ספטמבר 2015
גאורגיה היתה יעד ששמעתי עליו במשך שנים, אבל ההחלטה לסוע הייתה כשגיסי אמר שהוא יוצא עם שני חברים ואנחנו החלטנו ליפול לו על הטיול (ולארגן אותו על הדרך). אז יצאנו 5 חברה ל15 יום בארץ הירוקה והמעניינת הזו. הלכנו מלא, אכלנו מלא וצילמנו מלא.
הכנות בארץ
- טיסה הזמנו חודש בלבד מראש. בגלל שטסנו בערב ראש השנה המחיר היה זול מאוד (350$ בערך) וגם גילינו איך זה להיות לבד בנתב”ג.
- כדי לארגן מסלול טיול קראתי הרבה כתבות ב”למטייל” (מצורפות בלינקים בפוסט) וראיינתי חברים שהיו בשנים הקודמות. ממליצה לקרוא באתר עפתי על גאורגיה
- נסגרנו על מסלול שיכלול 3 מוקדים – קזבגי, סוונטי ואזור טביליסי (בורג'ומי – במידה והזמן יאפשר)
- שכרנו רכב כדי להגיע לקזבגי ל5 ימים (ג'יפ)
- קבענו כרטיסי טיסה למסטיה מטביליסי
- ארזנו ציוד טיולים בסיסי – תרמיל גב לטיול יום טוב, ביגוד שכבות, מעיל גשם, ספרים וערימה של דולרים
- עשינו ביטוח טיולים כולל חילוץ
יום 1 – נחיתה בטביליסי ונסיעה לקזבגי
נחתנו ב1 בלילה וחלקנו מונית משדה התעופה עם ישראלים נוספים (אחרי התמקחות) למלון שקבענו מראש בbooking – nest hostel. ישנו בחדר דורמס עם שירותים משותפים, היה נקי ובעלי המקום היו נחמדים.
התעוררנו לבוקר של סידורים. ישנו באזור תיירותי, אז כספומטים, סופרמרקטים וצ'יינג היו נגישים מאוד.
- החלפנו מזומן לכל הטיול (כמה מאות דולרים לבן אדם)
- אכלנו במסעדה בכיכר שטעתה בכל מנה שהזמנו ובחשבון
- קנינו סים מקומי – זול ומוצלח, הספיק לכל הטיול ועזר לתקשר עם גסט האוסים, לנווט ולאינטרנט זמין
- נסענו לשלם על כרטיסי הטיסה למסטיה ולאסוף אותם (נסיעה במונית)
- קיבלנו את הג'יפ המושכר, וידאנו שיש טפסי ביטוח, קיבלנו את הג'יפ הלא נכון והיינו צריכים לשלם תוספת (לא משמעותית בשביל להתווכח, היינו 5 אנשים). השארנו פיקדון של 100$ אצל המשכיר וקיבלנו ממנו טלפון לשעת חירום
- קנינו נשנושים לדרך ולטיולים
בשעת צהריים מוקדמת התחלנו את הנסיעה לאזור קזבגי שלוקחת 3-4 שעות (תלוי פקקים או התעכבויות). הנסיעה היא על כביש הנקרא “הדרך הצבאית” והיא דרך יפה עם הרבה מקומות נאים לעצור בדרך.אנחנו עצרנו בדרך באגם יפה ואכלנו במבה.
לעת ערב הגענו לעירה stepantsminda, העירה המרכזית באזור. חיפשנו לינה בשני צדי הנהר (לצד השני קוראים Gergeti, בו רוב הגסטהאוסים נמצאים). אנחנו מצאנו גסט האוס חמוד מאוד דווקא בצד של סטפנסטמינדה, Nino's Guesthouse שהבעלת בית הציעה לנו הנחה, ידעה כמה מילים בעברית וסיפקה שני חדרי שינה עם שירותים צמודים וארוחות ערב ובוקר כלולות במחיר.
יום 2 – עמק SNO
לאחר ארוחת בוקר מזינה קפצנו למרכז המבקרים במרכז העיירה שסיפק הרבה מאוד מידע שימושי על טיולים באזור (שווה לקרוא על אזור קזבגי). במקום מציעים מפות, ציוד לינה להשכרה וייעוץ. ביקשנו מהם שיתקשרו לשריין לנו לינה בתשלום בתחנה המטאורולוגית ליום המחרת וכן שכרנו שקי שינה ומזרונים (זול) ליום המחרת.
יצאנו לטיול בעמק Sno, נסענו עם הג'יפ עד לכפר בשם Juta ושם החנינו את האוטו ליד מלון הספא המפואר. במקום היתה מפה שמתארת את המסלולים שעוברים בעמק ויש שם מסלול ארוך (טרק של עד 12 יום) שיוצא מהאזור. המסלול אינו מסומן היטב אבל יש כיוון כללי נוח. מטפסים במעלה הגבעה ממול המלון המפואר עד שמגיעים לאתר קמפינג יפה. עוקפים אותו מימין ומשם יש רק שביל אחד די ברור.
העמק ירוק ויפה והלכנו בו מספר שעות ואף חצינו יחפים נחלון רדוד עד שהגענו ללגונות כחולות יפות. עצרנו לטבילה (קפוא!), נשנוש צהריים והחלטנו לחזור. ניתן היה להמשיך עוד מספר שעות ל3 אגמים שאמורים להיות צבעוניים אבל ללא מפה מסודרת החלטנו לוותר.
בחזור עצרנו בבקתה חביבה שמכרה בירות ותה וסיפקה פופים ופגשנו קבוצה של אירופאים עם מוצ'ילות גדולות שסיימו טרק של 10 ימים. ברוח טובה נתנו להם טרמפ (נדחפנו 8 אנשים ומוצ'ילות בג'יפ הגיבור) ובגלל השעה המאוחרת דילגנו על העמק הנוסף באזור – עמק טרוסו.
יום 3 – העליה להר קזבג
אחרי ארוחת בוקר מוקדמת ואיסוף ציוד הטיולים שהשכרנו יצאנו בשעה מוקדמת לתחילת הטיול במעלה הקזבג. את הטיול ניתן לעשות במספר גרסאות:
- ניתן להתחיל אותו ממש מסטפסמינדה ולעלות בכביש 4X4 בנוף מיוער לעבר כנסית גרגטי (אמור לקחת 3-4 שעות)
- ניתן להגיע במונית או ברכב 4X4, להחנות באזור הכנסיה ולהתחיל את הטיפוס משם
- ניתן לעצור אחרי חצי יום טיפוס בתצפית יפה אל הקרחון הגדול, שם תראו את רוב המטיילים (בערך 3 שעות מהכנסיה)
- ניתן להמשיך עוד מספר שעות, לחצות את הקרחון ולישון מעליו בתחנה המטאורולוגית (או באוהל) (יום של 6-7 שעות)
- לגיבורים במיוחד ניתן להמשיך במסלול לטיפוס הרים אמיתי ולטפס ממש אל קצה הקזבג (מעל 5,000 מטר גובה עם יום הסתגלות נוסף). אבל מצריך מדריך, ציוד טיפוס אמיתי וקצת מפקפקת בכך שביום הסתגלות אחד ניתן לטפס לכזה גובה.
אנחנו בחרנו באופציה של חניה באזור הכנסיה וב9 וחצי בבוקר התחלנו בעליה הקשוחה. המזג אוויר סיפק ערפל ועננים כך שלא היה חם מדי ומאידך לא ראינו הרבה מהנוף הפנורמי מסביב. המסלול מסומן היטב וברור.
בהמשך המסלול סיימנו את העליה הקשוחה, ראינו את הקרחון לפנינו בנקודת התצפית, חצינו נהר רדוד וקפוא (הפעם הצלחנו לקפוץ מעל אבנים) ועצרנו לצהריים שארזנו מראש. בהליכה זהירה תוך כדי שאנחנו רואים קבוצות אחרות לפנינו חצינו את הקרחון (בעונה זו אין חובה ללבוש קרמפונים). אין שביל מסומן לכן חשוב לראות במהלך הדרך ועוד מראש קבוצות אחרות חוצות ולהבין מה המסלול הנכון לחציית הקרחון. לאחר הקרחון מצפה עליה חדה של בערך 100 מטר נוספים. לעת ערב לאחר 7 שעות של עליה תובענית הגענו לתחנה המטאורולוגית שזה בעצם מבנה המחולק לחדרי בטון, חלקם עם מיטות קומותיים מעץ, חדר מטבח עם שולחן וכיור וחדר אחד עם תנור בו יושבים הגאורגים המנהלים את המקום.
כמה טיפים חשובים על התחנה:
- מיד עם ההגעה לתחנה מלאו את המיכלי מים שלכם. לקראת ערב הברזים קופאים ולא ניתן להשיג מים זורמים עד עשר בבוקר למחרת. גילינו את זה במקרה, כשאחד הישראלים סיפר
- במקום אין שירותים נורמלים, יש בותקה עץ אחד עם חור ושנים של צואה אגור מתחתיו כך שקשה להתקרב לאזור
- ניתן להגיע ללא הזמנה מראש – אבל אם מלא לא יהיה איפה לישון. שווה להתקשר יום מראש ממרכז המטיילים
- התשלום במזומן כמובן וכולל מיטה בלבד (יש להביא שק שינה, מזרון ואוכל)
- ניתן להשכיר גזיה או גז מהבעלים בתשלום מופקע לבישול במטבח
- ניתן לישון בחוץ באוהל ורבים ניצלו אופציה זו אך יש לזכור שקר שם מאוד
- גם לינה בתוך התחנה קרה מאוד
- וטיפ חשוב אחרון – יש סכנה אמיתית למחלת גובה בטיול הזה אף שזה אינו מוזכר בשום מקום. התחנה המטאורולוגית יושבת בגובה מרשים של 3,653 מטר
עם הגעה לתחנה מילאנו את המים, בישלנו ארוחת ערב של של אינסנט נודלס וקרסנו לישון מוקדם. גם בגלל היום הקשוח (1,500 מטר עליה על פני 7 שעות) וגם בגלל הגובה שעשה לכולם סחרחורות. שימו לב שההבדל בין העיר בבוקר (1,740 מטר) לבין התחנה הוא כמעט 2,000 מטר. הלילה היה ארוך וקשה וכולם הרגישו קצת חולים.
יום 4 – הירידה מהר קזבג
התעוררנו לבוקר חדש וחיכינו ל10 בבוקר שהקרחון יפשיר קצת ויאפשר הליכה לא מסוכנת. הערפל והעננים התפזרו כולם ואפשרו לנו תצפית פנורמית מדהימה על הקרחון והמסלול שחצינו אתמול והרי הקווקז.
מיד עם הירידה והמעבר של הקרחון ההרגשה השתפרה פלאים כי ירדנו בגובה. במהלך ה4 שעות הבאות ירדנו את אותו המסלול של אתמול, כמובן בקלות רבה יותר ונהנים מהשמש והשמים הבהירים שמראה את כל נוף האתמול. תוך 5~ שעות מצאנו את עצמנו חזרה בכנסיה, שם עשינו סיבוב קצר וראינו גם את העיר מלמעלה.
נקודה למחשבה – המסלול שעשינו לא קל ויש להזהר בו. אם מרגישים סיפמטומים של מחלת גובה מומלץ לא להשאר באזור אלא לרדת. מכיוון שמפריד קרחון לא מסומן ביננו לירידה הדבר לא מתאפשר אחרי שעה מסוימת. מכיוון שהעליה לקחה 7 שעות והירידה 5~ הייתי ממליצה להתחיל את הטיול מספר שעות קודם כך שניתן לקבל החלטה מושכלת האם מעוניינים להשאר לישון או לחזור לעיר. בנוסף, אפשר לעשות את העליה בפחות מ7 שעות – לא היינו בכושר אופטימלי וכן תכננו להשאר לישון אז לקחנו את היום באיזי. העיקר, תטיילו בזהירות :)
את היום סיימנו בארוחה דשנה וגלידה בעיר, מנוחה ושיחקנו קלפים עד השעות הקטנות של הלילה (9 בערב).
יום 5 – מפל וחזרה לטביליסי
נפרדנו מהגסט האוס של נינו ונסענו מעט צפונה למפל Gveleti. בנסיעה צפונה פונים שמאלה לכפר עם אותו שם ומיד פונים שמאלה שוב. ממשיכים עם הכביש עד שמגיעים לשולחן פיקניק, שם מחנים והולכים כרבע שעה ברגל למפל (מסומן). באזור ככה”נ יש מפל נוסף אבל לא יצא לנו לראות אותו.
נסענו חזרה לטביליסי ועצרנו בדרך בתפצית מרשימה על אחד מהעמקים (Argavi gorge) ופגשנו כבשים, פרות, תרנגולות והרבה גאורגים וטרקטורים בדרך. אחרי ניקוי של האוטו חזרנו ב4 וחצי לטביליסי ונפרדנו מהג'יפ הגיבור שלנו.
פוסט המשך – חלק ב'
