ארבעה ימים בצפון מזרח הדולומיטים בספטמבר

בספטמבר 2018 טיילנו טיול משפחתי בצפון איטליה. הטיול כלל זוג הורים ושלושה ילדים – בן 15, בת 13 ובת 9. נחתנו בונציה ב- 16.9. בארבעת הימים הראשונים עלינו לדולומיטים, אחר כך בילינו חמישה ימים ליד אגם גרדה ולבסוף עוד יום בונציה.
 כשחיפשתי מסלולי טיול ואטרקציות בדולומיטים הסתבר לי שחלק גדול מהרכבלים מפסיק לפעול מה- 16.9. אחרי שיטוט וחיפוש מעמיק באינטרנט מצאתי את המסלול שהתאים לנו וכלל גם רכבלים ואטרקציות שפועלות בסוף ספטמבר וגם פעילויות שהתאימו לנו בדיוק. אז כשרות לציבור למטיילי “החגים” החלטתי לפרסם כאן את ארבעת הימים (הנפלאים) בהם בילינו בדולומיטים. כמה הסברים על קריטריונים שלנו לטיול מוצלח – אנחנו מטיילים באיזי. אוהבים טיולי טבע אבל לא טרקרים. אוהבים מינימום נסיעות. אה, וגם יש לנו ילד (בן ה-15) אלרגי לחלב, עובדה שהיא תמיד מאתגרת בטיול בחו”ל וחששנו שבאיטליה תאתגר עוד יותר.

היום הראשון (שהיה גם יום ראשון) –

נחתנו בשדה התעופה מרקו פולו בונציה, לקחנו את האוטו, התברברנו ביציאות ממסטרה ובסוף עלינו על האוטוסטרדה שעולה צפונה. שמנו את פעמינו ואת ה GPS של האוטו לכיוון עיירה קטנה שנקראת san candido. בתחילת הדרך הנופים היו של גבעות רכות וירוקות, הרבה כרמים ויערות קצת הזכיר לי תמונות של טוסקנה, אבל מהר מאד השתנה הנוף, והכל נהיה יותר אגרסיבי – הרים גבוהים שמכסים את השמש, גושי סלעים, גשרים גבוהים שחוצים נהרות, אגמים בצבע כחול טורקיז ועיירות קטנות ומנומנמות. לקראת הצהריים הבטן קצת התחילה לקרקר. נזכרתי שקראתי שהמסעדות פתוחות למשך זמן לא ארוך בצהריים אז החלטנו לעצור לאכול במסעדה. עצרנו בעיירה קטנה קטנה שברחוב הראשי שלה היו שתי מסעדות ובית קפה. נכנסנו למסעדה הראשונה שלידה היתה חניה. וכל מה שקיווינו מהאוכל באיטליה התממש. הבת שלי הגדירה את הפסטה ברוטב עגבניות שלה, כהכי טעימה שהיא אכלה אי פעם. לא נעלבתי. המשכנו בנסיעתנו עם עוד כמה עצירות בדרך – אחת לגלות ש(לרוב) סופרים סגורים באיטליה ביום ראשון, שניה, שלישית ורביעית להצטלם ליד אגם/סכר/מפל מרשים שחלפנו על פניהם בדרך. לקראת אחר הצהריים הגענו לסאן קנדידו. סאן קנדידו נמצאת באזור שנקרא 3 הפסגות (drei zinnen). באזור זה נמצא אגם ברייס, שמוזכר בספר “המשפחה המטיילת” ויש בו הרבה מסלולי טיול ואטרקציות שמתאימות לילדים. סאן קנדידו התגלתה כעיירה תיירותית עם מדרחוב חמוד במרכזה, שהמלון שלנו היה בדיוק במרכזו.

אם לא היינו יודעים שאנחנו באיטליה היינו חושבים שאנחנו בשוויץ או באוסטריה– הבתים ברובם בתי עץ, עם מרפסות מגולפות ועציצי גרניום שנשפכים מהן, התושבים מדברים גרמנית ובלונדינים למשעי והאוכל פחות טעים ממקומות אחרים שהיינו בהם באיטליה. אבל הייתה גלידה!

המלון שבו לנו הוא מלון דירות, שהבעלים שלו מפעילים מספר אטרקציות בעיירה. מתחת למלון יש חנות מזכרות ובית קפה מאפיה ובנוסף הם מפעילים מוזיאון להסטוריה של הדולומיטים שנקרא דולומיתוס Dolomythos שלא הספקנו לבקר בו (כי המזג אוויר לאורך כל הטיול היה מדהים אז העדפנו לטייל בטבע). אחרי שהתמקמנו בדירה החביבה (שני חדרי שינה, וחדר משפחה שכלל מטבחון עם מיקרו, גז, כלי בישול ואוכל מכל סוג אבל בלי סוכר/שמן/סבון כלים) יצאנו לסיבוב בעיירה. אכלנו במסעדה מקומית והלכנו לישון.

היום השני –
 היום נסענו ל SESTO שנמצאת כרבע שעה נסיעה מסאן קנדידו. מססטו יוצא רכבל למקום שנקרא Monte Elmo. ובמונט אלמו יש מסעדה ממנה יוצא שביל רגליים יחפות. אנחנו מאד אוהבים שבילי רגליים יחפות. טיפ – לא לעלות להרים מוקדם בבוקר. הכל קר רטוב וערפילי למעלה גם אם לא יורד גשם. ככל שעולה השמש הכל מתייבש, האויר נהיה צלול ונטול עננים, הראות מתבהרת והכל נפלא. בתחנה העליונה של הרכבל מצאנו כפר קטן בנוי מעץ ומותאם בגודלו לילדים ובו בית של הטוחן ובית של הנגר, בו אפשר לדפוק מסמרים אמיתיים לשולחן מעץ, ובית המשפחה בו יש שולחן אוכל ומיטות קטנות, ופינת חי קטנה וכמובן שבין הבתים עובר פלג צונן. חמוד מאד והעביר את הזמן עד שמזג האויר התבהר.

ואז חלצנו את נעלינו, השארנו אותן בארון המיועד לכך ליד המסעדה ויצאנו לדרך. בשילוט בראשית המסלול כתוב שמי שלא רגיל למסלולי רגליים יחפות כדאי לו לקחת איתו את הנעליים. הבת הקטנה לקחה איתה את הנעליים וטוב שכך. כל השאר עמדו במסלול בגבורה, על אף היותו מאתגר במרקמים שעברנו בדרך. המסלול הוא של כק”מ וחצי. בדרך עוברים כל מיני תחנות ודורכים על כל מיני מרקמים – סלעים, קש, בוץ, עצים ועוד. בדרך יש כמה פינות מקסימות בהן הוצבו כסאות עץ שמזמינים להשתרע עליהם מול הנוף המדהים ופשוט לבהות ביופי שמסביב. היה נפלא!

אחהצ חזרנו למלון לקחנו ציוד לבריכה והלכנו מהמלון ברגל, מרחק של כחמש דקות לבריכת העיירה, שנקראת aquafun. בריכת שחיה, עם כל מיני בריכות זרמים ומגלשת מים. שתמונות זה נראה יותר מלהיב ממה שזה אבל בכל זאת העברנו שם אחהצ חביב. מהמלון שלנו נתנו הנחה לבריכה אז זה גם לא יצא יקר.

היום השלישי – 

בבוקר הלכנו ברגל מהמלון שלנו לרכבל בסאן קנדידו שעולה לפסגה שנקראת baranci. בברנקי יש כפר קטן בנוי מעץ, בדומה לכפר בססטו. הפעם הוא כפר של דרדסים. בנוסף יש שם נדנדות, טרמפולינות ומתנפח (בחינם), אבובים יבשים, פארק חבלים שמתאים לילדים קטנים (בתשלום) וגולת הכותרת מגלשות הרים, שנקראות fun bob. הבנות שלנו שהן לא אקסטרימיות במיוחד בחרו לרדת מההר ברכבל. הגברים ירדו במגלשות. פארק החבלים התאים בדיוק לצרכים של הבת הקטנה שלי. היה נחמד. אחה”צ נסענו לאגם ברייס Braies. אגם הררי מקסים, בגווני כחול מדהימים, שעליו בטח כבר נכתבו הרבה מילים באתר ולכן לא ארחיב עליו את הדיבור.

היום הרביעי – 

ארזנו, נפרדנו מסאן קנדידו והדרמנו לכיוון אגם טנו ומשם לאגם גרדה.

תובנות – 

ספטמבר התגלה כחודש מצויין לטיול. היה לנו מזג אויר מצויין. לא היו תורים או המונים בשום מקום. בדולומיטים מרבית הרכבלים (בעיקר באזורים המוזכרים בספר המשפחה המטיילת) מפסיקים לפעול ב- 16.9 אבל האזור בו שהינו – שלושת הפסגות, בו הרכבלים ממשיכים לפעול גם בספטמבר וחלקם גם עד נובמבר, התגלה כאזור מצויין לטיולים עם ילדים, עם שילוב של אטרקציות, מסלולי טיול לכל הרמות, נופים יפיפיים והכל במרחקים נסיעה קצרים.

טיול נעים :)