לקח לי זמן לשכנע את בעלי לשקול את קפריסין שוב כיעד לחופש. ביקרנו באיה נפה בעסקת "הכל כלול" לפני יותר מ-10 שנים ולשנינו נשאר טעם רע. הכף נטתה כאשר הגדולה שלנו הגיעה לי"ב ולפתע היה ברור שהזמן שלנו ביחד עם הילדים הולך לצאת משליטתנו. הטיול היה תירוץ לאסוף את כולם ביחד ללא הסחות לכמה ימים. קפריסין נקבעה כיעד עקב זמן הטיסה הקצר ומחיר הכרטיס הסביר אבל החלטנו שנסע להרים הקפריסאים ולא לחופים התיירותיים. בעלי מצא לנו צימר שנראה יפה בכפר בשם Vavla . מאחר שנוהגים שם בצד שמאל וההגעה שלנו הייתה לאחר רדת החשכה סידרנו ארוחת ערב, לפי המלצת בעלת הצימר אצל שכניה. הגענו לצימר יפה ובשעה היעודה אסף אותנו ג'ורג', קפריסאי מבוגר בעל מרץ של בן-18 שהאיר את דרכינו בפנס בעת שירדנו דרך חורש קטן לתוך חצר פנימית שחדרים סביב לה. תמיד חלמתי לגור בבית עם חצר פנימית.
הובלנו לתוך חדר, לא גדול, מוקף חלונות, שפנה לחצר והיה צמוד למטבח הביתי. החצר, מוארת, נראתה בעדו. את פנינו קיבלה אשתו, דונה, אמריקאית נאה מאד. השולחן היה ערוך והרגשתי קצת כמו בארוחת יום שישי אצל דודתי. תרמו לכך עיצוב החדר שכלל שולחן ערוך עם מפה רקומה, כלי אוכל נאים מאד, ויטרינה עם תמונות הזוג, ילדיהם והנכד וכן הריחות שעלו מן המטבח הצמוד. אבל לא פחות מכך, החום והקרבה שדונה וג'ורג' המטירו עלינו עם שאלות ודאגה לשלומינו, לטיב הנסיעה, הילדים ועוד כהנה וכהנה שגרמו לנו להרגיש מיד בנח. הצצה לתוך המטבח הביתי המואר גילתה לי פלטת שיש איטלקי מדהימה שכיסתה את אזור העבודה המרכזי, והמון כלי עבודה ישנים שקישטו את האזור שמעל ארונות המטבח. בחוץ, בחצר, ראיתי את התנור המסורתי, שבו מבשלים בקפריסין.
מאחר והם נהגו בנו קירבה, הרשתי לעצמי לשאול אותם על עצמם. הבית שהקיף את החצר היה שייך להוריו של ג'ורג' והוא נולד בו. הם היו מאד עניים אבל הוא אהב את המקום. בגיל 17 עזב את הכפר לניו-יורק כדי להרוויח קצת כסף. הוא עבד במסעדה כשוטף כלים, לאחר מכן כמלצר ולבסוף קנה את העסק. אי שם בדרך הכיר את דונה, שהייתה מהממת ביופייה. הוא הסביר לה שהוא נולד בגן-עדן, במקום בשם ואוולה בהרים בקפריסין. והוא אמר לה, שהוא ייקח אותה לשם להראות לה את המקום כי הוא רוצה לחזור לגן-העדן שלו. במידה והיא תסכים הם יהיו ביחד. היא באה אתו לראות את ואוולה ונשארה אתו בגן-עדן. הוריו היו עדיין בחיים והבית היה נקודת מפגש לכל המשפחה. דיירי גן-עדן היו עדין די עניים.
מצד אחד, שולחן ארוך היה נפתח בחצר לארח בו את כל המשפחה והם היו נאספים ביחד והיו שמחים. מצד שני, בחורף גג חדר השינה שלהם דלף והם היו ישנים עם דלי ביניהם כדי לא להתרטב כשירד גשם. לפעמים ציפור קטנה הייתה טועה פנימה מבעד לגג ונרדמת על קורה בחדר עם רדת בחשכה. בבוקר הייתה מעירה אותם עם צאת החמה ומתעופפת לה בחדר.
מצד אחד ילדיהם נולדו וגדלו בחיק המשפחה בתוך יוונית ואנגלית כאחד. מצד שני, "השירותים הצמודים" לחדר השינה עברו דרך החצר וחוסר הנוחות היה ניכר.
וככה הוגשה לנו הארוחה מתובלת בסיפורם. המנה הראשונה הייתה מרק יוצא מהכלל מחיטה מונבטת. דונה הסבירה לנו כיצד היא מנביטה ומייבשת את החיטה, כפי שראתה אצל אמא של ג'ורג'. המנה השנייה סלט ירקות מצוין: העגבניות והמלפפונים גודלו בחצר, ואת הצלפים ג'ורג' אוסף בגבעות בעונה המתאימה. שמן הזית בסלט, מהזיתים שלהם, כמובן. במנה העיקרית דונה יצאה לחצר והוציאה מהטאבון קערת חימר גדולה שבה התבשל כבש עם אורז ותבלינים שריחם היה אלוהי. (הוא רצה לעזור לה עם הכלי החם, אבל היא ביקשה רק שיעמוד במקום מסוים כדי שיוציא את התבנית השניה). היין, מהיקב של השכנים, והלימונדה, לימונים מהעצים שלהם, נמזגו בשפע. לקינוח הוגשה בקלווה שדונה מכינה בעצמה. ג'ורג הביא זיווניה ביתית (המשקה המקומי), להרים לחיים. בסוף הארוחה הרגשנו לא רק שבעים, אלא רגועים ונינוחים כי האירוח שלהם היה מושלם. מחיר הארוחה היה כמו ארוחה עסקית בארץ.
מאז חזרנו אליהם מספר פעמים, כי באופן ייחודי, את הקסם שהם רקמו בפעם הראשונה שהינו אצלם הם מצליחים לייצר עבורנו שוב ושוב.
