פגשנו מטיילים ישראלים שסיפרו לנו שהם חוזרים ביום שישי, 13.6, וליבנו נמלא קנאה כי טיסתנו חזור תוכננה לחמישי, 12.6. ב"ה אנחנו בבית והם כנראה עדיין מטיילים, ואנו מקווים שישובו בשלום ובהקדם.
כהרגלנו אנחנו טסים לכמה ימים בודדים, והיעד הנבחר היה מעוז הישראלים העכשווי - טיווט, מונטנגרו.
יום א' 8.6 -
יצאנו בזמן בטיסת סאן דור שעורכת כ-3 שעות. נוחתים בשדה תעופה בעל מסלול אחד להמראה ונחיתה, צועדים רגלית לטרמינל בעל שני מסועי מזוודות ויוצאים החוצה אל צבא שכירים שלם של 'פיליפ השכרת רכב'. פיליפ מאורגן היטב, וזוג שבא אתנו בטיסה והחליט עם הנחיתה שגם הוא לוקח אצלו רכב, קיבל במקום בהתרעה של 4 דקות.
היינו 3 זוגות ולקחנו מיני-וואן סקודה קודיאק שלא הספיקה לנו ולכבודתנו. המרחק משדה התעופה לצימר הוא רבע שעה. שמנו מזוודות על הברכיים והגענו לצימר לפני 8 בבוקר. בעלת הצימר קיבלה אותנו, הנחנו את הדברים ויצאנו כ-40 דקות נסיעה לכיוון בודווה.
ברור שבודווה מאורגנת יותר ממפרץ קוטור לתייר המתקדם, אך הבחירה שלנו לקחת חדרים בסמוך לשדה התעופה התבררה כנכונה, בעיקר בשל עומס המזוודות על הברכיים, והעוד-חצי-שעת-שינה בחמישי בבוקר, לפני הטיסה חזור.
היעד הראשון, מבצר סווטי סטפן:
מדובר במבצר נעול ששימש בעבר ככלא, ובנוי על-גבי אי. ההגעה אליו מגשר כפי שניתן לראות בתמונה. התמונה הזאת צולמה מלמעלה, ובהמשך ירדנו למטה. נכנסנו לחניון ב5 יורו והלכנו רגלית על הגשר, כאשר מים צלולים משני עברינו.
ניתן לראות השתזפות רבתי ביום נאה של תחילת יוני.
משם המשכנו אל עבר תצפית שאלתרנו מעל בודווה. בהמשך הטיפול נסענו מעל בודווה בכביש M10 והמראות משם אדירים, אך הפעם היינו קרובים יותר ורפרפנו על בודווה העתיקה:
משם חזרנו למלון הדירות במפרץ קוטור, והלכנו לישון כמה שעות כי בלילה לא ממש ישנו. אחר הצהריים יצאנו לעיירה קוטור וטיילנו בסמטאותיה של העיר העתיקה. מקום פסטורלי בהחלט. אם רוצים לטפס במדרגות מתוך העיר העתיקה אל עבר תצפיות גבוהות יותר, יש לשלם 15 יורו למטפס, ואנחנו עם ברכיים דואבות ממשא המזוודות..
בסמטאות ניתן לראות עבודות יד ייחודיות.
בערב שבנו למלון הדירות וצילמנו שקיעה:
יום ב' 9.6 -
בבוקר עלינו ברכב אל view point Kotor, בעיקר בגלל שאחד המשתתפים שונא רכבלים, אך למעשה הנסיעה הזאת שווה גם אם אתם כן לוקחים רכבל. מאד מאד יפה:
עוצרים למעלה במסעדה ולוגמים מעט בירה:
הנופים נהדרים, המזג בסדר גמור, ואחרי התרשמות עמוקה ירדנו לקוטור למעט שופינג בחנות LC WAIKIKIK. זו אופנה טורקית, אבל כשאין פרימארק אין ברירה....
הזמנו שייט של אלכסנדר במפרץ קוטור לשעה 15:00. בשעה 14:10 יצאנו לכיוון נקודת המפגש שהייתה רחוקה מאיתנו 3 קילומטרים. פקקקקקקק. 3 קילומטרים בשעה שלמה, והגענו ב15:10. המקומיים מאלתרים. לוקחים מאתנו את הרכב ומחנים אותו בעצמם. זורקים אותנו לסירה ומטיילים אתנו כ-3 וחצי שעות למרות שדובר על 3. סחי וסחבק זה כאן...
מפליגים לליידי-און-דה-רוק שזה אי קטן עם כנסיה, משם לבלו קייב (מערה כחולה), מאפשרים לשחות במים שטופי טמבור, ממשיכים למחסן צוללות, וחוזרים לקוטור. חוויה מאד נחמדה. רוח חרישי. והכחול היום עמוק מאד. והביתה. תתפנקו:
כאן עוצרים לכ-20 דקות. אין יותר מידי צל והשמש לוהטת. יש שירותים ב1 יורו לשלפוחית. משם ממשיכים לבלו קייב:
סירת המנוע נכנסת בשקט בשקט מתחת לסלע ועושה כמה וכמה סיבובים על מנת שכולם יוכלו לתעד כל זווית באופן לא מתפשר
השייט הזה עולה 40 אירו לאדם, והוא שווה. יש שתייה קרה שמביא עמו הספן, יש מוזיקה והשם יתברך תמיד אוהב אותי, וכולם ישראלים שמנסים לשכוח לרגע את הכאב הגדול ששורר בארץ..
משם ממשיכים לבסיס בצוללות, והספן שם בנייד שיר נושא מתוך סרט, וכולם מכירים, ומתרגשים, וב18:40 מגיעים לחוף מבטחים בקוטור.
יום ג' 10.6 -
החלטנו שאנחנו משאירים את צפון מונטנגרו לטיול אחר, וזבליאק תמתין בסבלנות, ויצאנו לדוברובניק שבקרואטיה. הוויז מראה שעתיים ועשרים ממפרץ קוטור. בפועל נוספו לנו עוד 55 דקות בגבול. מחציתם בצד המונטנגרי ומחציתם בצד הקרואטי. בכל צד, כמיטב המסורת, אך פקיד אחד. בשורה התחתונה היינו צריכים לתכנן אחרת: או להגיע לגבול לפני 7 בבוקר, או להגיע למעבר גבול אחר, פחות עמוס.
לא נורא. הייתה חוויה יפה. דוברובניק מצדיקה את שמה. היא יפיפייה!
הדרך אליה עוברת דרך שייט מעבורת לרכבים במפרץ קוטור בעלות של 5 יורו לצד. המעבורות יוצאות כל הזמן בזו אחר זו. ההבדלים בין מונטנגרו לקרואטיה ברורים. בניקיון. בסטייל. קרואטיה עשתה צעדים מרשימים מאז עצמאות יוגוסלביה. מונטנגרו היא מדינה בהקמה שכבישיה הראשיים, שמסתכמים בנתיב לכל צד, עדיין חצץ בחלקם.
בתחילה, כפי שניתן לראות, ניווטנו ל view point, ובהמשך ירדנו לכיוון העיר העתיקה. קשה מאד למצוא חנייה, ולבסוף מצאנו במרחק של 10 דקות הליכה.
הכניסה לעיר העתיקה ללא תשלום, ואם השגתם חנייה בעלות סבירה, קיבלתם פנינה במחיר היכרות.
והנמל העתיק:
ועוד אחד לסיום:
משם המשכנו לשופינג בקניון שנמצא בדרך חזור למונטנגרו. לאחר מכן עברנו בגבול ללא כל עיכוב, ובתוך שעתיים (כולל המעבורת) היינו במלון הדירות שלנו במפרץ קוטור.
יום ד' 11.6 -
נסענו לאגם סקאדר. לוקח כשעה וחצי דרך בודווה. הגענו לחניון לא מסודר של דארקו הספן המפורסם של אגם סקאדר. בעונה זו של השנה מהמם שם. חבצלות מים, שלדגים ועופות נוספים. 10 יורו לאדם לשיט של שעה. שווה ביותר.
פסטורלי. שקט. ציוץ העופות וריח המלוח על המים.
באמת שווה.
משם המשכנו כרבע שעה נסיעה למפלי הניאגרה של מונטנגרו. זה מקום ממש חביב שלא מזכיר אפילו לא פינה במפלים המקוריים, אבל טבע ויופי יש שם:
הכביש לשם משובש ומלא בורות. שימו לב. חונים איפה שהוויז עוצר. יורדים במדרגות ומגיעים למסעדה חביבה תחת עץ התאנה, שותים קר וממשיכים הלאה לשופינג בביג-פאשן בעיר הבירה פודגוריצה.
ועוד אחת למזכרת:
יום ה' 12.6 -
יוצאים ב6 מהבית. ב6 ורבע מחזירים את הרכב לפיליפ הגדול. ב7:50 ממריאים אחרי שאת הטקס-פרי השארנו למונטנגרים, כי המשרד נפתח רק ב-8. מגיעים הביתה, מתקלחים ומתארגנים. בלילה מלחמה חדשה...
