רצינו חופשה זוגית נינוחה, ונתקלנו בכתבה ובבלוג של סיון באתר, ואמרנו לעצמנו “נראה נהדר!”.
ואכן כך היה.
הזמנו מבעוד מועד כרטיסי טיסה זולים באיזיג'ט, מקומות לינה ורכב וניצלנו את חופשת פורים, שהתלבשה בול על מועדי הטיסות.
הערב הראשון: טיסת אחה”צ שהתעכבה בשעתיים וחצי והפכה לטיסת ערב מנתב”ג לבורדו. הטיסה עצמה הייתה בסדר גמור. כשנחתנו היינו די בודדים בשדה השומם של בורדו, והחלטנו ללכת רגלית (רבע שעה) למלון שהזמנו – ibis styles. המלון עצמו ענה על הציפיות עבור הצורך אותו הוא בא למלא (מלון ליד שדה התעופה) – קרוב, נקי, נוח, ארוחת בוקר סבירה. קישור.
היום השני: בבוקר שכרנו רכב מAVIS (עסקה דרך rentalcars, בתיווכו הידידותי והנוח של אורן מרום – מומלץ מאוד! קישור). הרכב היה מצוין, והשירות בסדר גמור. היעד הראשון אליו נסענו – La Rochelle. עיירה נחמדה ונעימה על חוף האוקיינוס, כשעתיים נסיעה צפונה מבורדו. מרבית הנסיעה הייתה על אוטוסטרדה (יקר!). נהננו לטייל ברחובות העיר העתיקה ליד הנמל, לקנות משהו קל לאכול ולהתיישב על שפת המרינה. לאחר מכן המשכנו לÎle de Ré – אי ליד לה רושל, אליו מגיעים בנסיעה על גשר, שיש לשלם 8 יורו כדי לעלות עליו (אין ברירה אחרת). בחזרה לא משלמים על חציית הגשר, כך שהעלות היא לשני הכיוונים. הגענו לעיירה הנהדרת Sainte-Marie-de-Ré, שם השתכנו במלון קסום במיוחד ממש מול הים בשם Hotel Le Galion (קישור). כמו בלה רושל, מאוד נעים להסתובב ברחובות העיירה, כשכאן אפילו יותר יפה. יש חנויות מזכרות נהדרות, וכמובן אוכל טוב. היינו בכיף נשארים כאן שבוע… אחד הדברים המעניינים הוא ההפרש הגדול בין גובה המים בגאות ובשפל. בשפל הסירות ממש עומדות על בוץ, ומתגלה לשון יבשה ברוחב מאות בודדת של מטרים, שרבים מתושבי המקום מנצלים על מנת לאסוף בדליים (מה שנראה לנו כ)צדפים למאכל, כשלרגליהם מגפיים גבוהים (בכל זאת בוץ).
היום השלישי: לאחר עוד טיול קצר בעיירה, רצינו לבקר במוזיאון המסביר על ייצור המלח באי, אך הוא נפתח רק אחר הצהריים באותו יום. נסענו לקראת הצהריים לRochefort, שם ביקרנו במוזיאון החבלים (קישור) ולאחר מכן בספינה המשוחזרת הסמוכה אליו (קישור). הביקור היה מעניין, אך לא מיצה את עצמו, כי מרבית ההסברים בצרפתית, ורק מיעוטם מתורגמים לאנגלית. משם המשכנו למקום הלינה הבא שלנו – צימר נהדר בתוך בית כפר יפהפה, פחות או יותר בין Rochefort לCognac. שלווה מוחלטת. אריק המארח קיבל אותנו במאור פנים. האירוח כלל ארוחת ערב טובה מאוד באווירה ביתית שאריק בישל מהירקות האורגניים שהוא מגדל.
שם המקום: La Pertuzerie. קישור.
היום הרביעי: לאחר סיבוב הליכה בשבילים בין השדות הירוקים, ולאחר ארוחת בוקר נחמדה, נפרדנו מאריק המקסים ונסענו לCognac. המטרה הייתה להצטרף לסיור באחת ממזקקות הקוניאק, ולאחר מכן לחזות בייצור חביות. כאן שילמנו את מחיר חוסר התכנון המוקדם: חלק מהמזקקות לא פתוחות למבקרים בשלב זה בשנה, ולאלו שכן – יש צורך להזמין מקום מראש בסיור. דבר דומה קרה כשהגענו למפעל חביות, כ- 15 ק”מ מדרום לקוניאק, אליו הפנה אותנו בחור חביב ממרכז מידע לתייר (שסייע לנו אף שהמרכז היה סגור) – באותו יום לא היו סיורים באנגלית. בכל מקרה, אני מצרף כאן את שם מפעל החביות ואת כתובת אתר האינטרנט שלו, שכן לא מצאתי אותו בחיפוש לפני הנסיעה, ואולי זה יכול לסייע למישהו אחר: שם המפעל הוא Allary, בעיירה הנקראת Archiac. קישור. היינו קצת מבואסים, אבל לא נורא. התגברנו מהר…
המשכנו ל- Saint-Émilion– עיירת היין העתיקה והנהדרת. כבר כשמתקרבים לעיירה מתרבים היקבים על הדרך, בחלקם ניתן לעצור, לבקר, לטעום ולקנות. אחנו עצרנו ביקב משפחתי נחמד, שבהתחלה נראה היה כאילו אין שם איש. לאחר שיחת טלפון בצרפתית רצוצה עם בעלת היקב, הגיעה בתה הצעירה, החביבה ודוברת האנגלית, ופתחה לנו את היקב. לאחר הסברים מעניינים על היקב ועל היינות, רכשנו שני בקבוקים והמשכנו לעיירה. העיירה היא מקום יפהפה שחובה לבקר בו, וכמובן לטעום מהיינות המצויינים שבחנויות היין הרבות, אף שזו ממש לא הסיבה היחידה לבקר בעיירה. משם המשכנו למקום הלינה האחרון שלנו – צימר השייך למשפחה שהקימה יקב במבנה של כנסיה משוחזרת מהמאה ה-11, על גדת נהר הדורדון. קיבלנו מפרדריק, בעל המקום, הסברים מעניינים על ההיסטוריה של המבנה והכרמים, וטעימות של היינות הנהדרים, שהם גם ביו-דינאמיים, שהוא מייצר. עוד פרט מעניין במקום, הוא שבגלל הפרשים הגבוה בין הגאות לשפל, כיוון הזרימה של הנהר מתהפך! בהמלצת פרדריק אכלנו ארוחת ערב מוצלחת במיוחד במסעדה מקומית בשם chez carles. שם הצימר: Chateau de la Vieille Chapelle. קישור.
הבוקר האחרון: לאחר טיולון קצר בכרמים העתיקים נסענו לשדה התעופה של בורדו (40 דקות נסיעה), החזרנו את הרכב ובצער רב נפרדנו מחבל הארץ הנפלא וחזרנו בטיסה (שהפעם לא התעכבה) למציאות.
