אשתי ואני חזרנו עכשיו מטיול רכיבה של כ-300 ק"מ לאורך הדנובה. מפסאו עד וינה. יש מספר גדול של חברות אוסטריות שמארגנות טיולים כאלה גם למטיילים בודדים, ויש אפילו כמה חברות ישראליות. בסוף בחרנו בחברה אוסטרית בשם Donau Touristik (http://www.donaureisen.at). קצת קשה לי להמליץ עליה בלב שלם, כי למרות שעצם הטיול עבר בלי בעיות, האופניים היו מצוינות והמזוודות הגיעו ליעדם בכל יום, במהלך התכנון הם עשו כמה פאשלות שאם לא היינו מבקרים אותם לא היינו עולים על זה בזמן. אז אתן להם 7 מתוך 10.
הטיול ה"קלאסי" לרוכבים לא מיומנים לוקח 7 ימים, אבל בגלל שלא רצינו לבלות שבת בדרך העדפנו לצמצם את הטיול ל-5 ימי רכיבה. זה אומר שהיינו צריכים לעשות קצת יותר קילומטראז' בכל יום. את היומיים הראשונים איחדנו ליום אחד, אבל במקום לרכב במכה אחת 90 ק"מ החלטנו לדלג בהתחלה 15 ק"מ קדימה בעזרת טרמפ על ספינה ו-10 ק"מ עם רכבת בסוף היום.
נחתנו בוינה ביום ראשון ומיד לקחנו רכבת לפסאו (גרמניה, גבול אוסטריה), עיירה חביבה שבה נפגשים 3 נהרות בעלי צבעים שונים: הדנובה הכחולה (בעצם די ירוקה), נהר אִין הצהוב ונהר אִילז הכהה. בכל העיר מסתובבים רוכבים ותיירים של ספינות הנהר. למרות שזה היה תחילת ספטמבר ושנינו עברנו את גיל 50, גילינו שהורדנו את הגיל הממוצע של הרוכבים באיזה 10 שנים לפחות...
התארגנו על המלון והאופניים, הסתובבנו קצת בעיר והלכנו לישון מוקדם כדי שיהיה כוח למחרת.
יום רכיבה 1:
יצאנו לדרך. בעצם, רכבנו חצי קילומטר ועלינו על ספינת נהר מעוצבת (Kristal Schiff של חברת Wurm + Köck שעורכת טיולים יומיים לאורך הדנובה עם עצירות בדרך). הספינה מעוטרת בעשרות אלפי קריסטלים של סברובסקי. קיטש אבל נחמד להתחיל ככה את הטיול, באוירה אירופאית...
אחרי 15 ק"מ ירדנו בעיירה Kasten ומיד עלינו על שביל הרכיבה המסומן. השילוט ברור, השביל סלול בצורה מעולה (הלוואי שבילי אופניים כאלה בארץ) והדרך נוחה. רכבנו 21 ק"מ, עברנו את הנהר בעזרת סירה קטנטנה שזה כל תפקידה, וירדנו לטיול רגלי ב-Schlogen כדי לראות את הברך הענקית בנהר. טיפסנו מעל העיירה כ-2 ק"מ לנקודת תצפית מדהימה.
חזרנו לשביל ורכבנו כ-47 ק"מ עד העיירה אונטשהיים, שם תיכננו לקחת רכבת ללינץ, אבל אחרי שנכנסנו לקצב אמרנו שעוד 10 ק"מ זה לא כזה נורא, והמשכנו לרכב עד לינץ, העצירה שלנו ללילה. מצאנו את המלון בקלות, ומצאנו גם מסעדה הודית (Taj Mahal) כקילומטר ומשהו מהמלון עם מבחר גדול של מנות צמחוניות. סיום מוצלח ליום עמוס.
יום רכיבה 2:
חששנו שאחרי המאמץ המרוכז של אתמול יכאב לנו התחת, אבל אחרי שנכנסנו לקצב פשוט נהנינו מהדרך. בהחלטה די ספונטנית החלטנו לעצור במאטהאוזן (זה לא היה בתכנית לערבב שואה בטיול רכיבה כייפי) ולא הצטערנו. המחנה והמוזיאון הם כמה קילומטרים סטייה מהדרך, בעליה, אבל גם כשרוכבים על הכביש הנהגים נותנים לך מקום ולא מלחיצים או עוקפים בפראות. חלק גדול מהמחנה שוחזר, כי הנאצים כמובן לא השאירו הרבה ממנו כשהם נוצחו. יש Audio Guide בעברית למי שמבקש, כלול במחיר הכניסה.
חזרנו לשביל והתחיל לטפטף. המשכנו והגשם התחזק, אבל כשרטובים אז רטובים והמשכנו בנוף קסום של מטעי תפוחים ושדות תירס עד לעצירה שלנו ללילה בעיירה Wallsee - עיירה קטנה, המלון במרכז העיירה מול בית העירייה, מגדל השעון, הסופרמרקט ונוף מרשים של הדנובה עם השקיעה.
יום רכיבה 3:
ושוב יצאנו לדרך. ירדנו מהעיירה והתחברנו לשביל. הנוף קצת משתנה היום, מנוף פתוח להרים גבוהים קרובים לנהר. רכיבה של 20 ק"מ ואנחנו ב-Grein. ביקרנו במצודה המרשימה, אחרי זה ניסינו להגיע לשמורת טבע קטנה באזור אבל ההכוונה לא היתה מספיק ברורה אז ויתרנו אחרי כמה קילומטרים. חזרנו לשביל והמשכנו לביקור קצר בעיירה Ybbs ומשם לעצירת הלילה בעיירה Marbach, בגסט-האוס משפחתי ונעים על הנהר.
יום רכיבה 4:
התעוררנו לנוף נפלא של זריחה וערפילים על הדנובה. יצאנו לדרך ואחרי 5 ק"מ עצרנו ב-Pochlarn לביקור קצר במוזיאון של האמן אוסקר קוקושקה. ציפינו למוזיאון אבל זה היה בעצם הבית בו נולד עם מבחר קטן מאד של עבודות. אפשר לוותר.
המשכנו עוד 15 ק"מ לעיר Melk לביקור במנזר המרשים שחולש על העיר ועל עיקול בנהר. פתאום אחרי כמה ימים שבקושי ראינו אנשים, כאן פגשנו המון תיירים מבוגרים שיורדים מספינות הנהר לביקור בעיר ובמנזר, וגם קבוצות גדולות של רוכבים. המקום מאד מפואר, הניגוד בין ההסברים על חיי הפשטות של הנזירים מול העושר של העיצוב פשוט משווע...
אחרי הפסקת צהריים, השמש נעלמה והתחלפה בעננים ורוחות. עם הזמן הרוחות התגברו ותוך זמן קצר נאלצנו לעצור לגמרי בצד ליד בית, כי אפילו הורדת הילוכים לא עזרה לנו להתמודד עם המשבים החזקים. וכמו שזה הגיע ככה זה עבר. המשכנו לרכב דרך מטעי תפוחים ואגסים ושדרות של גפנים, עצרנו וטעמנו מהסחורה מפעם לפעם ובסוף היום הגענו ליעד שלנו להערב - Krems.
יש בעיר מסעדה טבעונית טרנדית, אבל מסתבר שהאירופאים הולכים לישון מוקדם מאד וב-18:00 הוא כבר היה סגור... הסתפקנו בשוקו חם בבר מעושן וחזרנו למלון.
יום רכיבה 5:
זהו, היום האחרון על האופניים. כבר התרגלנו לסדר יום מסוים, ואפילו הישבן כבר התרגל... יום שישי וכבר חושבים על שבת מנוחה. יש לנו רכיבה של כ-45 ק"מ עד Tulln שם תיכננו להחזיר את האופניים ולהמשיך לוינה ברכבת. הנוף רגוע ושקט, בהיר וקריר.
הגענו ל-Tulln, החזרנו את האופניים (במקום לרכב עוד כ-20 ק"מ לוינה בנוף די מדכא ואפרורי של פרברים ותעשייה), לקחנו את הציוד ותפסנו רכבת לוינה כדי לאסוף את המזוודות. משם המשכנו לדירה ששכרנו ב-AirBnb והתארגנו לשבת - אבל זה כבר סיפור אחר...
