נמיביה למתחילים

בחודש אוקטובר 2016 טיילנו שתי משפחות (הורים + 6 מתבגרים) 6 ימים בנמיביה. הגענו אליה מטיול בן שבועיים בדרא”פ, כך שעל פניו, לאחר כל החוויות שעברנו ציפינו לירידה כלשהי בהתלהבות. אלא שהמסע הנמיבי הציב בפנינו חוויות יוצאות מהכלל. להלן סיכום:

1. מלכתחילה מה שמשך אותי (כמי שארגן את הטיול) בנמיביה היה הדיונות הכתומות הענקיות בדרום-מערב המדינה (סוסופליי). תמיד זכרתי את תמונת השער של אחד מגליונות “מסע אחר" אי שם בתחילת שנות ה-90, שעליו התנוססו הנופים המרהיבים של הדיונות הללו. מאחר שכך, ומכיוון שעמדו לרשותנו רק 5-6 ימים, החלטנו להתמקד באיזור הזה של נמיביה ולוותר מראש על האיזור הצפוני יותר, שם ניתן לראות את בנות שבט ההימבה ולבקר בשמורת "צובה" המפורסמת. אלא שטעות חיובית בחישובי זמן הנסיעה אפשרה לנו בסופו של דבר להצפין עד איזור ההימבה, ביקור שהתגלה כאחד המוצלחים בטיול כולו.
2. נמיביה הינה מדינה ענקית עם מעט מאוד תושבים. כפועל יוצא מכך, אין כמעט תשתיות בין הערים ובדרכים כמעט שלא רואים מכוניות או אנשים. בעצם, על אחת הדרכים ראינו יותר חיות מאשר בני אדם. יתרה מכך, בדרכים אין כמעט תחנות שירות מה שמחייב לתדלק בכל הזדמנות אפשרית גם אם הטנק כמעט מלא (אין זה נדיר להגיע לתחנת דלק ולגלות שהיא סגורה או שפשוט אזל בה הדלק לאותו יום). בנוסף, חייבים (!) להיות מצויידים בהרבה מים. זו מדינה מדברית ויבשה.
3. חלק ניכר מהדרכים בין האתרים אינן סלולות והן עשויות מכורכר דחוס. ניתן אמנם להרביץ 120 קמ”ש אך האבק הרב והסיכון מתקר ממתנים את המהירות. המלצתי החד משמעית היא לשכור רכב 4X4 ולא להתפשר בנושא הזה. בנוסף, למרות שאין במדינה הרבה צירים, ולכן קשה לטעות בניווט, הרי שחובה להצטייד ב-GPS. הוייז לא עובד.
4. בתי מלון – במדינה אין הרבה תיירים ולכן גם אין היצע גדול של מלונות. מרבית התיירים הם גרמנים ואלה מזמינים בד”כ את חופשותיהם שנה מראש. מה שאומר שיש להקדים ולשריין חדרים. אנחנו הזמנו מלונות 8 חודשים מראש וגם אז נאלצנו לעיתים לנדוד למקומות סמוכים ובמקרה אחד זה עלה לנו בסטייה בת שעתיים מהיעד.
5. האוכל בנמיביה אינו משתווה לזה בדרא”פ ופעם אחר פעם התאכזבנו. המחירים יקרים מעט יותר מהשכנה הדרומית וכך גם ההיצע. רצוי להנמיך ציפיות.
6. לא התרשמנו שיש בעיה כלשהי של בטחון אישי. עם זאת, מאחר שאין כמעט מכוניות בדרכים (למעט באיזור הבירה) הרי שלא נעים לנסוע בחושך לבד ובלי כל תאורה.
7. הדיונות בסוסופליי – ביקרנו בהן גם בשקיעה וגם בזריחה. ובשקיעה, איך לא, שקענו עם ה-4X4. הריינג'רים חילצו אותנו. מאחר שהגענו למקום ממש שעה לפני שהוא נסגר, הריינג'רים גם ליוו אותנו והסבירו לנו על המקום. זכינו לראות מספר ראמים, שועלים, יענים וזברות. בזריחה טיפסנו על אחת הדיונות הראשונות בעוד כל שאר התיירים טיפסו על דיונה 45 המפורסמת (תופעת העדר). מה שנראה קל מלמטה מתברר כקשה הרבה יותר בפועל. כיבוש הפיסגה והנוף מלמעלה הם מהדברים המהנים ביותר שהיו לנו בטיול. מדובר כאמור בדיונות בעלות גוון כתום/אדום וקשה מאוד שלא להתפעל מיופיין. לדעתי שווה להגיע למקום גם וגם.
8. סוואקופמונד וואלביס ביי – שתי עיירות בעלות אופי גרמני מתוקתק על שפת האוקיינוס האטלנטי (מרחק 5-6 שעות מייגעות מסוסופליי). בוואלביס ביי נהננו מאוד מהטיילת המטופחת בין הוילות המדהימות לבין הים כשבהמשך פגשנו בלהקות הפלמינגו (חלקן לבנות וחלקן ורודות) ובלהקות ברווזים וציפורים אחרות. בסוואקופמונד הסתובבנו בטיילת ובמרכז. בין שתי העיירות ישנו מרחב שלם של דיונות חול רגילות וניתן לעשות שם פעילות מגוונת. אטרקציה נוספת נמצאת כשעה וחצי צפונית לשם בקייפ קרוס, שבו נמצאת אחת ממושבת אריות הים הגדולות בעולם. מחזה מיוחד במינו. מסוואקופמונד המשכנו לגולת כותרת נוספת של נמיביה – שבט ההימבה, לאחר שנודע לנו שמדובר ב-4-5 שעות נסיעה בסה”כ (בניגוד ל-10-11 שעות שאמרו לנו בישראל).
9. ואכן, לאחר 4 וחצי שעות נסיעה הגענו לעיירה Kamanjab, סמוך לשמורת “צובה”. לאחר התמקמות במלון נסענו לאחד מכפרי שבט ה”הימבה”. הכניסה עולה לא מעט כסף אך מדובר בחוויה מדהימה. בנות השבט מורחות עצמן בשמן כבשים בעל גוונים אדומים ומקשטות עצמן בתכשיטים מעשה ידיהן. משם המשכנו על אותו כביש עוד כ-15 דקות נסיעה והגענו לחווה פרטית שמגדלת צ'יטות (לצערי איני זוכר את שמה). בעל הבית ובנו מגדלים 4 צ'יטות כחיות מחמד, שאותן ניתן ללטף ולהאכיל. לאחר מכן הם לקחו אותנו לראות האכלת 15 צ'יטות שנמצאות בספארי פרטי. שעתיים וחצי במקום היו ממש חלומיות. הילדים לא רצו לעזוב. איזו התרגשות והתלהבות.
10. הנסיעה חזרה לבירה וינדהוק ארכה 5 שעות מייגעות (כביש טוב אמנם אך משעמם בטירוף גם אם סמוך ל”צובה" ראינו חזירי בר וצבאים). בבירה אין כמעט מה לעשות והיה שם די חם (יותר מאשר בשאר המקומות).
11. לסיכום – נמיביה אינה מדינה המתאימה לכל אחד. הנסיעות בה קשות וארוכות מאוד, תנאים פיזיים בינוניים למדי, אבק בכל מקום, סיכוי גדול לפנצ'ר, תשתיות בסיסיות למדי וכו'. עם זאת, מי שמוכן להתמודד עם כל זה (ועבורנו זה היה חלק מהחוויה), הרי שמדובר במדינה מרתקת ויוצאת דופן. לדעתי עדיף לנסוע עם עוד משפחה (לזו שהיתה איתנו התפנצ'ר הגלגל בחושך מוחלט ואילולא היינו חוזרים אחורה, כחצי שעה, הם היו נשארים לישון ברכב). המלצה נוספת - להוסיף לטיול יומיים נוספים כדי להספיק לעשות גם את הספארי ב”צ'ובה”, במידה ולא עשיתם קודם לכן את “קרוגר” בדרא"פ.