התלבטנו ארוכות אם לשלב את דנאלי בנסיעה שלנו. ההגעה לדנאלי ובחזרה דורשת "סיבוב" ארוך – כשש שעות לכל כוון (אלא אם משלבים בהמשך המסלול את פיירבנקס או את ה Denali Highway). הביקורות של מטיילים ישראליים נוטות "לקטול " את דנאלי ורבים גם מוותרים עליו. מצד שני זו אטרקציית התיירות מספר 1 באלסקה והמומחים והמטיילים האמריקאים ממליצים עליו בחום. בסופו של דבר החלטנו לכלול את דנאלי בטיול, ובדיעבד זו בהחלט היתה החלטה מוצלחת
התעוררנו והתארגנו מוקדם במלון ב Healy כדי להגיע לשאטל של הפארק עד Wonder Lake, שאליו הזמנו מראש כרטיסים, בשעה 7:15. היה מוקדם מדי עבור ארוחת הבוקר במלון (שמתחילה ב 6:30) ולכן הזמנו בערב הקודם "ארוחת בוקר To Go" (מאוד בסיסית). הזמנו גם ארוחות צהריים ארוזות עבור הנסיעה הארוכה באוטובוס. ארוחות הצהריים היו ענקיות וסידרו אותנו לכל היום.
יצאנו מהמלון בשש וחצי. פקידת הקבלה במלון הודיעה לנו שעבודות הכביש בין Healy לכניסה לפארק מסתיימות עד שש בבוקר, אלא שמישהו שכח לספר על כך לפועלים... נתקענו בפקק של יותר מרבע שעה, אבל זכינו בבונוס נחמד – בעודנו מזדחלים בתנועה ראינו דוב חום גדול רץ ממש על הכביש! החיה האומללה נראתה מאוד לחוצה וברגע שהצליחה קפצה מהדרך ונעלמה בין העצים. עבורנו זו היתה הפתעה נעימה ופתיחה מוצלחת ליום.
לבסוף הגענו לדנאלי ול (Wilderness Access Center (WAC ממנו יוצאים האוטובוסים למסלולי הטיול השונים בפארק. יש לציין שכל האוטובוסים נוסעים על אותה דרך – היחידה בפארק – וההבדלים ביניהם מתמצים במרחק שאליו הם נוסעים, ובאופי הנסיעה – האוטובוסים החומים נקראים “Tour” והנהגים בהם מחוייבים גם להדריך ולספר על הפארק ועל מה שרואים בו. לעומת זאת האוטובוסים הירוקים נקראים “שאטל” והנהגים אינם מחוייבים להדריך, אם כי בפועל כמעט כולם עושים זאת. ה”Shuttle” זולים בהרבה מה “Tour” והם מומלצים חד משמעית.
אספנו את הכרטיסים ועלינו על האוטובוס, שיצא בדיוק בזמן. לנהגת שלנו קראו באר, בתחילה היא היתה מעט קשוחה והרבתה להזהיר אותנו מכל הדברים שאסור לנו לעשות ועל כך שבעצם היא לא חייבת לנו כלום מלבד לנהוג. בהמשך היא התרככה , סיפקה מידע רב על הפארק ועזרה לנו באיתור בעלי חיים לאורך הדרך.
אחת הבעיות הידועות בדנאלי היא מזג האוויר הבלתי צפוי שיכול להרוס את חווית הנסיעה והצפיה בנוף. לנו היה מזל, בכניסה לפארק היה אמנם אפרורי ומעונן אבל ככל שהתקדמנו לתוכו השמיים התבהרו וזכינו לראות טובה מאד ולמנות גדושות של אור שמש. וכך יכולנו להנות מהנופים המרהיבים שהפארק מפורסם בהם.
כבר בשלב מוקדם ראינו את הקריבו (סוג של אייל צפון) הראשון שלנו.
תזמנו את הנסיעה לדנאלי לסוף הטיול בתקווה להנות מצבעי הסתיו שמגיע מוקדם לאזור. ראינו הרבה חום וצהוב אבל מעט מאוד אדום וכתום. שאלנו את באר שאמרה שהצבעים השנה דהויים בכלל כמות הגשם הגדולה מהרגיל שירדה בקיץ.
בשלב מסויים התחלנו להבחין בהר דנאלי – הפסגה שלו היתה עדיין עטופה בעננים ולא נראתה בשום שלב, אבל להערכתנו ראינו בערך 2/3 ממנו ובאר אמרה שזה מספיק כדי להכלל במועדון ה "1 מ 3" (הסטטיסטיקה אומרת שרק אחד מכל שלשה מבקרים בפארק זוכה לראות את ההר עצמו).
בדרך למרכז המבקרים ב Eielson ראינו דוב מלחך עשב על מדרון גבעה סמוכה, וכמובן שהיתה התרגשות רבה. אנחנו כמובן ראינו כבר דובים רבים מקרוב בטיול הזה, אבל לרבים מהתיירים באלסקה, דנאלי הוא ההזדמנות היחידה לראות דובים בטבע, ויש באוטובוסים מתח גדול של "נראה או לא נראה". באר אמרה "עכשיו אתם בטח חושבים שאני נהגת טובה!".
בהמשך הדרך ראינו גם כבשי הרים (Dahl Sheep) ועוד קאריבו.
הגענו למרכז המבקרים ב Eielson בשעה 11, שם האוטובוס עוצר לכ 45 דקות. הנופים משם מדהימים, כולל המראה הכי טוב של ההר שראינו עד אז.
שקלנו להשאר במקום ולהצטרף לסיור מודרך בשעה 12, אבל היה קר עם רוח ערה ולא התאים לנו להשאר. בנוסף, הנהגת המליצה להמשיך בנסיעה ל Wonder Lake כי יש סיכוי טוב לראות מוס בדרך לשם. כמו כן קיווינו לראות זוויות מוצלחות יותר של ההר. החלטנו להמשיך עם האוטובוס.
בסופו של דבר, לא ראינו מוס ולא ראינו הרבה יותר מההר, אבל עדיין היינו מרוצים מההחלטה להמשיך, כי הנוף היה יפה ושונה ממה שראינו עד אז. במיוחד התרשמנו ממראה של קרחון Muldrow הענק שמכוסה כולו באדמה וצמחיה ונראה יותר כמו גבעה ירוקה, ומנהר מקינלי העוצמתי שזורם מכוון ההר מערבה.
ב Wonder Lake עשינו עצירה נוספת לפני היציאה בדרך חזרה. טיילנו מעט בסביבה וקטפנו Bluberries מעולים מהשיחים שעל גדות האגם. וכמובן תצפיות וצילומים נוספים של הר דנאלי (הפסגה עדיין התעקשה להסתתר).
חזרנו עם האוטובוס ל Eielson ושם עצרנו שוב. טיילנו קצת בעצמנו (לא משהו רציני). אחד הריינג'רים זיהה דוב על שיפוע מרוחק והפנה את תשומת לב כולם.
מ Eielson המשכנו עם באר בדרך הארוכה בחזרה לכוון הכניסה לפארק. ראינו עוד כמה דובים כולל אמא עם שלשה דובונים שבאר הצליחה לזהות (הם היו מוסווים היטב על רקע הצמחיה).
ראינו עוד קאריבו, כבשי Dall, וסנאי קרקע. למרות כל מאמצינו ותקוותינו, לא ראינו מוס :(
חזרנו ל WAC בשש ורבע, בדיוק 11 שעות אחרי שיצאנו. שקלנו לחזור לפארק ברכב שלנו ולחפש מוס (15 המייל הראשונים פתוחים למעבר כלי רכב פרטיים) אבל היינו עייפים מהיום הארוך באוטובוס ולא התאימו לנו טלטולים נוספים על דרך העפר בפארק, אז החלטנו "להרגיע" בשארית הערב.
יצאנו מהפארק לאזור הקניות שסמוך לכניסה וקנינו מתנות ומזכרות. לאחר מכן הלכנו לאכול במסעדה בשם Denali Salmon Bake ונהנינו מאוד. הם תחת אותה בעלות כמו ה 49th State Brewery בה אכלנו ערב קודם, ושתי המסעדות חולקות את אותו תפריט בירות ארוך ואת אותה אווירת אירוח עליזה. האוכל היה מאוד טעים (במיוחד מנת הליבוט שהיתה מצויינת).
לאחר ארוחת הערב חזרנו למלון ב Healy שם ארזנו שוב לקראת הדרך חזרה, וסיימנו את היום.
