בין ההרים בין החוף המערבי למזרחי באי כרתים יש כפר קטן ובו כאלפיים תושבים שבו נראה שהזמן עצר מלכת. בכפר גילו מים מתוקים והקימו מפעל שמספק מים בערים ארופאיות. בין הסימטאות הצרות אפשר לראות את הזקנים יושבים על כסא לצד הבית. בוהים נכחם ומעבירים את יומם. בבתי הקפה הגברים יושבים על כוס ראקי ובוחנים היטב פרצוף לא מוכר. את הדרך לזארוס בחרנו במפה שתעבור באגם גדול וארוך בשם limni votomos בין ההרים גם בקיץ החם הוא כחול ירוק ועוצר נשימה. לרחוץ בו לא מומלץ. בגוגל מפות לא הזהירו אך הדרך היא שביל עפר משובש ודי שומם. כפרית בג'יפ עצרה לנו במבט תמוה " מה אתם עושים פה" נסענו אחריה לכפר.
התאחסנו במלון כפרי ומטופח בשם kermos אותו מנהלת קטרינה. קשישה חביבה שאינה דוברת אנגלית אך יש לה כשרון לתקשר עם בני אדם. בערב יצאנו לרחוב הראשי שם ביקרנו בחנות לעבודות יד וראינו את המוכרת טווה בנוח במכונה עתיקה. בינוניות סביב תוצרת כפרית של גבינות ועוד. כמה מסעדות פזורות סביב ההפתעה חיכתה בבית קפה קטן בו קנינו גלידה חלומית בטעם תאנים. סיור קטן סביב מראה את תושבי הכפר בחצר ביתם אוכלים ומארחים זה את זה בשקט. קטרינה הפתיעה אותנו לטובה בארוחת הבוקר בזכות המאפים הטריים. בלט בהם מאפה חם ודקיק ובתוכו גבינה מתוקה. כשעזבנו הפצירה בנו לקחת קצת לדרך.
ביקרנו האגם היפה שצבעו ירוק שבתמונה. מוקף גדר ובשלט כתוב שהדיג והרחצה אסורים.
הביקור בחודש אוגוסט לא איפשר לטייל סביב אך, נראה שביקור בכפר בימי הסתיו/אביב יאפשר חוויה בלתי נשכחת של צעידה ביןמשבילי היער לצד העיזים הרועות במדרונות. אגב בחורף כולם עסוקים ביצור שמן זית וגבינות עיזים.מעין הכנה לקיץ שהוא הזמן הפעיל והרווחי לעובדים בדרך ולמטיילים.
כך בילינו יום ולילה אחד בכפר בו לרגע אפשר לשכוח באיזה שנה אנחנו חיים. בחרנו בו ליום האחרון בזכות הקרבה לשדה התעופה בברוקלין.ממליצה.
