בהחלטה די ספונטאנית סגרנו שבוע של חופשה זוגית בזנזיבר.מרץ 2018, תוך 6 שעות מגיעים בטיסה ישירה.שדה התעופה הוא האנגר גדול בו נמצאים מאות אנשים המנסים למלא טפסים על מנת לקבל את הויזה לכניסה לאי ושמחירה 50 דולר לאדם.למעשה את פקידי המקום לא מענינים כל הפרטים והתשלום מתבצע באשראי, בלי שאף אחד מעיף מבט בטופס.
הגענו בערב ,בשעות החשיכה והדרך למלון מאכזבת משהו. נוסעים בכבישים חשוכים כשמצידי הדרך רואים צמחיה ובתים רעועים כשמידי פעם קבוצות של מבוגרים וילדים מתקבצות סביב מכשיר טלויזיה תחת אור של נורה עלובה אחת.
התארחנו במלון VOI KIWENGWA הנמצא בצפון מזרח האי, על בסיס פנסיון מלא. המלון גדול ומסודר. גינות מטופחות מובילות למבנים בני קומה אחת, סוג של כפר נופש.עובדי המלון שירותיים מאוד ומסייעים בכל דבר.למלון חוף נפלא ובריכה נעימה. בכל ערב יש הופעה (באיטלקית),מוזיקה חיה על הבר.המלון בבעלות איטלקית מה שאומר שיש המון איטלקים במקום ( מרבית האורחים) ובמזנון הארוחות ניתן למצוא פסטה ופיצה. למלון גם פיצריה שיש להזמין בה מקום מראש וניתן להחליף את ארוחת המזנון בערב בארוחה שם.כך עשינו ערב אחד ונהנינו מאוד.אווירה אינטימית ושקטה במקום המזנון ההומה אדם.
מציינת גם שהאיטרנט בתשלום ומאוד “מקרטע”. אין בחדרים וניתן להשתמש באיזור הלובי והבריכה.
לעומת זאת המלון נתן לנו לאחר את שעת הצ'ק אאוט ללא תוספת תשלום ואף ארוחת צהרים קיבלנו ללא צורך לבקש באופן מיוחד.
מראש החלטנו שהחופשה תהיה משולבת בטיולים באי וכבר ביום הראשון להגיענו קבענו עם עלי סולימאן שהומלץ כאן באתר רבות לטיול ספארי בלו.
רכב מטעמו אסף אותנו ולאחר כשעה נסיעה הגענו אל חוף שבו פגשו אותנו סירות . ההליכה אל הסירות רגלית ומומלץ להצטייד בנעליים עמידות למים או סנדלי שורש ולא קפקפים.. תופעת השפל החזק בשעות הבוקר מרחיקה את המים מאות מטרים אחורה.
הסיור הזה מומלץ מאוד. עלי טיפוס תוסס וצבעוני ומדבר עברית כמעט באופן שוטף,הוא הנעים לנו את השיט בהסברים על האי ותושביו, שר , לומד את שמות המטיילים איתו.עצרנו באי קטן להפסקת פירות (אננס מדהים, קוקוס, בננות קטנות, בננות אדומות ועוד) .אל האי הזה מגיעים בו זמנית עשרות עד מאות מטיילים. מה שמפתיע שבגיאות האי נעלם כליל. לאחר שהות קצרה באי עלינו לסירה שוב. אחד מנערי הסיפון צלל להביא לנו כוכבי ים שהושלכו לאחר צפייה קצרה אל הים.במהלך השיט עושים עצירה קצרה לשנורקל, אך לא ממש הספקנו כי התחיל לרדת גשם שהתחזק במהרה ומצאנו עצמינו רטובים מגיעים אל חוף אחר בו יש דוכנים לממכר תמונות,בגדים ומזכרות מקומיות שהסתבר לנו במהלך החופשה נמכרים בכל מקום.הסיור הוא במתכונת ה”כל כלול” וארוחת צהרים הוגשה לנו מול הים. אורז, דגים, ציפס וירקות. טעים ונעים.לאחר הארוחה השיט לקח אותנו אל לגונה כחולה וסגורה מוקפת עצי מנגרוב שיכולים לצמוח בסביבת מים מלוחים. המקום פסטורלי ביותר וקפצנו מהסירה לטבילה מהנה במים.
למחרת לקחנו את הבוקר בנחת ליד החוף המקסים והבריכה והזמנו לעצמינו סיור צהרים על טרקטורונים. מנוהל ע”י ג'אפר (zanzibar jj +255773710004) . כל התיאומים נעשים בקלות ע”י הודעות ווצאפ.אספו אותנו בזמן והצמידו לנו מדריך מעולה בשם דדי שהוביל אותנו דרך שדות קנה סוכר ואורז. הסביר הסברים נהדרים על האוכלוסיה המקומית,והוביל אותנו לכפרים בהם צפינו בבתי בוץ,וראינו את הכנות הכפריים לעונה הגשומה שבפתח, בניית גגות, ותחזוקה של הבתים.זו הזדמנות טובה לחלק לילדים בכפר קצת ממתקים , בלונים , בגדים, צעצועים קטנים ובעצם כל דבר. התושבים מאוד עניים. אין מים זורמים בכפרים ומשתמשים במי באר. אין חשמל והכל מאוד בסיסי. כייף לפנק את הילדים ודדי מקפיד לבקר עם המטיילים בכל פעם בכפר אחר. הילדים מכירים אותו ושמחים לקראתו. הוא גדל כאן בכפר ומכיר היטב הכל.
למחרת הזמנו מונית מהמלון ונסענו לבקר בשמורת ג'וזאני. הנסיעות מתארכות בגלל הדרכים המשובשות ואנחנו ניצלנו את הזמן לשיחה נעימה עם הנהג. מרבית המקומיים דוברים אנגלית טובה ומאוד נעים לשוחח איתם. זו גם הזדמנות טובה להסתכל סביב על החיים היומיומיים באי במהלך הנסיעה. כך רואים את הדוכנים בצידי הדרכים, מגרשי הכדורגל המאולתרים ועוד.
השמורה מומלצת לביקור. מצמידים לנו מדריך והולכים בקבוצות קטנות כשהמדריך מצביע על צמחים שונים ומסביר על השימוש בהם. הוא גם מצביע על סרטני יבשה המתחפרים בבורות מתחת לצמחיה ועל צפרדעים מיניאטורות.בסיור משולבת גם תצפית על קופים והמדריך מוביל אותנו למקום המצאם ומחכה בסבלנות לכל הצלמים.במהלך הסיור עוברים על גשרי עץ בשמורת מנגרובים ומקבלים הסברים על העצים, השימוש שלהם, ואפילו מקבלים הזדמנות לשתול במים עץ כזה.
הסיור אורך כחצי יום ואת שאר היום בילינו על חוף הים ובבריכה.
יופ נוסף ארוך ומלא בילינו בסיור בחוות תבלינים,אי האסירים והעיר סטונטאון.
השתמשנו במדריך עבדול עלי (255773672451 +) שלקח אותנו אל חווה אחת מיני רבות הפזורות באי. סיור בחווה היא מלכודת תיירים. התשלום בכניסה 5 דולר לאדם אך במהלך הסיור משלמים גם למדריך טיפ, לעוזר מדריך שקולע כובעים במהלך הסיור, לאיש שמטפס על עץ הקוקוס, קונים קוסמטיקה מקומית ותבלינים ואוכלים פירות לסיום הסיור.כל נותן שירות שכזה מקבל בין דולר לחמישה דולר וצריך לקחת את זה בחשבון. זו המנטליות כאן ואם באים בראש של לזרום עם זה ולבאמת כל אחד מתאמץ כאן להראות משהו ולפנק אותנו אז בסה”כ זה לא נורא.
המדריך המקומי שהוביל אותנו במקום היה בקיא בכל התבלינים, שימושיהם בבישול וברפואה עממית,זכינו לראות נחיל נמלים עוקצות ופירות שונים. יצאנו מקושטים בפרחים וכובעים ומאוד משועשעים ומחויכים.
נסענו משם לסטונטאון והנהג הצמיד לנו מדריך שהוביל אותנו לאי האסירים.ההגעה נעשית על גבי סירה קטנה. אי האסירים הינו למעשה בית כלא שלא היה בשימוש מעולם. במקום צבי ענק ונוף יפה. המדריך כתמיד מסביר על המקום וההסטוריה שלו.
חזרנו בשיט את סטונטאון שם הוצמד לנו שוב מדריך מקומי שהוביל אותנו לסיור בעיר, בכנסיה ( שם מוצמד מדריך נוסף שהסביר באופן מפורט על העבדות במקום והוביל אותנו אל תאי העבדים והתערוכה במקום. מאוד מעניין. סיירנו גם בשוק, ברחובות העיר עם הדלתות המיוחדות והאופיניות , בשוק האוכל על שפת הים ואיך לא, גם בבית של פרדי מרקורי האיש והאגדה. את היום סיימנו במלון ששימש את הקצינים האנגלים באי ובתצפית יפה ממרפסת המלון.
את כל המדריכים בסיור תיאם עבדול עלי.
עייפים ומרוצים חזרנו לרכב. בנסיעה איטית תוך גשם זלעפות הגענו למלון, שם היה ערב שוק. פשוט הביאו דוכנים שונים לממכר ביגוד ותמונות ומזכרות למלון וכל הרחבה המרכזית הפכה לשוק עם מחירים מצוינים.
עוד חצי יום סיור עשינו בננגווי בצפון האי,שם ראינו את כפר הדייגים ואת “מפעל הסירות”. המפעל למעשה הוא בית מלאכה פתוח על החוף. בניית הסירות נעשית כמעט ידנית, מדהים וממולץ לראות את זה. יש שם גם חווה להצלת צבי ים שביקרנו בה. סיירנו קצת על החוף וראינו את הדייגים מתקנים את הסירות שנפגעו בסערה.
יום נוסף הוקדש לצלילה. לקחנו את העיסקה דרך המלון. זה היה במפתיע הכי משתלם ואני הצטרפתי לשנורקל. הכל מודרך, מלווה בהסברים וכמובן בפירות.מאוד יפה. פחות צבעוני מבאילת אבל עדיין שווה.
את היום האחרון בילינו על החוף ובבריכה , שותים מיץ קוקוס מאגוז קוקוס אמיתי וחושבים באמת ש” החיים שלנו תותים”.
