פארק ילוסטון ונסיעה לסולט לייק סיטי.

יום ה - 14.6.12.

קמתי ב-0630, רוסתום המשיך לחרופ אז לא נותרה לי ברירה אלא ליסוע לחפש כוס קפה של בוקר. חנות הכפר היתה סגורה עדיין, כך שנסעתי לתחנת הדלק שנמצאת במרחק של 200 מטר מהכניסה לכפר. הטמפרטורה בחוץ סביב 4 מעלות...
קניתי כוס קפה גדולה בשבילי, כוס עם מים רותחים עבור התה שרוסתום אוהב ועוגיות. הבחור הואיל לקום לבסוף וסביב 0830 יצאנו למרכז המבקרים. שם אמרו לנו כי ההתפרצות הבאה של "הזקן הנאמן" צפויה להיות בשעה 0930. הזקן הנאמן הוא הגייזר המפורסם בעולם ומתפרץ בערך כל שעתיים. המרחק מהקניון לודג' בו ישנו עד למתחם בו נמצא הזקן הנאמן הוא 40 מייל. נסענו ישירות לשם ואכן הגענו בשעה 1127, אבל מסתבר שפיספסנו. הגייזר התפרץ כמה דקות קודם...
הערכת מצב קצרה- שכן ההתפרצות הבאה צפויה ב-1130 - והוחלט שרוסתום יישאר במתחם לנוח ואני אלך לטייל בגבעה שנמצאת בסמוך ובה הרבה בריכות וכמה גייזרים. המסלול מתפתל על הגבעה וחולף ליד הרבה ברכות קטנות ומרהיבות בהן מתרחשת פעילות גיאוטרמית. המים צלולים לחלוטין! בחלק מהברכות הסלעים בצבעים שונים עקב מינרלים שונים שנפלטו עם המים. כחול, תכלת, חום,שחור, צהוב, אדום וכל מיני גוונים סביב הצבעים הללו. יפה מאד!
 במהלך הסיבוב ראיתי כמה התפרצויות קטנות של גייזרים שונים על הגבעה. ראיתי גם התפרצות גדולה של גייזר שנמצא במרחק של כמה מאות מטר דר' מע' מהגבעה.



















 ב-1115 חזרתי לזקן הנאמן והתיישבתי עם רוסתום ועוד כמה מאות אנשים לצפות בהתפרצות שהגיעה ב-1135. המים הלוהטים הגיעו לגובה של 20/25 מטר ואזור ההתפרצות היה אפוף בענן אדים. מרשים ביותר.







 בסיום נכנסנו לרכב והתחלנו ליסוע צפונה על כביש 89/20/271/191 שנקרא גם: grand loop rd . בדרך נכנסנו לעוד אזור בו מתקיימת פעילות גיאוטרמית.
 מעבר ליופי שבפעילות הגיאוטרמית לכשעצמה- במיוחד בגבהים האלה- ומעבר לצבעים בהם נצבעים הסלעים הסמוכים, מעניין לראות בחלק מהמקומות את הסמיכות הרבה ואת המרחק הקטן (לפעמים עשרות בודדות של סנטימטרים) בין הבריכה והנביעה של המים הרותחים המגיעים ממעמקי האדמה לנחל או נהר שזורם בסמוך וניזון בעיקר ממיימי הפשרת שלגים.














המשכנו צפונה ועצרנו לצפות בנחל פיירהול (חור האש) ובמפלי גיבסון. כמויות מים מטורפות! תצפיות על בעלי חיים ועל הנוף המהמם. אכלנו צהריים בחיק הטבע והמשכנו לגדה הצפונית של קניון ילוסטון שנקרא גם הגרנד קניון של ילוסטון.
ירדנו לתצפית קרובה על המפלים ולאחר מכן המשכנו בנסיעה לאורך הגדה כשאנו עוצרים בנקודות התצפית ומתלהבים מהגובה (כ-500 מטר), ממראה המפלים ומהנהר הזורם בתחתית הקניון.


חזרנו למתחם סביב 1900, הלכנו לאכול המבורגר... ומשם ללובי בו ישבנו עד 2230 בערך. כמובן שדיברנו בסקייפ עם הבית...
 יום מהנה ומלהיב למרות שעוד לא ראיתי דובים...!

יום ו - 15.6.12.
כרגיל התעוררתי לפני רוסתום, ב-0730 ונסעתי לדאוג לנו לקפה ותה.
היום מוקדש ללופ הצפוני ואני חייב לראות דובים!!!
עלינו על הכביש שנוסע צפונה לממות (הכביש המערבי של הלופ הצפוני). בדרך ראינו אגמים ובריכות חמות של מינרלים. אדים חמים עולים מהקרקע בהמון נקודות...
עצרנו ליד אגם והתפעלנו מהנוף ומהשתקפות ההרים המיוערים במימי האגם הצלולים. מייד עצרו לידנו מספר מכוניות ואנשים שאלו במה אנחנו צופים.... מסתבר שברגע שעוצרים בצד הדרך מייד עוצרים אחרים מתוך מחשבה שהבחנו בחיה מעניינת והם רוצים גם....
 בשיחה שניהלתי עם אחד מאלה שעצרו הוא סיפר לי שהוא ומשפחתו מחפשים צבאי האלק. אמרתי לו שראינו כמה עדרים של צבאים אתמול באזור הזקן הנאמן ושאני מחפש דובים. הוא ענה לי שדובים נצפו צפ' מז' לממות.





 המשכנו צפונה ופתאום ראינו עשרות מכוניות חונות בשוליים. חשבתי שסוף סוף אצפה בדוב שלי, אבל זה היה רק זאב... עשרות אנשים חמושים במצלמות עם זום ענק היו שם וכמובן ריינג'ר של הפארק שמנע התקרבות מוגזמת אל הזאב ששהה שם זמן רב.


המשכנו בדרכנו והגענו לממות.
 כביש נוף פנימי שסובב בין רכוז גדול של ברכות מינרליות . בחלק מהבריכות מים שקופים וצלולים וחלקן מבעבעות... סלעים שנצבעו בלבן, ורוד, צהוב, חום ושחור. מדהים. יש שם גם סלע בגובה של כמה מטרים שלדעתי נוצר כתוצאה מהתגבשות מינרלים שנפלטו עם המים וצבעיו הם ירוק , צהוב ולבן וכמובן גוונים שלהם ומים זורמים בזרם חלש מראשו...










חשתי בקרקורים בבטני כך שנכנסנו לאכול במסעדה שבממות. השעה הייתה 1045 ולמרות שהיו כעשרים אנשים שרצו לאכול המבורגר, הבחור בדלפק סירב למכור לנו מפני שההוראות שלו אומרות שמותר לו למכור המבורגרים רק משעה 1100... בכלל לא מרובעים האמריקאים...
חיכינו ואכן ב-1100 הוא התחיל למכור המבורגרים ויכולתי למלא את קיבתי, רוסתום כמובן אכל רק צ'יפס, בחור מוזר בענייני אוכל...
 כשיצאנו מהמסעדה והלכנו לחנייה שמנו לב לתופעה מצחיקה. כל המכוניות חונות עם עם הפנים למדרכה ורק הרכב שלנו, שחונכנו בצבא שצריכים להיות מוכנים ליציאה מהירה, חונה עם הפנים לכוון היציאה.



 המשכנו על כביש 89 מזרחה לכוון מפלי המגדלים. חלפנו על גשר גבוה מעל נהר גארדנר ואחר כך חלפנו מעל נהר לבה ופה התחיל האקשן! נסענו לאט ולפתע ראינו שהמכוניות לפנינו עוצרות ואנשים חמושים במצלמות ומשקפות יורדים לצד הדרך. ירדתי גם אני וסוף סוף ראיתי את הדוב הראשון שלי. זו הייתה דובה חומה וגור דובים שהשתעשעו וחיפשו אוכל בתחתית הגבעה עליה היינו. צילמתי וצילמתי ואחר כך המשכנו הלאה. מעבר לנופים היפים ראינו גם כמויות של דישונים וצבאים.








 נכנסנו לדרך צדדית שהובילה ל-petrifield tree. לקראת סוף הדרך הבחנו בטנדר חונה בכוון ההפוך והנהג צופה במשקפת על הגבעה ממול. הסתכלנו לכוון אבל לא ראינו שום דבר מיוחד וגם נהג הטנדר לא אמר כלום אז המשכנו והגענו לעץ שבעקבות פעילות וולקנית צופה במינרלים ועכשיו הוא נראה כעץ מאובן, רק עומד נטוע באדמה.


 התחלנו לחזור בדרך הצרה ופתאום הבחנו במה צופה הנהג הסוציומט בטנדר. על הגבעה ממול היתה דובת גריזלי שחורה וגור שהסתובבו שם. נהוג שמי שמבחין בחיה מעניינת בייחוד דובים מסב את תשומת ליבם של מי שנמצא או עובר בסביבה. בכל אופן עצרנו, צילמנו, צפינו והסבנו את תשומת ליבם של אלה שעברו לידנו שכמובן עצרו, צפו וצילמו.






 בהמשך הדרך ראינו גם כמה ציפורים יפות והצלחתי לצלם גם שני בזים אדומי זנב.




הגענו למפלי המגדלים והבנו מאין נובע השם. המפל הגדול נופל ממקום בו ניצבים משני צידיו סלעים צרים וגבוהים שנראים כמגדלים.
 המשכנו בלופ הצפוני כשהפעם פנינו כבר פונות דרומה. הכביש טיפס להר וושבורן וככל שטיפסנו הבחנו ביותר ויותר שלג על ההר ובצידי הדרך.




הגענו לחדר בערך ב-1630.
חיות, מים בכמויות, גייזרים ובריכות מינרליות, שלג ונופים יפים! מה עוד צריך הבנאדם?
 בערב שוב ללובי וכבוי אורות סביב 2200.













יום ש - 16.6.12.
יום משעמם למדי שתוכנן והוקדש לנסיעה מפארק ילוסטון לסולט לייק סיטי ממנה נמריא למחרת לניו יורק.
יצאנו לדרך בערך ב-0830 ונסענו ישירות למוטל שהזמנתי באזור שדה התעופה. מערבה על כביש 20, חלפנו בווסט ילוסטון, התחברנו לכביש 47 שנוסע דרומה ואחר כך לכביש 15. למעט 2 עצירות בנות 45 דקות בערך שהוקדשו להתרעננות וארוחת צהריים לא עצרנו. סך הכל 350 מייל, לא נורא בכלל.
הגענו למוטל והופתענו מגודלו ומרמתו הגבוהה יחסית.
פקידת הקבלה ביקשה שנשלם 55 דולר ואני הסברתי לה שהזמנתי דרך בוקינג במחיר של 29 דולר. היא שאלה אם יש לי את אישור ההזמנה. הלכתי לרכב והבאתי את המחשב הנישא על מנת להכנס למייל של אישור ההזמנה. עד שחזרתי היא כבר התקשרה לבוקינג וקיבלה אישור.
לאחר שהיא התנצלה, קיבלנו חדר מרווח ונקי והתארגנו.
ארוחת ערב אכלנו במסעדת המלון. היה טעים ולא יקר. לאחר מכן ארזנו את המזוודות ושקלנו אותן במשקל ידני שהבאנו איתנו ושוב ארזנו והעברנו ושינינו ושקלנו עד שהגענו ל-50 פאונד במזוודות הגדולות....
לילה טוב.
 נגמר לו פרק הטבע ועומד להתחיל הפרק האורבני בתפוח הגדול....