רכיבה דרך 3 מדינות ב-5 ימים, בלי תיקים או ציוד על האופניים.
רק עם טלפון, מצלמת גופרו, רחפן, כמה ג'לים בכיסים של החולצה ו-2 בקבוקי מים -
דילגנו בין עיירות וכפרים ציוריים, אגמים בצבע טורכיז ויערות ירוקים של גרמניה, אוסטריה ואיטליה.
מהעיר מינכן בגרמניה עד לעיירה Torbole בצפון אגם גארדה באיטליה.
את הטיול עשינו בעזרת חברת Euro Bike.
את הטיול הזה סגרנו עוד ב-2024 והיינו אמורים לצאת ביוני 2025, אבל יומיים לפני הטיסה התחילה המלחמה מול איראן והכול נדחה.
כאן גם המקום לציין את חברת Euro Bike, שהתחשבה בנו ולא נעלמה עם הכסף. החברה יצרה קשר עם בתי המלון, ושילמנו 250 יורו (לזוג) את דמי הביטול של הרגע האחרון.
שאר הכסף נשאר בקרדיט לתאריך החדש ביוני 2026.
אז מה זה אומר לעשות טיול עם חברה?
החברה בגדול דואגת לכל הלוגיסטיקה מסביב, ולכם נשאר רק לבוא, לרכוב וליהנות מהדרך, מהנופים ומתרבות האופניים המטורפת של אירופה.
החברה סוגרת את המלונות, מספקת את קבצי הניווט ומתאמת את כל הדברים מסביב שאתם צריכים או מבקשים (למשל הסעה חזרה למינכן באוטובוס מסודר או מעבר מסודר במקומות בעייתיים באמצע הדרך).
דרך החברה ניתן גם לשכור אופניים - בין אם אופניים רגילים או אופני E-Bike.
את הטיול שבחרנו לעשות, החברה משווקת בתור טיול של 11 יום (10 ימי רכיבה).
אנחנו קיצרנו את הטיול ל-5 ימי רכיבה, עם הגדלה קלה של נפח הרכיבה מנקודה לנקודה.
גם את קבצי הניווט שהחברה סיפקה ערכנו והתאמנו לעצמנו, עם תוספות של Bike Park או טיפוסים מיוחדים ומעניינים.
בשורה התחתונה - היינו פשוט צריכים להגיע מנקודה A לנקודה B בהתאם למלונות שהחברה סגרה, אבל בדרך ובצורה שהתאימה לנו.
והחברה העבירה לנו את המזוודות מדי יום למלון הבא, ככה שרכבנו בלי שום ציוד מיותר עלינו.
14.6.26: טיסה למינכן
כמו הרבה אחרים, גם לנו היו הרבה חששות אם הטיסה תקרה או לא.
לצערנו, הטיסה במקור נסגרה עם לופתהנזה בכמעט חצי מחיר, ובשעות הרבה יותר נוחות.
אבל לאור חידוש הלחימה עם איראן נאלצנו להחליף את הטיסה, לשלם כפול ולטוס עם חברות שמנצלות את המצב וגורמות לך "להרגיש בבית" (כשגונבים אותך).
טסנו עם מזוודות אופניים שהשכרנו ותיק גב.
נחתנו במינכן ב-10 בבוקר, ואחרי קבלת האופניים (שהגיעו לפני המזוודות הרגילות) המשכנו ברכבת מהשדה למלון שהחברה סגרה:
המלון - Munich Marriott Hotel City West.
בצ'ק-אין במלון מקבלים קלסר בד עם הרבה פרסומות ואת הוואוצ'רים של הטיול.
בשעה מסוימת יש גם תדריך של נציג של החברה, שבתכלס לא היה לו משהו מעניין לספר לנו, אבל הוא כן נתן לנו את המספר שלו למקרה שנזדקק - ואנחנו נזדקק...
אחרי הרכבת האופניים החלטנו לצאת לעשות סיבוב וסתם לסובב רגליים.
יום ראשון באירופה זה יום חופש מוחלט! רק מסעדות בודדות עובדות והעיר כמעט ולא חיה.
בחרנו לרכוב לכיוון אצטדיון אליאנץ ארנה של באיירן מינכן דרך האולימפיה-פארק, כאשר בדרך פתאום ראינו שיירה של מאות ואלפי רוכבים על הכביש.
מסתבר שזה היה ארגון של איגוד האופניים של מינכן, עם 25 אלף!! רוכבים שיצאו למפגן רכיבה ענק ברחבי מינכן.
אכן חוויה לרכוב כשסביבך אלפי רוכבי אופניים מכל הצבעים, הסוגים והמינים.
Day 1- Munich to Garmisch-Partenkirchen
(למי שרוצה - יש קישור לסטרבה של הרכיבה בכותרת של אותו יום)
את הרכיבה ביום הראשון התחלנו יחסית מאוחר.
יצאנו ב-8:25 לדרך אחרי שהתארגנו, הפקדנו את מזוודות האופניים במלון (אנחנו עוד נחזור לשם) ואכלנו ארוחת בוקר.
את הציוד האישי שמעבירים ממלון למלון צריכים להשאיר עד 8:30.
אחד הדברים היפים של תרבות האופניים באירופה הוא שהאופניים הם כלי תחבורה לכל דבר!!
זה אומר שתמיד יהיה שביל אופניים בין הכביש למדרכה של הולכי הרגל.
גם אם יש שיפוצים על הכביש - תמיד יהיה נתיב לאופניים.
את המסלול בחרתי לשנות קצת אחרי היציאה מהעיר.
המסלול (קבצי GPX) שהחברה מספקת מבוסס ברובו על שבילי אופניים סלולים ונקיים, ובמקרה הזה החלק הראשון הלך צמוד לכביש ראשי, בעוד שאני העדפתי לרכוב דרך שדות ויערות בפרברי מינכן עם נופים של טבע ושקט.
את השינויים שעשיתי ביססתי על מפות חום של סטרבה ותמונות של Komoot (באירפה הרוב משתמשים באפליקציית קומוט לבניית מסלול), ושם ניתן למצוא תמונות (כמו בסטריט ויו של גוגל מפות) של מסלול הניווט שמזינים לאתר או לאפליקציה.
כך, כשעשיתי את השינויים, יכולתי לוודא שהדרך או השביל קיימים במציאות (למרות שביצירת מפות החום של סטרבה היה די ברור שהדרכים רכיבות מאוד).
מזג האוויר: האמת נפלנו על מזג האוויר פשוט מושלם מטיול!
ביום הראשון זכינו למזג האוויר יחסית טיפ טיפה קריר ( אני העדפתי לרכוב עם שרבולים ) למרות שאחרי 50 קמ אפשר כבר היה להוריד.
כשהגענו לאגם Starnberger עשינו עצירה לכמה תמונות, ובהמשך עצרנו גם לבירה ומנוחה גדולה יותר.
הדרך התבססה בחלקה על שבילי אופניים סלולים, שבילי גרבל וקצת סינגלים.
באמת קשה לתאר את היופי שחולף מול העיניים.
ראשית, הניקיון והסדר של השבילים: גם באמצע היער, בשום מקום, תמיד מסודר ונקי. פה ושם יש ספסלי ישיבה ופחים עם שקיות לצרכים של כלבים.
הרכיבה מאוד מסודרת, ולרוב כולם רוכבים בנתיב הימני (או בהתאם לחוקים המקומיים) לשמירה על הסדר - אירופה!
הירוק עוטף אותך מכל כיוון. היערות שופעים בעצי ענק, האגמים תמיד הפתיעו אותנו בכחול ובבתכלת שהופיעו מפעם לפעם, ומדי פעם עוברים דרך עיירה או פרבר ונדהמים מהסדר והתרבות של הגרמנים...
בקיצור, WOW.
את הרכיבה סיימנו באזור 15:30, והתיקים כמובן חיכו לנו מסודר במלון.
ואז שאלנו: איפה מאחסנים את האופניים?
(לא, לא ניתן לאחסן בחדר)
את האופניים התבקשנו לאחסן בגראז' מאחורי המלון.
הנקודה היא שהמחסן הזה נמצא מאחורי המלון והוא פשוט פתוח לכולם, וכל מי שמגיע בטיול אופניים מאחסן שם את האופניים ללילה.
בהתחלה היה לנו מאוד לא נעים להשאיר ככה את האופניים (למי ששואל, רכבנו על Orbea Oiz ו-S-Works Epic 8).
החלטנו ללכת לקנות מנעול אופניים. עכשיו, שלא תחשבו שזה איזה מנעול גדול וחזק - זה המנעול הכי פשוט וזול שיש, אבל ההרגשה שהאופניים קשורים במשהו נתנה לנו שקט נפשי (הזוי ומצחיק).
Day 2: Garmisch Partenkirchen to Imst
גם ביום השני החלטתי לשנות את ההתחלה של המסלול, ולקחתי אותנו דרך עלייה של 30% למשך 400 מטר.
מזג האוויר - הבוקר היה טיפה קריר ואני יצאתי החוצה עם שרוולים אבל לפני תחילת הרכיבה נזכרתי שתוך 10 דקות אנחנו מגיעים לכיף והבנתי שאין צורך ואני הולך להתחמם די מהר...
לא יודע כמה יצא לכם לראות קיר של 30%, וגם לא ברור מאיפה זה נראה תלול יותר - כשעומדים למטה או אחרי שמטפסים למעלה...
אבל ללא ספק העלייה הזו מעירה אותך יופי יופי.
משם הדרך לקחה אותנו דרך דרכי כורכר ויערות ירוקים, כאשר ההרים מתחילים לעטוף אותנו.
בדרך הגענו ל-2 אגמים שלא ציפינו להם, ואלה מקומות שקשה לא לעצור בהם.
באזור הקילומטר ה-50 עשינו עצירה לאוכל בעיר שעברנו בה.
איך נראית תרבות רכיבה באירופה?
באזור הקילומטר ה-55 עלינו על כביש עם תנועה בינונית. בשלב מסוים אני מסתכל אחורה ורואה טרקטור ענק שנוסע אחרינו (באזור 35 קמ"ש) ומאחוריו שיירה של מכוניות - ואף אחד לא צופר ולא עוקף!!
רכבנו איתו באזור 3 או 4 ק"מ עד שירדנו מהכביש, וזה היה פשוט הזוי עבורנו (אין צורך להסביר למה).
משם הדרך זרמה לאורך נהר רחב בצבע תכלת, שאנחנו כל הזמן חוצים אותו מצד לצד, עד לעיירה Imst.
עוד מקרה שאני רוצה לפרגן בו לחברת Euro Bike:
כשהגענו למלון ב-Imst וקיבלנו את המזוודות, קלטתי ששכחתי את המטען שלי במלון הקודם (בגלל שיש לי הרבה ציוד צילום, זה היה מטען מיוחד).
שלחתי ישר הודעה לבחור שקיבל אותנו במינכן, ושאלתי מה אפשר לעשות. הוא ענה מיד ואמר שהוא דואג להעביר את המטען חזרה למינכן, למלון שאנחנו חוזרים אליו. וכך, כשהחזרנו, המטען חיכה לי בקבלה.
היום הזה היה אחד מימי השיא של הטיול.
מזג האוויר - מכאן והלה מזג האוויר היה מושלם !
בבוקר אווירה נעימה אבל לאט לאט התחמם במהלך היום.
הוא התחלק ל-2, כאשר בחלק הראשון (הזה) היינו צריכים לרכוב 19 ק"מ מהמלון לתחנת האוטובוס בעיירה Landeck, ומשם לקחת אוטובוס שמעלה אותנו לעיירה Nauders.
החלק הזה הוא גם קצת לוגיסטי: עבור המעבר עם האוטובוס, החברה נתנה לנו גם ואוצ'רים וגם את לוח הזמנים של השאטל של 11:45 ל-Landeck, ומשם נסיעה של שעה בערך ואז עוד 90 ק"מ ליעד הסופי.
מבחינתנו, 11:45 זו שעה די מאוחרת, ורצינו לנצל את היום הזה למשהו הרבה יותר כיפי ומעניין.
אחרי שהבנתי שאנחנו בעצם מקבלים מהחברה ואוצ'רים לאוטובוס רגיל שנוסע כל חצי שעה (בשעה עגולה אוטובוס מהיר, ובחצי שעה אוטובוס מאסף) ויכולים לעשות את המעבר לבד - יצאנו ב-7:30 מ-Imst, ותוך 50 דקות היינו בתחנה המרכזית של Landeck.
כשהגענו לתחנה, קלטנו 4 פנסיונריות בגיל 55-60 לפחות עם אופניים ועליהם מזוודות ציוד אישי הולכות לרציף מסוים, והבנו לאן אנחנו צריכים ללכת גם.
ההפתעה הייתה כשהגיע האוטובוס. אפילו עזרנו להן לעלות את האופניים למנשא ייעודי לאופניים שנמצא בחלקו האחורי של האוטובוס, ואז קלטנו שיש רק 4 מקומות לאופניים, והנהג רק הרים את הכתפיים אחרי שנעל את האופניים: "תסתדרו לבד..."
הבנו שנצטרך לחכות לאוטובוס הבא.
אחרי שעלינו לאוטובוס הבא, באתי להראות לנהג את הואוצ'רים, והוא פשוט אמר לנו: "כנסו..." תוך כדי הנסיעה המאספת קלטנו שאף אחד לא משלם בכלל, ואנשים עולים כמו לשאטל (האנשים לא היו מקומיים אלא תיירים כמונו, כך שלא מדובר באנשים עם חופשי-יומי/חודשי).
לקחנו מעילי רוח לאוטבוס מחשש שיהיה מזגן וקר , אבל בסוף הכול היה סבבה ולא היה צורך בהם בכלל.
Day 3 - Nauders to Merano חלק 2
אחרי שהגענו לעיירה Nauders - בעיירה הזאת יש בעצם אתר סקי בחורף, ובקיץ יש Bike Park ממש טוב.
שילמנו 38 יורו על מנת לעלות עלייה חד-פעמית ברכבל כדי לקחת 2 סינגלים: הראשון היה סינגל כחול זורם וממש כיפי, ברמים נעימים ופמפים של קפיצות קטנות. אחריו הגיע הסינגל האדום. בהתחלה שלו הרכיבה די זורמת עם נוף מטורף, ובדרך עוד חוצים את הגבול בין אוסטריה לאיטליה עם סימון של שרידי חומה ממלחמת העולם השנייה.
ואז הגיע החלק של הסלעים והירידות המאוד טכניות, שלא ציפינו להם בכלל.
בהתחלה זה די מאתגר ומגניב, אבל הסינגל ממש לא סלחני, ובטח לא מתאים לאופני 120 מ"מ.
היו ירידות ממש ממש חדות, כאשר חלקן עם סלעים (אפשר לראות זאת בסרטון, אבל באמת קשה להבין את הזווית ואת הגודל של האבנים האלה).
בסופו של דבר שרדנו והגענו בשלום למטה בלי שום תקלות מיוחדות. אפילו בדרך פגשנו זוג רוכבים שנשבר להם אחד הספייסרים, ובעזרת האזיקונים של נועם הצלחנו לסגור את הרווח שנוצר וכנראה לחסוך מהבחור לרדת למטה בזווית של 30 מעלות על סלעים.
קטע קצת לא נעים: בזמן שאנחנו יורדים למטה, ראיתי שניסו להשיג אותי ושלחו לי כמה הודעות בוואטסאפ ממספר מקומי, וקצת התעלמתי...
לבסוף חזרתי למספר, וזה מסתבר איש הקשר שאמור היה לפגוש אותנו בתחנה המרכזית ולוודא שעלינו על האוטובוס ועשינו את המעבר. הוא דבר ראשון שאל אם אני בסדר כי לא הגענו להסעה (עשינו אותה 3 שעות קודם), ואני ממש ביקשתי סליחה שלא עדכנתי אותם.
זאת באמת חברה שמקפידה על הפרטים הקטנים. לכן, אם חשוב לכם ראש שקט ואכפתיות מחברה שסוגרת לכם את הטיול - לדעתי היא הוכיחה את עצמה כבר כמה פעמים בטיול הזה.
אחרי הירידה נכנסנו ישר לאכול פסטה איטלקית ראשונה באיטליה, ובאזור 12:30 יצאנו לחלק השני של היום.
היו לנו קצת פחות מ-90 ק"מ עד הסוף. בחישובים שעשינו - אם נספיק לעשות גם רכיבה לתחנת האוטובוס + מעבר של שעה + פארק + רכיבה של 90 ק"מ מבלי לסיים ב-18:00 בערב - ראינו שאת ה-90 ק"מ אנחנו רוכבים בירידה מצטברת של 1,200 מ' (הייתה לנו רוח גב של 10 קמ"ש לפחות רוב הדרך, לכן ידענו שזו תהיה טיסה בגובה נמוך).
כל הרכיבה הייתה על שביל אופניים שמהווה ממש אוטוסטרדה של רוכבים. בנקודה מסוימת אפילו עצרנו לאכול תותים בסגנון מכונת משקאות - רק שבמקום פחיות יוצאים תותים קרים וחתיכים אחד אחד (אה, והמכונה עומדת בשום מקום, סתם צמוד לשביל האופניים).
את כל החלק השני, מהרגע שהתחלנו בפארק, סיימנו ב-3.5 שעות רכיבה נטו.
כשהגענו ל-Merano האוויר השתנה מאוד והייתה אווירה של קיץ. נהיה הרבה יותר חמים והעיר הרגישה כמו עיירת נופש ליד הים (למרות שאין שום ים באזור).
העיר עצמה הייתה פשוט מדהימה. בהתחלה חלפנו על פני מרכז העיר ואז נכנסנו לאזור של הבתים הפרטיים ולאזור של המלון שלנו.
בתים מאוד יפים ואווירה מאוד מאוד יפה. במלון סוף סוף זכינו לקבל בריכה, ודבר ראשון שעשינו היה להיכנס לחדר, להחליף כמה שיותר מהר בגדים, לקחת בירה וקולה בלובי, ולקפוץ לבריכה.
זהו היום שהיה הכי פחות מרגש או מיוחד במשהו, ובתכלס יום מנוחה והתאוששות.
ערב קודם נועם אפילו מצא איזה סגמנט של גבעה שמטפסים - 3.5 ק"מ - אז החלטנו לנסות ללחוץ בשביל הגיוון והכושר.
היום התחיל ברכיבה דרך כרמים שלא נגמרים. רכבנו באזור ה-20 ק"מ הראשיים דרך שדות של כרמים/מטעי תפוחים, שזפים (שזיפים) ועוד ועוד...
אחרי הטיפוס והירידה למטה עלינו על השביל של EuroVelo 7 נראה לי, שזהו שביל אופניים שחוצה את אירופה...
רוב הרכיבה עוברת בצמוד לנהר, ובשלב מסוים "מתחיל לשעמם מכל היופי הזה".
ככה שפשוט טסנו עד הסוף למלון בעיירה Trento.
בגלל שהיום הזה היה די מהיר הגענו לפני המזוודות, והמשכנו לטייל. מסתבר שקיבלנו מלון ממש באמצע של האמצע של העיירה, עם מבנים מתקופת הביניים, ארמונות ותרבות עשירה.
אבל אחרי שקיבלנו את החדר - אז באמת נפלה לי הלסת (אני חייב לציין שאני לא איש של מלונות וכוכבים; תנו לי מיטה, מים חמים ומקסימום ארוחת בוקר ואני מסודר).
קיבלנו חדר בקומה העליונה, מה שאומר שהחדר היה עצום, והמרפסת הייתה הגג של הבניין: קיבלנו טרסה ענקית עם נוף לכל העיר מעל כל המבנים העתיקים.
זהו יום השיא השני עבורי. ( סרטון סיכומון )
לפי המסלול שהחברה נתנה לנו, היינו צריכים לרכוב 48 ק"מ עד המלון באגם גארדה - וזהו! איזה בזבוז של היום.
גם כאן, עוד בבית, פתחתי מפות חום של סטרבה וחיפשתי איך "להעשיר" את היום הזה.
ואז ראיתי שיש טיפוס ממש מעניין ממש בסמוך ל-Trento, שהסתבר כעלייה די מפורסמת בשם Monte Bondone - טיפוס לגובה 1,650 מטר.
הסגמנט עצמו של Monte Bondone הוא 17.4 ק"מ עם ממוצע של 7.8% שיפוע, כאשר בפועל הטיפוס מתחיל לפני, ויוצא שמטפסים באזור 20 ק"מ.
ממש כשנכנסנו לסגמנט, לא שמתי לב שנועם עצר ליד השלט שמראה את התפלגות העלייה וקטעי השיפוע. בזמן שאני מסתכל אחורה לחפש את נועם, קלטתי רוכב כביש במקום. החלטתי לחכות לו ובעצם לטפס ביחד איתו (אחת ההחלטות הטובות של היום הזה). כשאמרתי/שאלתי את הרוכב אם אפשר לטפס איתו - הוא ענה לי משהו באיטלקית והבנתי שהוא לא דובר אנגלית.
את 5 הקילומטרים הבאים לא דיברנו (מתוך הבנה שאנחנו לא מבינים אחד את השני).
בקילומטרים הראשונים של הטיפוס עוד ברור שהעלייה ארוכה וקשה, אבל אז קולטים את הסימון שמופיע בצד הדרך, שמראה כמה נשאר עד הסוף - ושם זה באמת שובר אותך.
כשעברנו ליד השלט של "עוד 14 ק"מ לסוף", קלטתי את גודל האירוע.
עכשיו, כשאני אומר עלייה, זו לא עלייה כמו בארץ, שעולים 200 מטר ואז יש מישור, ואז עוד 100 מטר עלייה, ואז 50 מטר ירידה וכו'...
כאן העלייה היא 100% עלייה כל הזמן ללא הפסקה - 1,480 מטר טיפוס נקי.
בשלב מסוים הבחור התחיל לדבר ולשאול שאלות.
אני חייב לציין: לאורך כל הטיול, בכל פעם ששאלו אותי מאיפה אני, לא חשבתי לרגע מה לענות ותמיד ישר עניתי "מישראל". די מהר גם הבנו שלאף אחד לא אכפת מישראל, ומה שמספרים בחדשות זה בעיקר כדי להפחיד אותנו (על זה חיו הידיעות - פחד ואימה).
הבחור התחיל לספר לי את "מגילת העצמאות" של המקום - את הסיפורים, האירועים, האנשים שרכבו כאן, שמות של כפרים שעברנו בדרך וכו'.
בגלל המבטא הכבד של האיטלקית לא באמת הבנתי את כל מה שהוא מספר, אז מתוך נימוס הייתי רק עונה לו: "וואו, כן, מגניב..."
אבל האמת היא שהוא גם די עזר לי בעלייה עצמה (אני מזכיר שהוא על אופני כביש במשקל 5 ק"ג ואני על אופני שטח עם צמיגי 2.4).
זאת לא הייתה רכיבת לחיצה, אלא פשוט 100% מאמץ לאורך 20 ק"מ.
לבסוף, כשהגענו למעלה, נפרדנו לשלום ואני נשארתי לחכות לנועם.
כשראיתי את נועם בא לסיים - רצתי לקחת לו את הבירה שהזמנתי מראש, ככה שברגע שהוא עצר - הוא קיבל בירה ישר ליד. אין לתאר את האושר שהיה לו באותו הרגע (מופיע בסרטון המצורף).
משם טסנו למטה לאורך 30 ק"מ בערך, טבלנו באגם - ומשם דרך שביל אופניים ישירות לעיירה... באגם גארדה.
חייב לציין ששבילי האופניים באיטליה זה כביש 6 לאופניים.
הכול מסודר , נקי והשבילים נמתכים לאורך מאות של קילומטרים.
Day 6: רכיבת שחרור
ביום הזה רצינו לעשות רכיבת טיול קלה באזור האגם.
נכנסנו לסטרבה וחיפשנו מסלול של 60-70 ק"מ.
סטרבה לא איכזבה, ותוך רגעים היינו עם הצעה למסלול נחמד מאוד.
אחרי כמה קילומטרים של חימום התחלנו לטפס לכיוון האגם, שנועם כבר ביקר בו בחופשה בשנה הקודמת עם המשפחה.
באמצע הטיפוס טיפה ברחתי לנועם, וקלטתי 3 חבר'ה כבישונים אוספים את נועם ומגיעים אליי.
בשלב מסוים נועם נשר מהפלטון, ואני נשארתי עם האיטלקים.
בשלב מסויים האיטלקים תקפו וברחו לי - אני, מבחינתי, לא רציתי לעבור את גבול הטעם הטוב של הקצב וגם לא רציתי לברוח יותר מדי לנועם.
נשארתי בקצב שלי והמשכתי לבד לברזייה שהייתה בסוף הטיפוס ...
(נקודה שחשוב להתעכב עליה - נושא המים באירופה ולאורך הטיול: כל הזמן היו לנו עשרות נקודות מים לאורך המסלול, כך שלא היינו צריכים לסמן מראש את העצירות / אני בכלל לא מזכיר את העצירות של המסעדות בצידי הדרך).
אחרי החזרה למלון, נועם עוד הספיק לעשות שיעור ראשון בסאפ על ידיי (אני מורה טוב עם קבלות).
למחרת ההסעה חזרה למינכן (שסגרנו מראש עם החברה) הייתה אמורה לצאת ב-8:30.
( הפסקנו גם לתת עוד רכיבונת קטנה לפני ארוחת הבוקר )
אנחנו הגענו טיפה אחרי 8:00 והבנו שאנחנו בין האחרונים, ולכן הצטופפנו בספסל האחורי של האוטובוס.
יש מערך רחב של הרבה אוטובוסים, ועל כל אחד יש שלט או שפשוט שואלים את אנשי הצוות.
לכל אוטובוס יש עגלה גדולה עבור כל האופניים, והנהג עם עוזר מעמיסים בקפידה כל זוג אופניים עם המגנים הרלוונטיים.
הנסיעה הייתה מיגעת, כי נכנסנו לכמה פקקים ארוכים, ולקח לנו באזור 6 שעות + עצירה של 45 דקות להפסקה.
עלויות:
מכיוון שהטיול נדחה עם ביטול של כמה מלונות וההזמנה החדשה כללה לילה נוסף באגם גארדה,
שילמנו 1,200 יורו (במקום פחות מ-1,000)
עבור כל המלונות שהחברה סגרה - מלונות 3-4 כוכבים עם ארוחת בוקר בכולם,
הובלת מזוודות,
וההסעה חזרה למינכן.
המחיר אינו כולל:
טיסה למינכן והגעה למלון
לילה אחרון במלון לפני הטיסה
