלוסיות הענקיות של פילים, היפופוטמים, ותאואים שנמצאים בו. החוויה לראות את הפילים חוצים את הנהר בשחיה עם השקיעה היא עוצרת נשימה, והפארק מציע סיורי ספארי ביבשה, וכן שיט ספארי בנהר.

אבל, המגבלה הקשה של המקום היא מחיריו המופקעים. הלודגי’ם הפרטיים הקסומים באזור צ’ובה עולים כולם הון עתק – המחירים נעים בין 400$ לאדם (!) ללילה, ועד 800$, הכל כלול לרבות שני סיורי ספארי ביום. בלית ברירה חייבים להתפשר על המלונות הפשוטים הנמצאים בתוך העיירה, אבל גם הם יעלו לכם לפחות 100$ לזוג לחדר (מלונות ברמת שני כוכבים, בלי ארוחת בוקר), ועוד 40$ לאדם לסיור ספארי – להבדיל מקרוגר, בצ’ובה אין אפשרות לנהוג את עצמך, וחייבים להכנס לפארק בסיורים מודרכים.

מה עושים? אפשר לוותר מראש על לינה באזור צ’ובה, ולהסתפק בסיורי יום שיוצאים מאזורי מפלי ויקטוריה לצ’ובה וחזרה (150-200$ לאדם) . אבל לטעמנו זאת החמצה כי בכל זאת מדובר בפארק יפה. המלצה שלנו היא בכל זאת לקחת לילה אחד או שניים (לא צריך יותר מכך, זהו פארק לא מאד גדול), באחד המלונות הפשוטים בעיירה. נסו את chobe cottage או את ה-old house. שימו לה, מכיוון שהמחירים באזור מטורפים, המקומות הזולים יחסית נחטפים. לכן חייבים להזמין שישה ואפילו תשעה חודשים מראש!

בתום שלושה ימים בצ’ובה חצינו את הגבול חזרה, הפעם לזימבבאווה (ועמדנו שעתיים בתור, בשמש הקופחת, בהמתנה לקבלת ויזה), לעיירה ויקטוריה פולס. לנו במלון kingdom. הפעם כדי לראות את המפלים מהצד של זימבבאווה – שימו לב, גם את ראיתם את המפלים בצד של זמביה, אל תחמיצו את הצד של זימבבאווה. המפל העיקרי, זה שבו מבינים את המשמעות של המושג “המפל הגדול בעולם” נמצא בצד של זימבבאווה, וחובה לראות אותו. בנוסף חייבים לבקר בשוק האומנות של ויקטוריה פולס, שהוא גדול, יפה וזול מאד. זה המקום לרכוש את כל המזכרות האפריקניות האותנטיות. התמקחות חובה.

מויקטוריה פולס טסנו חזרה ליוהנסבורג.

כמה הדגשים:

1. אם אתם נכנסים לזמביה, חייבים להתחסן מראש נגד קדחת צהובה. אחרת לא יתנו לכם לעלות על הטיסה לשם.
2. כדורי מלריה, כמובן, חובה בכל האזור.
3. אנחנו הזמנו את כל המלונות וההסעות באמצעות מיילים וטריפאדוויזר – אבל תגלו שזה לא פשוט. הרוב המוחלט של התיירים מגיעים למדינות הללו באמצעות חבילות ספארי, המאורגנות באמצעות סוכני ספארי (safari operators). כתוצאה מכך לחלק מהמלונות כלל אין אתרי אינטרנט, ואחרים ישלחו אתכם להזמין אצלהם דרך סוכן הספארי שהם עובדים איתו. במהלך הדרך גם אנחנו עבדנו עם סוכן ספארי אחד – [email protected] – שיושב במאון (העיירה של הדלתה, ראו בהמשך). בדקנו אותם מול ההצעות שכן הצלחנו לקבל דרך האינטרנט, וגילינו מחירים פחות או יותר זהים. הדרך הפשוטה ביותר להתארגן על טיול באזור, לכן, היא לפנות לכמה סוכני ספארי כאלה, ולבקש מהם לבנות עבורכם חבילת תיור – מדובר בחברות וותיקות ואמינות, שמתמחות במדינות הספציפיות הללו (בדרך כלל מדובר בארבע המדינות של נמביה, בוטסוואנה, זימבבאווה ומוזמביק. לזמביה יש סוכני ספארי אחרים)?
4. לא חייבים להכנס לזמביה, ולכאורה אפשר להשאר בצד של זימבבאווה – שבו גם נמצא המפל העיקרי. בעיקרון גם אין בעיה לעבור את הגשר (נקודת הגבול) ברגל כדי לראות את המפלים מן הצד השני. עם זאת, לטעמנו דווקא זמביה היתה המרשימה מבין שלוש המדינות שהוזכרו כאן, ולו בגלל שהיא הנחשלת ולכן הכי אפריקנית מבינהן. לנו נשאר הרבה טעם של עוד מזמביה (היא, אגב, גם מדינה יותר שלווה מזימבבאווה, המושחתת והבעייתית פוליטית).
5. אם כבר הגעתם עד לשם, מתבקש לעשות את המאמץ ולראות את אתר התיירות מספר אחת של בוטסוואנה – הדלתה של נהר האקוונגו, אחד מפארקי הספארי הנחשבים ביותר באפריקה. הבעיה שכדי להגיע לדלתה תצטרכו לטוס במטוס קל, והמחירים בדלתה עוד יותר יקרים מאלו שלו צ’ובה. בקיצור, אם יש לכם כמה אלפי דולרים טובים לבזבז, זה המקום לבזבז אותם – הדלתה כנראה מרהיבה ביופיה, אם כי פחות מתאימה לילדים. אנחנו דווקא יצאנו מבוטסוואנה בהרגשה שמדובר במדינה שעושקת את תייריה.
6. אם אתם הרפתקנים, אז כדאי לכם לשקול לוותר על בוטסוואנה התיירותית והיקרה, ולהעדיף על פניה דווקא את זמביה. זמביה היא מדינה ענקית, ובצפון הרחוק שלה היא גובלת בטנזניה. שם, על הגבול, נמצאים כמה מפארקי הספארי המתויירים פחות והנידחים יותר באפריקה, ויודעי דבר טוענים לכן שמדובר בפארקים המסעירים ביותר באפריקה. לא בדקנו – זה כבר היה מסובך ורחוק מדי עם הילדים – אבל זה בהחלט שווה בדיקה.