אז...היכן עזבתי אתכם בפוסט הקודם ?
בתהליך הבחירה בין טיול הליכה לטיול באופני הרים או אופניי כביש.
וחלק מהמשפחה בכלל רוצים לעשות סיור במפעל גבינות או שעונים…
אני משאיר אתכם לבחור מה שבא לכם,
וממשיך להראות בפוסט הזה, מספר צילומים מהאזור ,שתבינו ,שלא חשוב באיזה דרך תיבחרו ,
במקום הזה...ה JURA חייבים לבקר.
הצילומים האלה פחות או יותר מסכמים את ה:יורה...
כל הצילומים נלקחו כמובן בקייץ ,האזור הזה מושלג לחלוטין בחורף.
לעיתים פסגות שרשרת ההרים עגולה ולפעמים ,כמו פה.
אגם צלול מונח במרכז העמק ,כמו מראה ענקית.
ולעיתים מלמעלה רואים את הכביש החוצה את העמק לאורכו.
תעלות השקייה מובילות את מיי הפשרת השלגים מהאגם לשטחים המעובדים
שימו לב, מצד שמאל, לזוג שמטייל רגלית.
וגם כאן במרומי המצוק.
ופה, בדרך למטה לכיוון הישוב ללינת ליילה.
להזכירכם ,באירופה השקיעה מתחילה בקייץ לאחר השעה תשע בערב
בשבדיה אפילו מאוחר יותר.לפעמים כששתינו בירה בפאב, ב11 בליילה ,היה עדיין אור יום בחוץ.
אבל בואו נחזור לשוויץ ולנוף המדהים הזה.
בדרככם תתקלו בבקתות מגורים הפזורות בנוף.לפעמים הם משמשים גם, כצימרים למגורים .
והפרות במובן,אייך אפשר לדבר על שוויץ ללא פרות החופש שלהם.
איזה יופי של שביל חוצה את העמק.
ופה הוא ממש תחת הרגליים,בהמשך שלט הכוונה והולך רגל(ליד העץ).
הולכים מולנו לאורך גדר האבנים. הגדרות נועדו לתחום את הפרות המסתובבות חופשי.
אנחנו ממשיכים עם המיים ,המהווים גם כן מחסום טבעי בין חלקות האדמה.
בהמשך מגיעים לאגם הנחמד הזה ולכפר שברקע.
ויום חדש מגיע ואנו חזרה על השביל דרומה.
פעם המדרון מצד שמאל ופעם הוא מצד ימין …
ומידיי פעם כייף לעצור רגע ,להביט קדימה ולצדדים,ולהפנים את המראות האלה.
ואנחנו שוב בעמק מסתובבים לאחור להביט בדרך שעברנו.
ניזכרים בשבילים שחצינו בתוך היערות המוריקים.
בעיירות בהן נטינו ללון.
במצנחי הרחיפה שפחדנו לשכור.
בפרות והסוסים , שהסתובבו חופשי באחו הירוק.
ובטבע המדהים שניראה לפעמים קשוח ובלתי מתפשר.
ניפרד מכם בעיירה “גרוייר”...זוכרים... מהגבינה .
להתראות בטיולים…
