הפעם היעד היה סיאול – לחופשה זוגית קצרה.
מתי? נובמבר.
הזמנו מראש שני סיורים מודרכים באנגלית – דרך האתר של משרד התיירות הקוריאני. שני הסיורים הוזמנו לאותו יום ושניהם ללא עלות (כלומר – חינם). המדריכים הינם מתנדבים ורמת ההדרכה עשויה להשתנות בהתאם.
טסנו עם KoreanAir – חברה מצויינת בכל היבט אם כי לא זולה.
נחיתה בשדה”ת, איסוף מזוודות ונסיעה למלון במונית (יש חלופות אחרות זולות יותר, כגון אוטובוס מלונות). שדה”ת ממוקם כשעה (ויותר – תלוי בפקקים) נסיעה מסיאול עצמה.
אגב – בשדה”ת שכרנו pocket wifi (מכונה בקוריאה egg עקב גודלו/קוטנו): נתב סלולרי אלחוטי שדרכו קיבלנו חיבור רציף, מהיר ובלתי מוגבל לאינטרנט. עלות: כ-24$ לכל התקופה (ראשון עד חמישי). לניווט בעיר השתמשנו באפליקציית google maps.
הגענו למלון, התמקמנו ויצאנו לטייל רגלית בעיר.
לרוחב העיר, די במרכזה, זורם נחל Cheonggyecheon שהוא סיפור מרתק בפני עצמו (בהמשך). הנחל משמש היום מעין טיילת ופינה ירוקה במרכז העיר. בעת ביקורינו התקיים במקום פסטיבל עששיות שהוקדש, לאור אולימפידת החורף בקוריאה הממשמשת ומתקרבת, לנושא הספורט – לאורך הנחל הוצבו פסלים מוארים של דמויות העוסקות בספורט חורף ובתחרויות השונות שבאולימפיאדה. כמו כן הוצבו דמויות מתוכניות טלביזיה לילדים ומיצגים הסטוריים של קוריאה. גולת הכותרת היתה במרכז הנחל, במעבר מקורה המחבר את שתי הגדות, שם ניצבה פינת יצירה לעששיות צפות. אנשים יצרו את העששיות, כתבו בתוכן את משאלותיהם ואז השיטו אותן בקטע הנחל הסמוך. האמונה אומרת שהבקשות האלה כמובן שיתגשמו...
יום שני
קמנו בבוקר ויצאנו רגלית למדרחוב Insa-dong. זהו רחוב שלאורכו מספר רב של חנויות המוכרות פריטי אומנות ועבודת יד הן מודרניים הן קוריאניים – מסורתיים.
בדרך פגשנו מספר הפגנות (עברנו דרך כיכר העירייה) כשאחת משכה מאוד את עיננו עם שיר קצבי מאוד. אגב (ביררנו עם עובר אורח מקומי) – הם הפגינו על שכר מינימום.
המשכנו הלאה – למקדש הבודהיסטי Jogyesa שבגנו מפגן מרהיב של גננות עיצובית.
עצירה לקפה: סיאול עמוסה בבתי קפה איכותיים, גם של רשתות בינ”ל (Starbucks) אבל גם ובעיקר, מגוון בתי קפה מקומיים, הן כחלק מרשתות גדולות והן עצמאיים. בכולן קיבלנו קפה הפוך מצויין.
ממשיכים לחילופי משמרות ב-Gwanghwamun gate בארמון Gyeongbokgung. לאורך היום מתבצע מופע חילופי משמרות צבעוני ומרהיב – מומלץ מאוד.
הביקור בארמון עצמו כרוך בתשלום ויש הדרכה באנגלית.
בחרנו כיוון שגוי וכתוצאה הקפנו את הארמון כולו בדרך למוזיאון הפולקלור. הרווחנו מעבר על פני “הבית הכחול” – המעון הרשמי של נשיא דרום קוריאה: מטופח, שמור והמון מסוקים חולפים מעל.
המוזיאון (כניסה בחינם) מציג בתמצית את תולדות קוריאה וכן הסבר על הכתב הקוריאני שאומנם נראה דומה לכתב הסיני/יפני אבל אינו מבוסס על סימניות אלא על אותיות. למוזיאון חנות מקסימה.
במתחם נמצא גם מוזיאון פתוח המציג חנויות ועסקים קוריאנים מתחילת/אמצע המאה ה-20.
ממשיכים. לאן? ל-Namdaemun. זהו השוק המסורתי של סיאול. גדול ומתפרס על מספר רב של רחובות וסמטאות. מה מוצאים בו: הרבה בגדים, הרבה מסעדות מקומיות, ציוד בישול, קוסמטיקה ירקות ופירות (מעט). לאורך הרחוב הראשי הגובל בו נמצאות מספר רב של חנויות לציוד צילום וכן חנות Alpha Stationery בה תמצאו מגוון רחב מאוד של ציוד כתיבה ויצירה וכן גם אלקטרוניקה וצעצועים. לא תמיד זול אבל מבנה החנות, על קומותיה השונות והתפצלויותיהן שווה ביקור.
חזרנו למלון עייפים אך מרוצים.
יום שלישי
ליום הזה הזמנו מראש שני סיורים חינמיים המוצעים ע”י רשות התיירות הממשלתית (פרטים – כאן). הסיורים ניתנים ע”י מדריכים מתנדבים והרמה עשויה להישתנות בהתאם.
תפסנו מונית לסיור הראשון (Bukchon Hanok village) אולם הנהג הוריד אותנו באתר הלא-נכון. שיחת טלפון למדריך והצטרפנו לקבוצה הבינלאומית שהוא הוביל (סה”כ – 10 אנשים). נראה שהמדריך הזה לקח מאוד ברצינות את ההדרכה והסיור כולו היה מרתק. הכפר הנ”ל היה אזור המגורים של האצולה ומוקם בין הארמונות הראשיים של סיאול. הסיור נמשך כ-3.5 שעות. אגב – בסיומו אחד המשתתפים ניסה לתת למדריך טיפ אולם הנ”ל סירב בכל תוקף.
כוס קפה ו-מונית לסיור השני. עקב עומסי התנועה איחרנו קלות רק כדי לגלות שאנחנו הנרשמים היחידים בסיור! הפעם המדריך היה מעט פחות מוצלח אבל העברנו את משך הסיור בנעימים בשיחה ישירה עם תושב מקומי על נושאים שונים וגם למדנו רבות על פרויקט ה-Cheonggyecheon (יש מוזיאון מיוחד לנושא).
מתברר כי עד שנות ה-70 זרם שם הנחל (יובל קטן של נהר ההאן הגדול הזורם בסיאול) אולם כחלק מהתפתחות העיר לאחר מלחמת קוריאה (תחילת שנות ה-50) האזור הפך לסלאם אחד ארוך. כדי לטפל באזור כולו הממשלה פשוט ביטלה את הנחל והפכה אותו לאוטוסטרדה מאסיבית החוצה את העיר. כך התפתחה סביבת הכביש החדש לאזור תעשייה ומסחר. בתחיל שנות ה-2000 נוצרה דרישה מצד התושבים לאזור ירוק בעיר והפעם השלטונות הלכו בכיוון ההפוך – האוטוסטרדה פורקה והנחל הוחזר! פרויקט מדהים שהיום משמש את התושבים, בחורף אבל בעיקר בקיץ, כריאה ירוקה ואזור נופש עירוני מקסים.
סיימנו באזור Dongdaemun. זהו השוק השני בגודלו בסיאול אם כי נראה כי הוא בדרך לעבור את Namdaemun. ההתמחות באזור זה – טקסטיל. המגוון – מטורף. בניינים שלמים שמוכרים כל סוג ביגוד אפשרי ומחולקים לפי קומות (קומת גברים, קומת נשים, קומת ילדים, קומת עזרים וכדו'). וברחוב – דוכנים המתמחים בגרביים, כפפות ועוד ועוד ועוד. השוק הזה עובד גם עמוק לתוך הלילה ושווה להגיע אליו בשעות הקטנות ולראות את ההמולה הרבה בו.
נכנסנו לסופרמרקט באזור (לאחר ששאלנו tourist information) וקנינו מעט ירקות. חזרנו למלון בתחתית היעילה של סיאול. שימו לב – משלמים פיקדון על כל כרטיס נסיעה אותו ניתן לקבל חזרה בתחנת היעד במכונה מיוחדת.
יום רביעי
ביציאה מהמלון פגשנו, בכיכר העירייה, אוסף דוכנים שהתבררו כ”פסטיבל התפוח”. הסתובבנו בין הדוכנים (תפוחים ונגזרותיהם) ואפילו קיבלנו שני תפוחים יפיפיים מנציג נחמד באחד מהם.
חזרנו לסיור המודרך באנגלית ובמשך כשעה וחצי עברנו באזור סגור בארמון ובו סדרת גנים ובריכות ששימשו את השליטים המקומיים. האתר מרהיב ביופיו (בדגש על הסתיו והשלכת) והמדריכה ליוותה את הסיור בהסברים מרתקים.
משם – מונית למגדל הטלביזיה – N Seoul Tower (הנמצא בגבעת/פארק Namsan), או יותר נכון – לתחנת הרכבל המובילה למגדל. העליה ברכבל קצרה ונחמדה – ניתן גם לטפס רגלית. בראש הגבעה, למרגלות המגדל, פארק קטן ובו אטרקציית אוהבים קיטשית – יער מנעולים. במקום גדרות ועצי מתכת יעודיים עליהם זוגות קוריאנים תולים מנעולים (נטולי מפתח כמובן) כסמל לאהבתם.
קנינו כרטיסים ועלינו למגדל. על תקרת המעלית מוקרן סרטון התואם את המסע ומציג מעין מסע אל הכוכבים. למעלה – קומה עם חלונות 360 מעלות דרכם ניתן לחזות בעיר כולה. עלינו בין ערביים וראינו את העיר מגבוה עוברת ממצב יום למצב לילה. אטרקציה נחמדה. במקום חנות מזכרות וממתקים וכן – עמדת קפה מצויינת (במחיר סביר, להפתעתנו).
ירדנו משם וצעדנו אל Myeong-dong. זהו מעין מדרחוב שוקק דוכנים וחנויות המוכרות הכל. הלהיט העיקרי כשאנחנו היינו שם: מסכות פנים מבוססות נייר בעלות דמויות שונות (החל מבעלי חיים וכלה בדמויות ממלחמת הכוכבים). הומה אדם ופעיל עד אחרי 22:00.
משם – למלון לאריזה לקראת הטיסה למחרת.
יום חמישי
בעקבות כפיות מקסימות שראינו בבית הקפה (זה עם רצפת הזכוכית) – ניגשנו לחנות בשוק Namdaemun ומצאנו חנות תצוגה ענקית לציוד למסעדות ומטבחים. קנינו כפיות למזכרת מהחופשה.
חזרנו למלון. נסיעה במונית לשדה. טיסה לארץ (ארוכה – 11 וחצי שעות).
ונגמר.
היה קצר ולעניין.
