זו הטיסה הראשונה שלי בחיים, הטיול הראשון. חוץ מהמעבר שלי מהצפון לירושלים לא יצא לי להרגיש תיירת.
נחתנו ביום ראשון באמצע חודש יוני בסופיה, הלכנו למלון הדירות Dunav .
העיר כל כך ישנה עם מראה "מוזנח" והיה נראה כאילו אנחנו בישראל, איפה שהוא בתל אביב. גם התחושה הייתה ככה.
היה גשום ולכן נחנו הרבה בבית ובערב יצאנו לשחק ב Glaxy באולינג.
המשחקים שם ממש זולים , אנשים נחמדים, אווירה כייפית.
שיחקנו באולינג, קליעת סלים והוקי אוויר.
יש שם עוד כמה משחקים ובר שתייה.
(מומלץ גם למשפחות עם ילדים)
ביום השני עשינו סיור בסופיה עם מדריכה ישראלית בשם נטלי , שלוויתה אותי מתחילת תכנון הטיול ובמהלכו. אין לי מספיק מקום לכתוב את כל ההמלצות עליה כאן , אבל היא עשתה עבורנו מעל ומעבר למצופה.
הסיור ארך כחמש שעות בהליכה רגלית, היינו ב 35 אתרים. מה שעזר לנו גם להתמצא אחר כך בעיר.
מצאנו לנו את בית הקפה עם הטעמים הכי טובים שטעמנו - Costa - שתינו שוקו וקפה הפוך על בסיס סויה כיוון שאנו שומרי כשרות וחזרנו לשם עוד כפעמיים במהלך השהות שלנו בעיר.
אחר כך, עייפים בטירוף, נסענו לקניון פריידס הגדול, אחלה מקום. לא עשינו קניות.
היום השלישי היה אחד הימים המהנים ביותר בטיול. נסענו לעיירה בנסקו.
שם נפגשנו עם ג'ון , בחור אנגלי שלקח אותנו לטיול טרקטרונים של שלוש שעות (כתבתי על זה טיפ עם כל הפרטים) ראינו נופים עוצרי נשימה , את ההרים הכי מפורסמים באזור , שאת קצה ההרים כיסה שלג. עברנו דרך יערות , דרך שדות עם כבשים ,פרות, סוסים , וכלבים שנבחו עלינו והיו נראים שונה מאוד מהכלבים שרובנו מכירים, גזע בולגרי כזה ;)
כשסיימנו הלכנו לסייר רגלית בבנסקו העתיקה. מהממת ומרגיעה! נתקענו בחנויות מזכרות שוות.
וכל כך התבאסנו שהיינו צריכים לחזור כי נהג המונית מיהר למרות שחיכה לנו שעה נוספת ממה שקבענו.
ממליצה לשכור רכב ולנסוע לשם, ואפילו לישון שם ולהתחיל את המסע שלכם בבולגריה מהמלונות המרשימים שתפתחו בהם חלון ותראו את החלום מול העיניים. (כן, כמה דרמתי)
היום הרביעי היה עמוס וספונטני.
נסענו להר ויטושה , שדיברתי עליו שבועיים שלמים לפני שראיתי אותו במציאות לראשונה.
בתחילה נודע לנו שהרכבל סגור , וביקשנו מנהג המונית לנסוע לפארק ויטושה, הוא טעה בדרך ולקח אותנו בכל זאת לרכבל.
מה שכן, המפעילים של הרכבל היו נחמדים והתלהבו מהעובדה שאנחנו יהודים, הרגשתי שגרירת שלום.
בכללי אנחנו עם דיי אהוב שם, ברוב המקרים והמקומות.
ואז נסענו עם אותו נהג שוב במשך 40 דקות להר ויטושה, שגודל ה"פארק" הוא 100 קילומטר.
היה מזג אוויר סגרירי מאוד, היה שומם ושקט. בלי תיירים ובלי הרבה אנשים חוץ מכמה גברים שנראים כמו ציידים של אנשים. בטיפ שלי כתבתי שעדיף ללכת בימים או תקופות מתויירות יותר.
פחדנו ובכל זאת בחרנו לנסות כל מסלול כחמש דקות, להציץ ולחזור. זה קצת להסתובב בג'ונגל.
ראינו את גשרי הזהב- נהר האבנים , שגרמו לי לסמן וי על מה שהיה לי חשוב לראות שם. הנהג חיכה לנו כשעה.
הרגשנו שאנחנו לא מסופקים מהיום הזה, אמרנו לו לנסוע לפארק הגדול בסופיה - גן המלך בוריס , ששם לא הספקנו לבקר ביום הראשון.
באמצע הדרך שינינו את המסלול לעיירה הציורית והרחוקה - קופריבישטציה. (לא משנה לי הסדר של האותיות) נסיעה של בין שעה וחצי לשעתיים, קשוח בעיקר בגלל הסיבובים שיש כל 15 שניות (ככה העברתי את הזמן, ספרתי שניות בין כל סיבוב, זה בערך הממוצע) אבל דרך מדהימה.
הוויז של הנהג הראה שעוד עשר דקות מגיעים ולפי ההרים והיערות לא היה נראה שיכול להופיע מולנו מקום מגורים בקרוב וכבר תכננתי עם בעלי את עונשו של הנהג למקרה שטעה בדרך.
פתאום, וואוו !!! איזה מקום! כבר שנכנסו לעיירה רצינו לרדת ולטייל. הנהג חיפש חנייה ובכל חצי קילומטר שנסע פשוט רצינו לזנק המונית.
הבתים העתיקים המרהיבים, כמו בסרטים ובסיפורים, הגשרים שעשויים מאבן או עץ שמתחתם זורם נחל ארוך, הגדרות, הספסלים, ההרים הגבוהים מאחורי הבתים, גרמו לנו לחלום לגור שם.
גם שם היינו רק שעתיים עם טעם של עוד, עם רעב וצמא לשתות עוד מהנוף והאופי של המקום.
ביום החמישי טיילנו בבוקר קצת בעיר לפני שעוזבים. אל תחפשו מקומות ספציפיים- כל העיר טובה וזולה לקניות ויש מציאות בכל מקום.
ארזנו מזוודות כדי להמשיך את המסע לאומן באוקראינה , אכתוב גם משם.
כרגע אני כותבת מנמל התעופה בסופיה, יש הרבה זמן פנוי כי משעמם פה מאוד. אני מסכמת את החוויה בבוגלריה כטובה, מאירת פנים, ועם רשימה של דברים שיכולנו להספיק אם היינו נשארים עוד
