סיפור דרך - הטרק ממסטייה לאושגולי יום ראשון (מסטייה לזבשי)

זהו סיפור הדרך של המקטע הראשון והיפהפה (מבין השלושה המקובלים) בדרך לאושגולי. עשינו אותו יחד 3 בנות. יצאנו ב9 בבוקר וסיימנו ב5 אחרה"צ (כ-7.5 שעות הליכה).
מכיוון שהדרך לא מסומנת היטב ברובה, חשבנו שכדאי לרשום את הסיפור דרך שלנו בתקווה שימנע מאחרים להתבלבל וללכת לאיבוד... אז ככה:
מהכניסה למסטייה הולכים לכיוון הכיכר המרובעת של המשטרה, יש שם גם אזור קמפינג, מרכז תיירים ו"קפה LAILA" (שגם שווה ביקור לארוחת ערב או צהריים, באחד מהימים שאתם מטיילים באזור).
אחרי שעוברים את מרכז התיירים, פונים ימינה אל הדרך שמובילה לחציית נהר בגשר קטן. בקצה הגשר ממול על החומה שצמודה לכביש יש שילוט שמאלה - המצביע על תחילת הדרך לאושגולי. (הסימון באדום אם אני לא טועה, ומצוין שהדרך לוקחת 7.5 שעות לזבשי). יצאנו לדרך :)
הולכים בשביל עפר, בדרך חולפים על פני מלון חדש יחסית הנמצא מימין לדרך.
השביל מסומן לרוב בסימון שבילים אדום-לבן או חץ אדום כאשר השביל מוביל אותנו במעלה הדרך ומתרחק ממסטייה עד שנוכל לראות אותה מלמעלה.
מתקרבים לבסיס צבאי גאורגי שכל מה שנותר ממנו הוא מגדל שמירה לא מאיים במיוחד, כאשר כ-50 מטר מהש"ג פונים ימינה (בזמננו היה חץ אדום המצביע לכיוון) ועולים בשביל שבאיזשהו שלב מתחבר עם דרך ג'יפים העולה בתלילות יחסית כמה עשרות מטרים.
השביל נפתח ונפרס מולנו והעמק של מסטייה נראה מתחתינו, כולל שדה התעופה.
הולכים בדרך יפהפייה בה צמחייה ירוקה - אדמדמה לקראת שלכת ומעט בוץ חלקלק שילווה אותנו בהמשך השביל ואפילו יתגבר במקומות מסוימים (אנחנו טיילנו בתחילת אוקטובר). שימו לב - הסימון כאן לא ממש נחוץ ולכן גם לא היה רב.
בשלב מסוים מתחילים לשמוע מים זורמים מכיוון העמק (משמאלנו), הולכים בצמוד לגדר עץ משמאל ומימיננו אחו פרוס וגדרות פזורים לבהמות ובקר, כאשר ישנה פנייה ימינה ולמעלה (הסימון מאוד חלש וקל כאן לפספס)
בשלב זה השביל מתרחק מהעמק ומתחיל לעלות על השלוחה. כשמימין הגדר, נתרחק ממנה ונמשיך לעלות עד שנראה ממרחק כמה עשרות מטרים משמאל - סימון על אבן ורוג'ום קטן שמצביע על המשך השביל.
מכאן הדרך מטפסת בתלילות דרך צמחייה צפופה כ20 דקות, בסיומה התמתנות והליכה מישורית עד הפסגה ממנה נפרס העמק שבקצהו ממרחק ניתן להבחין בכפר זבשי (היעד של היום הזה).
*לשים לב - במהלך הדרך יש כלבים גאורגים גדולים שמגנים על הצאן. אנחנו נקלענו לסיטואציה שהרגשנו מאויימות כשכמה מהם התחילו לרוץ אחרינו ולנבוח, אז שלפנו את גז הפלפל וריססנו מעט... חוויה לא נעימה בכלל ומסוכנת...אבל נגמרה בשלום. מצידנו ומצד הכלבים גם.
מכאן הנוף פשוט מדהים (זה לא נכון לומר שלא היה מדהים קודם לכן): הרים מסביב, צמחייה לקראת שלכת והכפרים שבעמק החקלאי מלאים עצי תפוח עם פירות בשלים בחלקם.
עכשיו יורדים לעמק אל כפר (שם כלשהו) וממשיכים ללכת בירידה מתונה יחסית בשביל עפר רחב, שבדרך חוצים כמה נחלים בוציים מאוד (התכסנו בבוץ עד מעל לנעלי הרים). ההליכה ביום הזה יכלה להיות הרבה יותר פשוטה אילולא הבוץ כמובן, אבל גם זה חלק מהעניין...
בשלב כלשהו שמתקרבים לקצה העמק, ורואים את הנהר, חוצים את הגשר שמקרב אותנו לזבשי. זה נראה כאילו הדרך מסתיימת, אבל יש עוד כשעה וחצי הליכה. חולפים על פני כנסייה לבנה (עוד לא הגענו), מבנים חקלאיים ובתים נטושים (אולי משמשים לאחסון תבואות), מגדלי שמירה. רק אחרי כמה ק"מ מגיעים לתחילת כפר זבשי.
 אנחנו ישנו בגסטהאוס של ממותקה (יש שלט בעברית) עבור 30 לארי (כולל לינה, ארוחת ערב ובוקר). המשפחה הצנועה: זוג הורים, הוריי האם והתינוק החמוד שלהם (הקרוי גאורגי) עזרו לנו להתארגן על אוטובוס שהוא בעצם מרשוטקה ב50 לארי לשלושתנו חזרה למסטייה. לא המשכנו את הטרק כיוון שקמנו למז"א גשום וראות גרועה, אחרי שהכל מתבוסס בבוץ... ההחלטה הייתה קשה אך להמשיך את הטיול בבוץ ובגשם לא נשמע לנו כיף ובטיחותי במיוחד.