סוף הטיול
בצהרי היום הרביעי לטיול יצאנו בנסיעה דרומה מוולפשאנצה חזרה לוורשה. בזמן תיכנון הטיול שמתי לב שמדובר ב- 247 קילומטר, כמו מתל אביב עד צומת שיזפון בערך, ובשלוש שעות וחמישים דקות של נסיעה רצופה, שזה הרבה מאד, מה גם שהדרך ברובה היא כביש דו סטרי צר, והיא עוברת דרך אינספור עיירות וערי שדה, רובן ככולן בנויות לפי תקן "הזכויות המגדבורגיות" שכבר תיארתי לעיל. המקום היחיד בדרך שחשבתי ששווה לעצור בו הוא פולטוסק, עיירה ימי ביניימית שקראתי עליה באחד הפורומים שהיא שווה ביקור. דא עקא, שהיא נמצאת רק 60 קילומטר לפני וורשה, ותוך כדי נסיעה הבנתי שעלינו למצוא מקום נוסף לעצור בו. טומאש אולי מסוגל לנהוג שלוש שעות ברציפות, אבל אני לא מסוגל לשבת ברכב כל כך הרבה זמן. עצרנו למנוחה ב Szczytno, עיירה במחוז מאזוביה, שלא מופיעה בשום אתר תיירות, אבל יש לה אגם משלה, ולידו פארק נחמד, שבו ישבנו לאכול ארוחת צהריים שקנינו באחד המזנונים. זהו אחד האגמים האחרונים, אם לא האחרון, שראינו בדרך דרומה. מכאן ואילך, ניסע בדרך מישורית חד גונית למדי.
הגענו לפולטוסק בארבע אחר הצהריים. איתרנו את לשכת התיירות העירונית בבית העיריה שבכיכר השוק ולקחנו משם עלון מידע עם מפה, ממנו למדתי שבעצם יש בפולטוסק רק שלוש אטרקציות תיירותיות: בית העיריה, ששם עמדנו, כיכר השוק, שאמורה להיות הארוכה ביותר באירופה ביחס לרוחבה, והטירה. הטירה מתוארת באתרי התיירות כאטרקציה המרכזית של פולטוסק, מבצר שממנו הדפו הפולנים פלישות של הפרוסים ושל הליטאים במשך מאות בשנים. לפיכך, חצינו את כיכר השוק הארוכה, שכעת כבר הייתה ריקה ממוכרים ומקונים, ונכנסנו אל מתחם הטירה. למרבה האכזבה, הטירה שופצה ומשמשת כיום כמלון בוטיק. אי אפשר להשקיף ממנה למרחקים ולדמיין קרבות פרשים במישורים האינסופיים של מאזוביה. אפילו מקום לשבת ולשתות קפה לא מצאנו שם. הסתובבנו קצת בכמה חדרים שמשמשים כמוזיאון, עם הריהוט והדקורציה המתאימה, עשינו סיבוב בחצר, חצר סתמית של מלון בוטיק, והלכנו משם.
פולטוסק נמצאת על גדות הנהר נארב, שאותו כבר פגשנו בטיקוצ'ין. הוא מתפצל כאן לכמה אפיקים, שבהמשך יתאחדו לגוף מים גדול, שיקלוט אליו את מימי הבוג ויישפך אל הויסלה ליד נובי דבור מאזובייצקי, לא רחוק מנמל התעופה מודלין. חשבנו אולי לעשות סיבוב בסירה בתעלות של הנארב, אבל נראה שגם בשביל זה כבר היה מאוחר מדי. כשאיתרנו את מה שצויין במפה כמעגן סירות, כבר לא היה שם אף אחד. במילה אחת: אכזבה.
נכנסנו חזרה לרכב והמשכנו הלאה לוורשה, לנמל התעופה שופן.
[תמונות מפולטוסק]
אילו עצות אוכל להשיא למי שמתכנן טיול בצפון מזרח פולין?
למתכננים ביקור בפארק ביאלוביצ'ה אמליץ ליצור קשר בשלב התכנון עם הנהלת האתר, ולוודא קיום סיור מודרך באנגלית ביום ובשעה שבה מתכוונים להגיע. ההמלצה תקפה במידת מה גם למבקרים במאורת הזאב, למרות ששם קל יותר להתמצא ללא מדריך. בכל מקרה, לא לסמוך על זה שכל יום יש סיור.
אם נקרה על דרככם יום חם במיוחד, מוטב לנצל אותו לטבילה באגמים או לשיט, ולא לביקור בפארק ביאלוביצ'ה. אמנם פודלאשיה נחשבת לחבל הארץ הכי קר בפולין, אבל בפולין, גם לחבל ארץ קריר יש את הימים הלוהטים שלו, ולא עשיתם את כל הדרך מהארץ כדי להזיע גם כאן. תוך יום-יומיים מזג האוויר יכול להשתנות.
למתכננים ביקור בביאליסטוק אציע לעצור שם לשעתיים-שלוש, לראות את ארמון ברניצקי ואת הגנים, לטייל ברגל דרך כיכר השוק לרחוב ליפובה, אולי לאכול ארוחה קלה במסעדה ליטאית, ולהמשיך הלאה. בכניסה לארמון ברניצקי יש לשכת מידע לתיירים, שנפתחת בעשר בבוקר. החניה ברחוב היא באמצעות כרטיסי חניה. מי שאינו דובר פולנית יתקשה לאתר קיוסק שמוכר אותם, לכן אולי עדיף לחנות בחניון בתשלום. לדעתי, עדיף לא ללון בעיר, אלא להגיע אליה בבוקר, לבקר בטיקוצ'ין הסמוכה בצהריים, ולהמשיך אחר הצהריים לאזור האגמים כדי ללון שם.
למתכננים ביקור בטיקוצ'ין אמליץ לעצור שם לשעה, רק בשביל לבקר בבית הכנסת הגדול ובמוזיאון הקטן על ידו, שמחיר הכניסה אליו כלול במחיר הכרטיס לבית הכנסת. בנוסף, אפשר להתרשם במקום מהאופן שבו משמרת פולין את העיירות היהודיות שלה, למרות שאין לי ספק שכאשר חיו כאן יהודים, המקום לא היה נקי כמו שהוא עכשיו, ולא היה מסויד ומטוייח בקפדנות כמו שהוא עכשיו. בנוסף, אמליץ גם להצטייד בשתייה וחטיפים באחת מחנויות הנוחות שעל הכביש המהיר מביאליסטוק, כי בטיקוצ'ין יהיה קשה למצוא כאלה באמצע היום. חובבי הז'אנר ירצו אולי גם לבקר באתר ההנצחה ביער לופוחובה הסמוך, שם נרצחו כל יהודי טיקוצ'ין, כלומר, כמעט כל תושבי טיקוצ'ין. אני וויתרתי.
כדאי להזמין מראש באינטרנט מקום לינה באוגוסטוף סמוך לאגם, לבדוק מראש אפשרויות לשיט תעלות, איפה ומתי וכמה עולה. את העובדה שלא עשיתי זאת, אני מציין לעצמי כפספוס. נכון, אף ישראלי לא נוסע עד פולין בשביל קצת אגמים ושיט, אבל אם כבר מגיעים לשם מסיבות אחרות, אפשר לנצל את ההזדמנות לנפוש להירגע קצת, במיוחד אם נופלים על יום חם מאד. ואולי זו גם דרך להכיר את אופציות הבילוי שהיו לאבותינו במשך אלף שנות היסטוריה משותפת ליהודים ולפולנים. וודאי במאה-מאתיים שנים שקדמו למלחמה, כשכבר התקיים במזרח אירופה מעמד בינוני יהודי עם הרגלי בילוי ופנאי.
ולסיום, כדאי לעקוב אחר התפתחות רשת התעבורה האווירית בפולין, וכך אולי לחסוך את ארבע שעות הנסיעה המייגעות מגיירלוז' לוורשה. אני קורא, שבינואר 2016 עתיד להיפתח נמל תעופה לטיסות פנים באולשטיין, בירת מחוז וארמיה-מאזוריה. מי יודע, אולי ישתלם לטוס מאולשטיין לוורשה. בביקורי הקודם בפולין נסעתי באוטובוס מוורשה לוורוצלאב, וחזרתי בטיסה שהייתה לא הרבה יותר יקרה מהנסיעה באוטובוס. לא הרווחתי מזה זמן, אבל הרווחתי נוחות.
