4 ימים מלאים, חודש נובמבר
הטיול הזה נולד בהפתעה. לא הכרתי את ליטא בכלל, וכמעט לא שמעתי על אנשים שביקרו בה. אך מבצע קטן בחברת WIZZAIR ומצאתי את עצמי בטיסה לעבר היעד המפתיע. הטיסה עלתה לי 300 שח הלוך חזור (ללא כבודה).
כאמור, את שנת 2025 בחרתי להקדיש לאירופה, ואכן כך היה. (אתונה בפברואר, הונגריה ואוסטריה ביוני, ליטא בנובמבר). ביום שקדם לטיסה שלי הייתה סופת שלגים קיצונית בוילנה, וכל העיר נצבעה בלבן. כשאני הייתי מזג האוויר היה מהמם אך הקסם של השלג עדיין עטף את העיר. מזג האוויר היה אומנם בהיר אך קר מאוד (מינוס 1 עד 0 מעלות ביום). בעונה הזו של השנה, אין הרבה שעות אור בוילנה. זריחה אחרי 8 בבוקר, ושקיעה לפני השעה 4 בצהריים. התקופה, תקופת כריסמס, העיר מקושטת מהמם.
הטיסת הלוך לוילנה יצאה בדיוק בזמן ללא שום עיכוב. הטיסה הייתה בשעה 11:10 בבוקר (שעה קצת מבאסת אבל זאת האופציה היחידה). כשעתיים לתוך הטיסה, הדייל מודיע שעקב סופת שלגים ביעד, שדה התעופה בבירה וילנה, איפה שהיינו צריכים לנחות, נסגר. הרבה פאניקה במטוס, לדיילים אין הרבה מידע מעבר למה שהודיעו במקרופון. הודיעו לנו שנוחתים בשדה התעופה של קובנה (עיר במרחק של שעה מהיעד המקורי, וילנה). כאמור, שאר הטיסה עברה בכאוס. כשנחתנו בקובנה הודיעו לנו ששולחים לנו הסעות לוילנה, אבל זה דורש המתנה. כעבור שעתיים וחצי הגיעו אוטובוסים לאסוף אותנו, ובשעה טובה, ובאיחור של 4 שעות הגענו ליעדנו - וילנה.
בערב שאחרי הטיסה לא תכננתי יותר מידי מלבד שוטטות קלה בעיר. לצערי התבזבזו לי כמה שעות בגלל הטיסה, אבל לא רציתי להחמיץ הכל, ודחפתי את עצמי לצאת בכל זאת לסיבוב קטן. התמקמתי במלון שהיה על הרחוב הראשי (פיליס) בין כיכר העירייה לכיכר הקתדרלה, ויצאתי לסרוק את האזור. בדרך עברתי ברחוב ליטרטו שהוא סוג של גלריה בפני עצמו. היה קר מאוד, קשה להתרגל, אז הסיבוב נגמר די מהר. בשלב הזה הייתי מאוד רעבה אחרי מסע מפרך של טיסות ונסיעות, אז התיישבתי לאכול ברשת המקומית DAVRAS וחתכתי לישון.
היום הראשון:
יום של הרבה הליכה. את הבוקר פתחתי בלהתלבש טוב והתחלתי בצעידה לכיוון שכונת אוז'ופיס המפורסמת. מדובר בשכונה קטנה יחסית, שהכריזה על עצמה כרפובליקה עצמאית. יש להם חוקים משלהם, ובכניסה לשכונה תלויה החוקה שלהם מתורגמת לכ-30 שפות (גם עברית יש). משם המשכתי לפארק ברנרדיין, שהיה כולו מושלג אז פחות היה מה לעשות בו. חציתי את הפארק מקצה אחד לשני ובסופו הגעתי הישר להר ולתצפית של מגדל גדימינס האייקונית של וילנה. מהתצפית היה אפשר לראות את כל הגגות המושלגים של העיר ואת הארובות הפולטות עשן, מה שהפך את הנוף לקסום בהרבה.
משם התחלתי לצעוד לכיוון הרובע היהודי. יש הרבה אזכורים ואתרים המזכירים את ההיסטוריה היהודית העשירה בעיר, החל מפסל של הגאון מוילנה ועד לרחוב שנקרא "רחוב היהודים". משם המשכתי לכיוון בית הכנסת שהיה סגור, אך מרשים מבחוץ. במרחק של כ-3 דקות הליכה מבית הכנסת יש שוק חמוד מאוד שנקרא HALES. (מול השוק יש בניין עם ציור ענק של הרצל, וכיתוב בעברית). יש בו קומת אוכל, קומת ביגוד וקומת צעצועים. היה נחמד להתחמם קצת ולהנות משוק אותנטי, מקומי.
כבר הייתי די עייפה, צעדתי כבר לא מעט, אך רציתי לנצל את שעות האור (אין הרבה כאלה) ולכן המשכתי ליעד הבא - אנדרטת השואה. בדיעבד, הייתי צריכה לקחת אוטובוס לשם, זה היה די רחוק ועבר במקביל לכבישים ראשיים שלא היה כל כך נקודות עצירות מעניינות בדרך. אנדרטת השואה זו נקודה חשובה מאוד בעיני כשמבקרים בעיר. היא ממוקמת בחצר של בניינים ששימשו באותה התקופה כגטו, כשלקראת סוף המלחמה קברו באותה החצר את כל הנרצחים בקבר אחים.
משם כבר רציתי להתחיל לחזור לכיוון מרכז העיר כי השמש כבר התחילה לרדת, אז התקדמתי לכיוון הבאסטיון (חומת המגן) של וילנה. מבנה מרשים מאוד הממוקם ממש במרכזה של העיר. משם התחלתי להתקדם לכיוון כיכר העירייה. בכיכר יש מיצג מגניב, הטבעת לדבלין. זו מן טבעת ענקית המשדרת בלייב מהרחוב הראשי של דבלין, אירלנד. (כמובן שגם הפוך, שם משודר הרחוב הזה בוילנה). ממש אפשר להגיד שלום לאנשים בצד השני. עצירה ממש נחמדה. בכיכר כבר התיישבתי לארוחת ערב וחזרתי למלון, מותשת ומרוצה.
היום השני
ביום הזה החלטתי לצאת קצת מוילנה אחרי שעברתי על רובה המוחלט של העיר. הזמנתי רכבת ונסעתי לקובנה. (כן, איפה שנחתנו). נסיעה של שעה ו-10 דקות ונחחתי במן ציוויליזציה אחרת. כבר לא מרגישה בעיר, הכל אותנטי, אין אנגלית, בתים נמוכים וריח של עשן מכסה את העיר המושלגת. תחנת הרכבת של קובנה מרוחקת קצת ממרכז העיר אז לקחתי אוטובוס לכיוון שער הגטו. נקודת עצירה קטנה, בית צבעוני המכוסה באבנים בוהקות, כשבקדימה שלו יש אנדרטה המציינת את נקודת התחלת הגטו היהודי.
משם המשכתי לצעוד לעבר טירת קובנה (כרבע שעה הליכה). העיר מושלגת הרבה יותר מוילנה, קצת קשה ללכת והכל מחליק, אך הלבן הזה קסום וממכר. הטירה עצמה יפה מאוד ומרשימה וממקומת על גדות נהר. בתוך הטירה יש מוזיאון קטן וחמוד (כניסה 2 יורו), נכנסתי בעיקר בשביל קצת חימום ושירותים. משם המשכתי לכיוון הכיכר המרכזית של העיר (כיכר העירייה) ולהפתעתי גיליתי שם שוק כריסמס פעיל. היה כיף להתפנק בפנקייק שוקולד מושחת וחם ובכוס סנגריה חם. שוטטתי עוד קצת ברחובות העיר העתיקה של קובנה המהממת. המשכתי ללכת לכיוון גלריית חצר נחמדה (YARD GALLERY), היא נמצאת בין בניינים ויש בה המון יצירות אומנות מרשימות במיוחד. בדרך עברתי ליד בית הכנסת המקומי שבדיוק נסגר ולכן לא הספקתי להיכנס. המשכתי לצעוד לי ברחובות המדהימים של העיר וכשראיתי שיש לי עוד קצת זמן עד הרכבת שלי, החלטתי להיכנס לקניון הגדול של קובנה (באמת גדול) ולהעביר בו את הזמן. כשחזרתי לוילנה, קינחתי את היום בשוק אוכל אורבני מהמם!! (PAUPIO TURGUS) ומשם חתכתי חזרה למלון.
היום השלישי
את הבוקר פתחתי בשלום קטן לדבלין, והמשכתי שוב לתחנת הרכבת. הפעם נסעתי לעיירה טראקי, הנמצאת כחצי שעה מהעיר וילנה.
חשוב לדעת- יש כמה אפשרויות הגעה לטראקי. הקלה ביותר- מונית כמובן, אך עולה בהתאם. אופציות נוספות זה אוטובוס ורכבת. שניהם זה חצי שעה נסיעה, אך ההבדל הוא שהאוטובוס מוריד בתוך העיירה עצמה ואילו הרכבת עוצרת כ10 דקות הליכה מהעיירה, עם האוטובוס ייתכנו פקקים.
העיירה עצמה מהממת. שקטה ואותנטית. אך החלק המרשים והמיוחד שבגללו מגיעים לעיירה זו הטירה. העיירה כולה יושבת על גדול אגם, ובמרכז האגם יש את אי הטירה. הטירה מרשימה מבחוץ ומבפנים. ממליצה להיכנס (5 יורו). העברתי כמה שעות נחמדות מאוד על אי ובעיירה עצמה, אך בשלב מסויים כבר נעשה קר ברמה שלא יכולתי להמשיך לסבול את זה, והתחלתי לחזור לכיוון הרכבת.
לוילנה חזרתי יחסית מוקדם, כשבאותו היום ידעתי שמתחילות חגיגות הכריסמס (טקס הדלקת העץ ופתיחת השוק). החלטתי לחזור למלון, לנוח קצת ואז לצאת לאירועים. וכך עשיתי. נחתי ויצאתי שוב לכיוון כיכר הקתדרלה, שם עומד העץ הגדול והמרכזי של וילנה, ושם התאספו אלפי בני אדם לקראת טקס ההדלקה. הצפיפות הייתה מחרידה, אך חוויה. הסתובבתי קצת בדוכני השוק וחזרתי למלון.
היום הרביעי
היום המלא האחרון שלי, עשיתי צ'ק אאוט מאוחר והחלטתי לקחת את היום באיזי. הספקתי די הרבה לראות ולא נשאר לי הרבה דברים לעשות, אז פשוט שוטטתי בנחת בעיר. אחרי ארוחת בוקר התקדמתי לכיוון ארמון הנשיאות, שם מתקיים כל יום ראשון ב12 טקס החלפת הדגלים. טקס חמוד באורך של כ5 דקות.
משם התחלתי לצעוד לאורכו של הרחוב הראשי - גידינימו. הרחוב של הקניות והבילויים. בקצה של הרחוב, ממקום בית הכלא המפורסם והעתיק של וילנה. בית הכלא מרשים בפני עצמו ואפשר לבקר בתוכו במסגרת סיור שמציע המקום. כשהגעתי בדיוק יצא סיור, אז קניתי כרטיס מהר ונכנסתי. הסיור היה מדהים! המדריך הסביר בצורה מעניינת והעביר את הסיפור של הכלא בצורה הכי חוויתית שיש. כדרך אגב, מנחם בגין היה כלוא שם למשך תקופה. כשסיימתי את הסיור המשכתי לשוטט רגלית באיזי ברחבי העיר. והתחלתי להתקדם לכיוון כיכר העירייה שוב, שם היה באותו יום פתיחה גם כן של שוק כריסמס. היה מופע נחמד, קצת פינוקים מתוקים וזהו.
הטיסה חזור שלי הייתה מוקדם בבוקר, אז ללילה הזה לקחתי חדר סמוך לשדה תעופה. כשסיימתי את השוטטות שלי בוילנה, לקחתי אוטובוס לכיוון המלון השני, והנחתי את הראש לכמה שעות עד הטיסה.
הטיסה חזור התעכבה בכמעט שעתיים, גם הפעם כי הופסקה פעילות השדה, אך הפעם היה זה בגלל בלונים שנכנסו למרחב האווירי של וילנה מבלארוס. (משהו שקורה כמעט פעמיים בשבוע כבר תקופה ארוכה. יש ביניהן סכסוך), ולא איפשרו המראות ונחיתות מה שגרם לעיכובים רבים.
מסקנות:
- וילנה זולה באופן יחסי. מסעדות לא זולות בהרבה מישראל, אך נסיעות ולינה בהחלט כן.
- האוכל המקומי לא טעים בכלל. אחרי כמה ניסיונות התייאשתי ועברתי לאכול אוכל מערבי.
- הליטאים נחמדים מאוד! אל תהססו לבקש מעוברי אורח עזרה.
- שופינג לא משהו בכלל. המליצו הרבה על השופינג שם, אך אני לא מצאתי אותו כשווה בכלל. לא היה זול, למרות שזה היה תקופת הסיילים, וגם המבחר מאוד מאוד מצומצם.
- מוניות - רק אובר. מחירים זולים ממש!
- אשראי מתקבל כמעט בכל מקום. תצטיידו בקצת מזומן אך השימוש העיקרי בהחלט יכול להיות אשראי.
ליטא בטוחה מאוד! גם למטיילות לבד וגם לישראלים באופן כללי.
