כנסייה מרשימה החצובה בהר - אתיופיה

אחרי שבועיים בערך באתיופיה הגעתי למקלה בצפון, הסתובבתי קצת בעיר כדי להבין מה הוייב של האיזור וקצת לנוח אחרי יומיים של נסיעות ארוכות ומתישות באוטובוסים. אחרי יומיים של רוגע ונחת בעיר החלטתי לטייל לכנסיות טיגר החצובות בהר שמחוץ לעיר. יצאתי מוקדם בבוקר ממקלה ולקחתי אוטובוס ל hawzein, שם מצאתי נהג מונית שלקח אותי עד לכנסיות טיגר. החלטתי שאני עושה את זה ללא מדריך, קצת חששתי אבל ידעתי שזה אפשרי. הלכתי כמה מטרים כדי להגיע להר שבו חצובה הכנסייה, דרך מאתגרת שכוללת טיפוס בין סלעים עם נוף מהמם. הגעתי להר, שם חיכו לי ארבעה אנשים רנדומליים שמציעים לי בגסות לקחת מדריך ומזהירים אותי שהטיפוס בהר מסוכן. כדי להגיע לכנסייה שחצובה בהר צריך לטפס קטע שהוא אנכי ומאתגר ואז ללכת טיפה על שביל צר ליד תהום. כל הטיפוס וההליכה לוקח בערך חמש דקות. החבר'ה שהציעו לי לקחת מדריך גם שוכרים חבל שאפשר להיעזר בו בטיפוס (לכן גם לא נחוץ לקחת מדריך) אני החלטתי לא להשתמש בחבל ולאתגר את עצמי קצת, זה היה נראה מפחיד אבל גם אפשרי. הגעתי למעלה סוף סוף אחרי טיפוס מאתגר אבל כיפי! הנוף פשוט עוצר נשימה והכנסייה צבעונית ומיוחדת. יש כומר בכניסה שמבקש טיפ, אני לא הבאתי לו כי לא ראיתי צורך. הכנסייה מרשימה והכומר נותן הסבר קצר עליה. איזה כיף לעצור רגע לנשום את האוויר והנוף היפה הזה ממעלי ההר. בדרך למטה החבר'ה שמשכירים את החבל צעקו לי כל אחד איפה לדרוך ואיפה לשים את הרגל כדי לרדת בזהירות (כמו שעשו בדרך למעלה), רק שהפעם הם כולם צעקו ביחד ולא ידעתי מה לעשות עד שהחלקתי ונפלתי אבל אחד מהם למזלי תפס אותי. זה היה מלחיץ וקצת כואב. נאלצתי להמשיך, הם ביקשו טיפ אבל ממש לא רציתי לתת להם אחרי שהם לא עזרו לי אלא רק החמירו את המצב ולא נתנו לי לרדת בזהירות. הם לא עזבו אותי אז נתתי להם טיפ אבל לא מספיק לדעתם. חזרתי חזרה למקלה באותה דרך שבה הגעתי, דרך hawzein. היה יום מלא חוויות טובות וגם לא אבל אני שמחה שעשיתי את זה, שטיפסתי לבד והגעתי לנוף המהמם והכנסייה המרשימה.