שבעה גברים, 14-41, דתיים, קרובי משפחה, בגיחה קצרצרה לאירופה.
יום ו' – טיסת אלעל ב5:30 לנמל תעופה של וונציה בעיר מסטרה. משם באוטובוס לוונציה עצמה, לכיכר רומא, והליכה רגלית של כעשר דקות עד לאזור מסעדת גם גם של רמי בנין החבד”י בה נסעוד את סעודות השבת. רמי סידר לנו דירה גדולה בסמוך למקום שלו, וב11 בבוקר כבר היינו בדרכנו לסיור בעיר. באפריל 2016 גשר ריאלטו היה סגור בשל שיפוצים אך התור במגדל הקמפניאלה בכיכר סן מרקו היה די קצר וממרומיו צפינו על פני העיר וגלילותיה. לאחר מכן טיילנו בארמון הדוג'ים הסמוך, נטול התור בכניסה אך עתיר בתשלום דמי כניסה, ומשם חזרה לדירה לשינה (לא ישנו בלילה) והתארגנות לשבת. הארמון יפה אך לא מצדיק את המחיר לדעתי.
יום שבת – אצל רמי ישנן שלוש אפשרויות לאכול: אצלו במסעדה ב100 אירו לאדם לכל הסעודות. בגלריה שסמוכה למסעדה ב75 אירו לאדם. ובבית חבד על בסיס מקום פנוי והשארת תרומה. אנחנו בחרנו באפשרות הראשונה. לא היה עמוס לשם שינוי והיה בהחלט נחמד. הקהילה המקומית מתפללת בחורף בבית הכנסת הלבנטיני שבו יש חימום. הוא יפהפה. צריך להגיע עם דרכונים לכניסה בשעת מנחה של ערב שבת ובגדול אין בעיה עם טלטול כי יש עירוב. למחרת בבוקר התפללנו בבית חבד. התפילה מתחילה בעשר ומי שעולה לתורה צריך להתחייב ללמוד מאמר של הרבי. אנשים טובים החבדניקים. את ההבדלה רמי עורך בכיכר הסמוכה לבית חבד והיא המונית ומרגשת וכוללת שירה וריקודים. במוצ”ש צעדנו שוב לסן מרקו רק כדי לראות עשרות הודים מנסים למכור צעצועים לתיירים בעשר אירו.
יום א' – ארזנו וצעדנו לכיכר רומא שם חיכתה לנו פיאט דוקאטו של 9 מקומות. הסוכנות של יורופקאר נפתחת ב8:30, וכמה דקות לאחר מכן כבר היינו בדרכנו למערת פוסטוינה בסלובניה. תכננו להגיע לסיור של 11 בבוקר, אך שוטר עיכב אותנו והגענו בכמה דקות איחור. סיבת העיכוב: היינו צריכים לקנות מדבקה לרכב מסחרי ב30 אירו ולא להסתפק במדבקה לרכב רגיל ב15 אירו. הלכו 15 אירו. כיון שאיחרנו ורצינו להיכנס לסיור של 12, בחרנו שלא ללכת לטירת פרדג'אמה, אלא להיכנס למרכז המבקרים "אקספו". זה מקום מאד מושקע אך הצעירים שבחבורה לא התחברו. למבוגרים כן שווה להשקיע שם כ45 דקות. מערת פוסטוינה מרשימה, אך רק מבחינת הגודל, כי מבחינת הנטיפים יש לנו אותו דבר כאן בבית שמש. הרכבת נוסעת בתוכה די מהר ובזמן הנסיעה צריך סוודר, וגם להיזהר מלתקוע את הראש בכל מיני נטיפים מזדמנים, אך בסיום הנסיעה הסוודר מיותר שם במעבה האדמה. משם נסענו לעיירה סלוני בקרואטיה, ולמפלי רסטוקה שבה. שווה בהחלט! בוודאי כהקדמה לפליטוויצה. ממשיכים עד הגשר ושם תמצאו מתחם קטן, ירוק ומגודר, שצריך לשלם כמה קונות בכניסה אליו, ואפשר להוציא בו כמה תמונות נחמדות. לא הכרחי. המפלים בדרך אל הגשר מרשימים בהחלט. לנו בלילה בבית בעיירה סמוכה למפלי פליטוויצה.
יום ב' – הגשמת חלום! מפלי פליטוויצה! ראיתי שיש פה דיונים באיזה מסלול לבחור. אנחנו הלכנו על H והוא שווה!!! ובכן, ראיתי סרטוני יוטיוב על פליטוויצה והם יותר ירוקים וטורקיזיים ממה שקיבלנו באפריל, אך עדיין היה שווה ביותר! מקום לעילא ולעילא וכל הדרך הזאת שווה כדי לטייל את הארבע שעות האלה במסלול אייצ'. מתחילים ברכבת בת 3 קרונות אוטובוסיים, ומשם בשביל על קורות עץ עד תחילת המפלים העליונים, ויורדים, ויורדים, ורואים את כל האחרים עולים, ועולים, והמפלים מהממים. וכיף! בהמשך יש מעבורת שלוקחת אותך למפלים התחתונים, ומשם יציאה דרך חור בסלע אל תחנת המתנה לרכבת שלוקחת אותך לתחילת המסלול. חנינו בחניון 2. 70 קונות על כארבע וחצי שעות חניה. שימו לב! מעבר הגבול שבין סלובניה לקרואטיה ובין קרואטיה לסלובניה לוקח כרבע שעה פקק. עצרנו בקרלובץ', עיר קרואטית עם זיכרונות סובייטיים, לקניות בסניף סי אנד איי המקומי. שווה כי המחירים שם נמוכים. לינה בלילה בסמוך לאגם בלד בסלובניה
יום ג' – עוד הגשמת חלום! סקי! הבחור שהשכיר לנו את הבית בבלד המליץ לנו להמשיך לאגם בוהיני ושם לעלות על הרכבל להר ווגל “ואם יהיה שלג יהיה לכם נחמד...”. עלינו ברכבל בבוהיני, ואז התברר שלא רק שיש שלג אלא שהאתר פתוח לסקי! שכרנו שם ציוד מלא כולל גלישה חופשית לארבע שעות (9-13) ב-12 אירו בלבד! והחבר'ה מה זה נהנו… בעיקר מהטוויסט בעלילה כי זה ממש לא היה מתוכנן. משם חזרנו לבלד והסתפקנו בלהאכיל ברבורים באגם. לשוט לאי לא היה טעם כי אנחנו לא נכנסים לכנסיות, ולעלות למבצר ויתרנו כי הצעיר שבחבורה התעקש ש”אם אנחנו ליד אוסטריה אז אני חייב להיות בעוד מדינה...”. נכנסו לאוסטריה והגענו למרכז מסחרי בעיר וילאך, שם יש סי אנד איי יותר מסודר ועשינו קצת השלמות. ו...פליימוביל בגרושים בחנות סמוכה! בלילה ישנו במלון קטן בעיירה פסקיארה דל גרדה, כחמש דקות נסיעה מגרדה לנד, ולא לפני שקפצנו לראות את השקיעה בסירמיונה. שווה!
יום ד' – גרדה לנד! פותחים בעשר בבוקר. לנו הספיקו חמש שעות. רוב החבר'ה עשו את כל המתקנים, וגם הפחדנים מצאו להם מתקנים ליהנות בהם. בתקופה זו של השנה אין תור באף מתקן, והדבר היחיד שאתה מבזבז עליו את הזמן זה לרוץ את כל המבוך בכניסה לכל מתקן שנועד בעצם לתורות שישתרכו כאן ביולי אוגוסט. המלצה: את כל הבובות פרווה שמקבלים שכפוגעים בכל מיני קופסאות וכו' תשמרו לסוף כי אף אחד לא ישמור לכם עליהן והן מכבידות…
משם המשכנו לאאוטלט ליד ברשיה לכמה השלמות ומשם למסעדת 'כרמל' הכשרה במילאנו שנפתחת בשעה 19:00 ומציעה פיצה סבירה במחיר גבוה, ומשם לשדה”ת מלפנסה. ב23:00 טיסת אלעל לארץ.
הטיול הזה, שהיה שונה מהותית מכל הטיולים המאד מוקפדים והמאד מתוכננים שעשיתי עד כה, היה אחד הטובים וכנראה מכמה סיבות. מזג האוויר היה מושלם. העובדה שהיינו רק גברים בוודאי נתנה את התרומה שלה. אך בעיקר הייתה העובדה שפשוט זרמנו. שינינו תוך כדי. עשינו התאמות. נסענו אמנם המון. 1600 קילומטרים בארבעה ימים. אבל עדיין היה שווה! הספקנו. ראינו. טעמנו. ו… מחכים לפעם הבאה...
