פרק 3, חלק ב'
המשך הספארי בפארק הלאומי אולארו – קאטה טג'וטה
כאומנת טובה עבר גוס מאוהל לאוהל והקפיד להעיר בברכת בוקר טוב את כולם במקביל להשמעת מוזיקה שתנעים את ההשכמה.
התעוררנו אל הקור העז, של יום שישי ה- 15.6.18, היום השני של הספארי.
היציאה משק השינה והשמיכה בכדי להתלבש בבגדי היום המתקרב הייתה כרוכה בחשיפה לקור שסימנים שונים הראו את קרבתו לאפס מעלות.
שתיה חמה וארוחת בוקר קלה חיכו במתקן המטבח במרכז מתחם האוהלים שלנו, אחרי טעימה קלה וסיום העמסה של הציוד חזרה לארגזי המטען של המשאית יצאנו כאשר מסביב עדין חשוך, עוד לא רואים סימנים לזריחה המתקרבת.
נסענו כרבע שעה אולי מעט יותר הגענו לחניון בו הצטופפו כבר עשרות מכוניות, קרוואנים ניידים, אוטובוסים וכדומה מעבר להם התחיל שביל שהוביל להמשך שביל מוגבה ומרפסת תצפית מסודרת ומאובטחת עם מעקה, עליה כבר עמדו עשרות רבות של אנשים קופאים בקור ומנסים להתמגן מהרוח הקפואה ובכל אותו הזמן ממתינים לבואה של השמש.
אכן ניצנים ראשונים לבואה המתקרב כבר יש, השמים נצבעו בגוונים של ורוד, צהוב, אדמדם שהלכו והתבהרו ככל שהזמן עבר.
סלע האולארו התחיל בגוון כהה הנראה כצללית על רקע הופעת האור ממש מאחוריו והלך והתבהר, מהצד השני נראו המישורים עם צמחיה בהירה צהובה לבנה וכתמים כהים ירוקים של שיחים במרחק מאחוריהם נראו הגבעות של קאטה טג'וטה כבר ברורות למדי.
תוך זמן קצר גם האולארו שינה גווניו אך עדין נראה כגוש כהה אחיד.
השמש החלה לבצבץ מעבר לאופק השמים עדיין בגוונים יפיפיים של צבעי פסטל, אך האור החל לנוע כלפי מעלה ולא רק להיאחז בפאתי קו האופק.
כך עלה לו יום חדש על הפארק הלאומי קאטה טג'וטה ואנחנו "בהתגנבות יחידים" חזרנו לרכב על מנת לנוע ליעד הבא, מסלול בשביל הנע בין גבעות שרשרת קאטה טג'וטה.
כמה עשרות ק"מ בודדים מפריד בין מרפסת התצפית על הזריחה לבין נקודת תחילת המסלול העובר בעמק הרוחות [Valley of the Winds Walks].
זה המקום לציין את האיכות הבלתי מתפשרת של הרשויות האוסטרליות, (אגב במדינות השונות המרכיבות את אוסטרליה, היינו ב- 3 מתוכן, וזה אחוז נכבד) בכל מקום תיירותי עם עניין היסטורי, גאוגרפי, ביולוגי, זאולוגי וכדומה, יהיו הסברים כתובים בשלטים מאירי עיניים כמו גם סידורי בטיחות הבאים לנסות למנוע תאונות כל שהן וזה כולל מקומות קשי גישה מלכתחילה על פסגות הרים או במעמקי קֶנִיוֹנים.
יצאנו להליכה, רוח מקפיאה נושבת, אכן כשמו כן הוא. עמק הרוחות. הליכה מיועדת להמשך כ- 3-4 שעות בתכנון כ- 7 ק"מ.
ההתחלה בשביל הגישה בעמק הרוחות עד נקודת פיצול בה ניתן לבחור לקצר את ההליכה, וללכת ימינה לנקודת התצפית הגבוהה ולחזור באותה דרך או, מה שמתוכנן, ללכת שמאלה ולהגיע לאותה נקודת תצפית בדרך הארוכה.
בתדריך בנקודת הפיצול שאל גוס אם יש מי שמעדיף ללכת במסלול הקצר, ומי בארוך.
הרוב המוחלט בהחלט לא הרים את היד, ורצה ללכת במסלול הארוך "הקשה יותר" (בסך הכל מדובר במסלול בקושי קל עד בינוני) זאת שרצתה את המסלול הקצר ויתרה והחליטה שלא "תגזול" מהרוב את גוס שהתכוון ללוות את ההולכים במסלול הקצר.
בנקודת הפיצול היה ברז מים שמתוך השימוש בו נקוותה שלולית מים שמשכה ציפורים לבוא לשתות, יוני בר עם ציצית על ראשן ועיניים חומות, וציפור שיר קטנה עם כתמים צהובים בצדדי הצוואר, ומקור כתום, שרבות מהן הגיעו והקימו רעש מחריש אוזניים. לא פחדו כלל מבני האדם ועשרות מהן נשארו על העץ הקרוב בזמן שעמדנו שם לתדריך.
המעניין היה בסיפור הגיאולוגי, המפרט כי לפני כ- 800 מיליון שנים התנגשו יבשת צפון אוסטרליה בדרום אוסטרליה ומעוצמת ההתנגשות ביניהם התאחדו. תוך כדי התהליך צצו והתרוממו שרשרת קאטה טג'וטה, אולארו והר קונור.
להבדיל מהאחרים על ראשו של הר קונור עמד קרחון אשר גרם לפסגתו השטוחה.
השביל התפתל בעיקר במישורים פתוחים בין גבעות הסלע האדומות פה ושם הייתה עלייה מקומית קטנה, צמחיה עשבונית מילאה את המישורים, שיחים דקי ענפים, עצים נמוכי קומה יחסית, דלילים בשטח, נמצאים בעיקר בערוצי זרימה של מי שיטפונות.
מאוד מסקרן היה לראות מה קורה שם בין הגבעות של קאטה טג'וטה.
עד שהגענו לעליה בתוך ערוץ צר ותלול, שהובילה לנקודת התצפית, נקודת השיא (זאת שאפשר להגיע אליה מהמסלול המקוצר) בהחלט עליה שצריך לעצור במעלה הדרך לחפש אוויר לריאות ומרגוע לשרירים.
הגענו למעלה, והסתובבנו לראות את הנוף מהכיוון שבאנו, אכן מרשים. לראות את המסלול בערוץ בו טיפסנו את קירות הסלע האדומים והמישורים הפתוחים בתחתית הגבעות.
שאפנו את הנוף ככל יכולתנו, שתינו מים אכלנו תפוח תוך כדי מנוחה קצרה והתחלנו את הדרך למטה, להמשך המסלול המעגלי. למעשה הדרך חזרה היא המסלול המקוצר שלא הלכנו בו, אך מולנו באו לא מעט מטיילים שבחרו את הציר המקוצר, גמלאים מבוגרים, משפחות עם ילדים, כולל זוג צעיר עם תינוק במנשא על החזה…
ירדנו בערוץ הנחל, סלעי, מלא אבנים שאפשר להחליק מהם, צריך לשים לב לכל צעד...
לא הזכרתי את זה עד כאן, אך חשוב להזכיר, החורף האוסטרלי, בחודשים יוני יולי אוגוסט היא התקופה המועדפת לטיולים באזור הזה של אוסטרליה. הקיץ המקומי בלתי נסבל.
ממצאים נוספים המעידים על התהליך הגאולוגי שהאזור עבר הם אבנים מעוגלות, חלוקי נחל, המחוברים בלחץ רב זו לזו ומהווים את קירות הסלע של הגבעות מסביב.
חזרנו דרך עמק הרוחות חזרה לרכב ויצאנו לכיוון התחנה הבאה. למעשה לנסיעה של כמה שעות טובות לקינג קניון סטיישן, במקום חניון הלילה המתקרב.
מלבד חניה לארוחת צהריים ערכנו הפסקה לצד הדרך לצפות מעל דיונת חול זך כמו אלו שאנחנו מכירים כאן. באגם מלח ענק מצד אחד ומהצד השני תצפית על הר קונור המוכר כבר עם ראשו הפחוס.
בעצירה הבאה כעבור שעה פלוס עצרנו בשולי יער שהעצים בו מתו זקופים על מנת לקושש עצים למדורה במאהל הלילה.
המדורה וגם כיריים הבנויים מעל מדורה נוספת שימשו לבישול של ארוחת הערב החמה.
לאחר איסוף כמות מספקת של עצים אותם בחן גוס על מנת שיהיו עצים עבים עם עצה, "בשר" עצי, שיוכלו לשמש כחומר דלק, בעירה, לזמן ארוך יותר מזרדים וענפים דקים.
המשכנו בנסיעה עוד זמן מה שאני לא יכול לשחזרו עכשיו, עד הגענו לקינג קניון סטיישן,
בכניסה חנה מסוק ולידו כמה ריינג'רים. המשכנו עד החנות, שם ירדו כמה חברים לקנות בירות לערב הממשמש ובא.
גוס הלך לארגן את ענייני החניון, כשחזר הצטרף אלינו רכב שנסע אתנו לחניון הלילה, חצינו את הישוב עברנו ליד מחנה קרוונים ויצאנו אל מחוץ לתחומי הישוב. נסענו בשולי שטחים שנראו מעובדים אך אי אפשר להבחין מה בדיוק, עברנו ליד שדה תעופה מקומי שמישהו מעובדי החווה פיזר גוזניקים להאיר את המסלול.
אך ככול שיכולנו לשמוע אף מטוס לא נחת או המריא בלילה.
עוד כמה סיבובים בשבילים עקלקלים ונגלה לנו מחנה אוהלים כדוגמת זה בו ישנו בלילה הקודם.
במרכז עמד מבנה, סככה, המשמשת כמטבח וחדר אוכל.
מיד נחלצו כולם לפעולה לעזרת טבחית, זו מהרכב שהצטרף אלינו מהחווה לכאן.
"יש מיש" (להבדיל מ"יש מאין") הוכנה בכוחות משותפים ארוחת ערב חמה לתפארת בבישול על הכיריים והמדורה הפתוחה, סלטים ושתיה חמה.
בסיום הארוחה ולאחר ניקיון כל הכלים והחזרתם לארגזים הייעודיים שלהם, התארגנות באוהלים ומקלחות התאספנו סביב המדורה.
כאן היינו קוראים לזה "ערב הווי"...
השיחה נסבה על נושאים שונים הנושא היחידי שאני זוכר הוא הכוכבים הנראים בחצי הדרומי של כדור הארץ ומציאתו של צלב הדרום, 4 כוכבים היוצרים צלב, ומסמנים את הדרום, כמו שכוכב הצפון מראה את הצפון בחלק הצפוני של כדור הארץ.
היה פחות קר מאשר בלילה הראשון, אל אף שהמקלחות בחניון הזה היו חסרות גג והקירות הגיעו מגובה הראש עד הברכיים, ללא דלת, כן היה וילון שהתנופף מעט ברוח, המים התחממו גם הם בדוד מוסק בעצים. 4 תאי מקלחת הפונים כל אחד לצד אחר.
המים, לפחות במקלחת שלי היו מעולים.
נזכרתי במקלחת בחווה בקוטאדיניאווה בסרי לנקה שהייתה משטח בטון צמוד לקיר שירותים אליו מוצמד צינור מים אחד, אין חמים קרים, מסביב יריעת פלסטיק מחוזקת לעמודי עץ....
למחרת היה מתוכנן להשכים שוב ב- 05:00 ולהגיע לקניון המלך לפני השמש.
וכך אמנם היה.
חלק 3 יסיים את הספארי – בקרוב
